אז אולי נאהב עכשיו
למרות שבכלל ערב. ולמרות שאני ברבע דיכאון רציני. ולמרות שהלב שלי לא מקשיב לי וממשיך לפעום. נשימה. אחת שתיים שלוש ארבע. הפסקה. אחת שתיים שלוש ארבע. נשיפה. אחת שתיים שלוש ארבע. הפסקה. אחת שתיים שלוש ררבע. נשימה. אחת שתיים שלוש ארבע.
נושמת כמו על מכונה. אחת שתיים שלוש ארבע.
אם אין זמן לאהבה
אחבק אותי עם ידיי הקצרות. עם חצאית ארוכה וגרביים מתקלפות וקעקוע לא גמור ואליקס שנשבעתי שאני לא שמה יותר בחיים רק רגע אחד לסלפי.
בכל זאת, סטטוס או שבועה?!
קל שסטטוס.
ודימיונות וסרטים
אם אין זמן לאהבה
בוא אלי עכשיו ותאהב אותי. זאת אומרת, תגיד את זה בקול.
לא עוזר לי האהבה כשהיא על מצב טיסה. מילא על רטט.
גם לא אי אי אי
בוא. בוא אלי עכשיו.
ההורים טסו ליומיים או שלושה, הם עדיין לא גילו לי.
הבית רשום על שמי.
בוא בוא
יש מקום במיטה. ובספסל שבגינה שאין אותה בכלל
בוא. הכנתי עוגה. כי פחדתי ששמונה אצבעות וכף יד שלי התנוונו ונשארו עובדים רק שני אגודלים
כמו בובה כמו מכונה כמו רובוט.
אחת שתיים שלוש ארבע
וטוב שכתבתי על העוגה כי שכחתי ממנה לגמרי והיא פאקינג נשרפה ועוד רגע כל הבית פה עלה בלהבות ואז איך תבוא?!
הרי אין זמן לאהבה.
ואפילו עשיתי צמה, לכבודך. וגם מרחתי שפתון.
סתם, זאת היתה בדיחה. בחיים לא, גם לא בחתונה.
אני שונאת אותך ושונאת אותי.
ואין זמן לאהבה כי אין אהבה
ואין אהבה כי אין. נקודה
ואין אמונה. ואין אותך ואין אותי
ואין עוגה
ואין מיטה
פאק.