בס"ד, יום ה', כ"ט תמוז ע"ט.
אוהבי ה' שנאו רע!
האגדה מספרת על דוּגוֹ, אזרח ספרדי לבבי, החי לו בטוב ובנעימים במאה השש־עשרה לספירתם. דוגו, שדהר על סוסו במהירות מקורדובה לסביליה שבספרד, רואה בצומת דרכים איש קטוע רגליים המדדה בקב – שענה, דרך אגב, לשם פרנציסקו – שמבקש מעוברים ושבים שיישאוהו סביליה, כי קשתה עליו הדרך.
דוגו יקירנו טוב הלב מעלה את פרנציסקו על גבי הסוס, אך פה מתחוללת בעיה – אם הוא יושיב את פרנציסקו מאחוריו, פרנציסקו ייפול, בגלל שאין לו רגליים לאחוז עמם בסוס! לכן, דוגו הרחום עבר הוא עצמו אחורה, ונתן לפרנציסקו את המקום הקדמי. ולא זו בלבד, אלא חשש דוגו כי פרנציסקו ייפול ממהירות דהירת הסוס, ועל כן נתן לו גם לאחוז במושכות, בעוד הוא מכוון אותו להיכן לפנות.
הגיעו השניים לסביליה רבתי. דוגו יקירנו מברר בעדינות להיכן פרנציסקו צריך להגיע, ומכוונו לשם. דוגו טוב הלב מודה לפרנציסקו על כך שזיכהו במצווה כה רבה – להסיע נכה בדרך קשה, ומבקש ממנו בֵּרַכּוּת לרדת מהסוס, כיון שהוא נצרך להגיע לצידה השני של העיר. אך פרנציסקו חביבא לא מתבלבל – ובמקום להודות למיטיבו – צועק הוא בקולי קולות כי עבדו הנאמן מורד בו, וכי הסוס שלו (של פרנציסקו) ודוגו – מיטיבו, אינו אלא עבדו המנסה לנצל את ביש מזלו ולברוח עם סוסו, ולרש אין כל.
חיש מהרה הובאו השניים אל השופט. דוגו בדמעות כמים מספר את סיפורו, בעוד פרנציסקו צועק עליו ומבזהו בקולי קולות. והשופט חורץ את דינו – 'אילו הסוס היה שלך, לא היה עליך לתת את המושכות לאורח שלך'.
v v v
העולם מתחלק לשני חלקים – יש את החלק (הקטן, אמנם) שרוצה לעבוד את ה', ויש את החלק שאינו שומע בקול ה', ועושה ההיפך מרצונו, לא מאמין בתורה ומבזה את לומדיה.
לכאורה היה אפשר להוסיף עוד חלק – אנשים שלא רוצים לעשות את רצון ה', אך אינם שונאים את התורה ולא מתעבים את לומדיה, שהם 'באמצע' בין שני הקטבים הללו.
אך חכמינו לימדונו שאנשים שאינם רוצים לעבוד את ה', הם האנשים השונאים את עבודת ה', את עובדי ה'. כי אם הם לא רוצים לעבוד את עבודת ה', בהכרח הם כופרים (ואפילו בדקי־דקוּת) ברצון ה', לא מאמינים בו ולא רוצים לשמוע אליו.
כי אין 'פרווה' בלב, או שאתה אוהב, או שאתה שונא. אמנם, השנאה לא יוצאת החוצה, אך בלב היא קיימת.
כמובן ויכולות להיות דרגות שונות ומגוונות של מניפה זו, אך אין זה מן העניין – אתה אוהב, או שונא? (עיין בכל זה באורך, ב'שיחות לר"ה' של הרב נבנצל שליט"א, עמ' ס"ג-ס"ה )
v v v
אנחנו צריכים לחדד ולדעת, בפרט בזמננו אנו, ש'מכילים' ו'אוהבים' – מי שלא רוצה לעשות את רצון ה' הוא שונא ה'! הוא מומר לתיאבון או להכעיס, אבל הוא מ ו מ ר !
ובמקרה ויהיה אדם עם ניסיונות (ויש כאלו), הוא יהיה חלק ממחננו – כל עוד הוא עושה כל שביכולתו להתגבר על ניסיונותיו, ואינו מרפה, מתפלל על כך, עובד על כך, והנפילות מפריעות לו וכואבת לו. אבל – במקרה שהוא כבר עזב את התפיסה בעץ החיים, והסכים לעצמו לעשות ככל העולה על רוח יצרו – בכך הוא יצא ממחנה עושי רצון ה'!
אמנם, צריכים לקרב אותו, צריכים לרחם עליו ולבכות עליו, אסור לקטרג עליו ו'לדחות אבן אחר הנופל' – אך מפה עד להרגיש שאנו חלק ממנו, ויש לנו דבר משותף אתו – אין שום קשר!
נזכור: אנחנו לא ציבור אחד! אמנם, לראשינו אותה הכיפה – אך מה רב השוני במה שיש מתחת לה!!
v v v
דוד המלך, (שאנו רוצים להעמיד את צה"ל לאור צבאותיו), התבטא כלפי הציבור שאינו רוצה לעשות את רצון ה' –"הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא, וּמתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהלים קלט, כא-כב).
וכתב ע"ז רבינו המסילת ישרים (פרק י"ט, ענף הקנאה) בזה"ל: "הענף השלישי הוא הקנאה, שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו יתברך נעשית וכבודו מתרבה... וזה פשוט, כי מי שאוהב את חברו - אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חברו או מחרפים אותו, ובוודאי שיצא לעזרתו. גם מי שאוהב שמו יתברך – לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו חס וחלילה, ושיעברו על מצותיו! והוא מה שאמר שלמה (משלי כח, ד) "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם", כי אותם שמהללים רשע ברשעתו ולא יוכיחו על פניו מומו, הנה הם עוזבי התורה ומניחים אותה שתתחלל חס וחלילה, אך שומריה המתחזקים להחזיקה ודאי שיתגרו בם לא יוכלו להתאפק ולהחריש... כי זהו תוקף האהבה שיוכל להראות מי שאוהב את בוראו באמת, ואומר (תהלים צז, י) "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע". עכ"ל.
v v v
מצב נורא מתרחש אל מול עינינו!
כיצד ייתכן כי יראי ה' מעמידים בראשות מפלגתם אנשים המצהירים כי רצון ה' אינו רצונם, ואדרבה – הפוך הוא מרצונם (שנתבאר שהם שונאי ה' בלב, ולא שונים משונאי ה' בגלוי), ויותר מכך – הם הוכיחו את עצמם כשונאי ה' – בכך שהם מתנגדים לרצונו, מבזים את עמלי תורתו ושומרי מצוותיו בהצהרותיהם (זכור נא מה הייתה סיבת הפרידה מ'הבית היהודי') ובמעשיהם (כדוגמת ממשלת לפיד הארורה שרמסה את עמלי התורה), בגלוי ובמוצהר?
איך נוכל לשתוק על כך?
יראי ה', בני התורה – הפקר? כבודם, תורתם, עמלם – לשווא?
v v v
ועוד לא דיברנו על הנזק החינוכי הנורא שקורה, כשהנוער שלנו רואה שיראי ה' מבזים ומשפילים את עצמם מתחת לשונאי ה', ונותנים להם את ה'מושכות', איך אנחנו רוצים שילידינו ייצאו יראי שמים, אוהבי ה', שונאי רע – אם אנו בעצמנו מגופפים ברע, אוהדים אותו סוגדים לו, אוחזים שהוא מושיעם של ישראל, והוא ראוי להנהיג את ישראל?
המושכות – אצלם! התדמית שלנו – אצלם! הנוער – אצלם!
א"כ מה כל הבכי על הנוער הנושר, הנוער המתמודד?
אנחנו עושים זאת לעצמנו!
v v v
ואליכם רבנינו אקרא!
איך נתתם אישור לעשות זאת? היכן קול המחאה הנורא, הקורא להבדל ממחנה שונאי ה' הזה? היכן היא דעת התורה הברורה, הסלולה, המרחיקה כל זב וצרוע וטמא לנפש?
נכון ש'צריך לחזק את מחנה הימין', אז מדוע לא נצטרף לליכוד? או לליברמן – ימני חילוני?
זה שהם אחים אהובים שטועים – איננה סיבה לחבור אליהם, וכ"ש לא לתת להם את המושכות וההנהגה, וכמו שלא נחבור ב'בלוק טכני' לערבים כדי לעבור את אחוז החסימה!
מצינו במדרש איכה (א, לג), עה"פ "היו שריה כאילים": "מה אילים הללו, בשעת שׄרב הופכים פניהם אלו תחת אלו, כך היו גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: תבוא השעה ואני אעשה להם כן!"
מי ייתן מענה על כך ליום פקודה, אם לא הרבנים המנווטים את ספינת ציבור יראי ה' במים הזדונים?
אשמח מאוד לתגובות:
oi13@inn.co.il
