כשהרב שלך אומר לך...אור אש
עוד מעט תתחתן ויקרה ככה וככה... זה כל כך נחמד ומעודד כביכול. אבל האמת היא שזה פשוט לא. ממש לא נחמד וממש ממש לא מעודד.

הרב, במחילה. אתה יודע כמה זמן אני בתהליך הזה, כמה פגישות, כמה הצעות לא רלוונטיות, כמה נסיעות. היית איתי בשלבים הקשים וגם במקרה ההוא שלא חלמתי שאעבור משהו דומה לו, וכשעברתי לא חשבתי שאצא מזה שפוי.. והקב"ה חשב אחרת ועזר לי לצאת מחוזק ושמח. ואני כל כך מודה לך על כל העזרה והתמיכה, באמת, אין הרבה מקרים של רב שמלווה ככה תלמיד. אני אסיר תודה. אבל דווקא בגלל שאתה מכיר כל כך טוב, אל תגיד שעוד מעט אתחתן ויהיה בסדר כלאחר יד, כאילו זו עובדה מוגמרת או הנחה סבירה ופשוטה.

בסוף, הקב"ה מעביר אותי דרך ארוכה ואין לדעת מתי היא תסתיים, אני באמת לא יודע מה אני צריך לתקן ולזכך כדי לזכות לעמוד מתחת לחופה. ואם הקב"ה ירצה זה יכול לקחת עוד הרבה זמן. אני מקווה שהוא רוצה שאכיר את אשת בריתי כבר בשבוע הבא. ברור. אני לא חשוד על חוסר רצון להקים בית. אבל עכשיו, כשכל החברים הנשואים והמאורסים מסביבי, הרב, בבקשה אל תגיד לי שזה ממש עוד מעט כי אני לא יודע, ובמחילה, כנראה שגם אתה לא.

אז אין לי אימץ להגיד את הדברים כהוויתם ככה, בפני הרב שלי. אם אתם הייתם הרב שלי מה הייתם עונים?
שנכון, שאף אחד לא באמת יודע?שאלה?

וגם הוא לא.

 

אבל דווקא בגלל שהוא מכיר אותך כל כך טוב ומלווה אותך בדרך הארוכה והמעייפת שאתה הולך בה,

הוא ממש מקווה ומאמין בשבילך שאם הצלחת לעבור את הכל, אז יש מצב שאולי היא עוד מעט תיגמר.

 

בדרך כלל האנשים מבחוץ שעוברים איתנו את הדרך, לוקחים את הניסיון שלנו יותר קשה מאיתנו,

כי הם בלי הכוחות שלנו רק רואים את הניסיון וההתמודדות ומייחלים שזה כבר ייגמר.

והם תמיד מקווים שזה יקרה היום או בצהרים, או מחר. כי הם כבר לא יכולים יותר.

 

יכול להיות שה' מתכנן לך משהו אחר, והיא באמת תמשיך עוד קצת...

אבל הוא פשוט לא מסוגל לחשוב על זה כאפשרות.

לא בקטע של לעודד, לא בקטע נחמד, פשוט לא יכול להיות.

 

 

נקודת מבט מעניינת!אור אש
תודה!
פשוט שמתי לב?שאלה?

שדווקא האנשים הכי קרובים אלינו,

לא מסוגלים להכיל את הייאוש שלנו.

 

קצת פרדוקס, אבל נכון הרבה פעמים.

 

זה דווקא בגלל שהם באמת מרגישים את הכאב,

ורוצים כל כך שיהיה לנו הכי טוב.

 

אז בקיצור חלק מהעבודה עכשיו ברווקות, 

זה גם לקבל את זה..

 

זה אך ורק בגלל זה, שלא יהיו לך ספקות.לה' המלוכה
תזרוק את השכלווצאפ?

ותאמין שזה יכול לקרות!

כי אין מעצור בידו להושיע ברב ובמעט !

ככל שנאמין בפשטות יותר נקבל יותר, ויותר מהר!

יש לנו בראש לפעמים סדר שקודם נטפל בזה ואח"כ נסדר את העניין הזה ורק אז יכול להיווצר פתח שדרכו יכולה הישועה להכנס.

אז לא. אנחנו צריכים להאמין שזה יכול להגיע בכל שלב, הקב"ה יכול לסדר לנו משודך שידע להכיל ולקבל אותנו במצבנו אנו,כפי שאנחנו עכשיו.

בהצלחה!

אני ממש מאמין בזהאור אש
אבל בינתיים, כל עוד אין ישועה אני צריך גם להשתדל לתקן מה שכני יכול. ברור לי שלא כל מי שמתחתן תיקן את כל מידותיו והוא מושלם. הקב"ה משפיע עלינו טוב בלי קשר לכמה אנו שלמים. ומצד שני, כל עוד זה לא קורה, ההשתדלות שלי היר לחשוב איפה אני צריך להיות טוב יותר.
וכן, קשה לחיות כל הזמן בתודעה של "עוד שנייה זה קורה" כי זה זה לא קורה ואז מה? לא קיבלתי הבטחה. אני מאמין באמונה שלמה שכל דרך שהקב"ה מוליך אותי בה היא טובה ונכונה לי.
אבל אם זורקים את השכל, ובסוף זה לא קורה, האמונה נצרבתאורות הכתובה
וכבר אין שכל להחזיק איתו, כי הרי זרקת אותו
אין תשובה. אין רב שיודע מתי יגיע הזיווג שלך.חסדי הים
אמירה בצורה מעודנתאנונימי פלוס
הרב שלך, מן הסתם אדם חכם, ואם תביע בפניו שאת האפשרות זאכן יכול להיות שהקב"ה יזמן את זיווגך הראוי לך עוד זמן מה ולא מיד הוא ימתן את דבריו. ואז אולי גם הוא יוכל יותר להסביר את הדגש החינוכי שהוא רוצה ללמד אותך.
כל זאת השערה שלגבי החלק הראשון שלה אני יותר בטוח. בהצלחה!

נ.ב - הכלל "חכמים הזהרו בדבריכם" (מסכת אבות) - נאמר דווקא לחכמים, שלהם יש דברים חשובים וגדולים להגיד, ולכן הקושי בדיוק ואופן האמירה הוא הרבה יותר משמעותי והרבה יותר קשה.
ברור לי שהוא מבין ויודעאור אש
פשוט מרגיש לי שהוא מביע את הרצון הפשוט הזה בזמן שאני לא נמצא במקום שברור לי שעוד שנייה זה קורה. כי חייתי ככה תופה ארוכה וזה מתיש. אז להגיד כן, עוד רגע זה יקרה מרגיש קצת מוזר...

ולא אני לא ממעיט מערכם של רבותי. ואני לא דן אותם לכף חובה. ממש לא. רק פרקתי תחושה, שאני לא מרגיש בנח להגיד אותה לרב שלי בעצמו.
הרב לא קובע. הרב מברך. תגיד אמןאניוהוא
לא הייתי עונה כי לא הייתי אומר דברים שאני לא יודע.ארצ'יבלד
עבר עריכה על ידי ארצ'יבלד בתאריך ג' באב תשע"ט 17:23
רבנים אין להם שמץ.

הוא מנסה לעודד או באמת מאמין (לדמיונות או אמונות) שהוא חושב.
נכוןהשאלה.
זו לא צורה לדבר ככה על רבנים. שום רב, משום מגזר!לה' המלוכה
זה שלך יש אמונות מסוימות שרבנים הם נביאים זה קייםארצ'יבלד
אך ורק במח שלך.

אין פה זלזול, אלא טיעון מציאותי שהם עם תכונות אנושיות.
נפגעת, אני מצטער, אבל לא מוכן להתנצל.
יש חובה לכבד רבנים אפילו שלא למדת מהם עניין אחד בתורהלה' המלוכה
-תלמיד חכם, שביזו אותו, אסור לו למחול על כבודו!שזהו כבוד התורה עצמה. ועד שלא יבוא האדם ויבקש מחיחה, לא יסלח לו.
- המזלזל בכבוד רבנים, אין לו חלק לכולם הבא.
שכן, הקב"ה מדבר מגרונם.
-תקרא על החומרה של עוון זה. עוון חמור לכל דבר. לא פשוט בכלל. קח לתשומת ליבך.
אף אחד לא זלזל, קחי לתשומת לבך.ארצ'יבלד
אני. לא. מאמין. במה. שאת. מאמינה.

זה הכל.
תראה, תורה יש אחת. זה או שאתה מאמין או שלאלה' המלוכה
יש כל מיני השקפות, זרמים, חילוקים,
אבל הכל בסוף, מתנקז למקום אחד.
ויש גבולות ברורים שמוסכמים על כולם, עם כל החילוקים והשוני
אוקיי אז הרבנים הם נביאים. השורש ה14.ארצ'יבלד
מי אמר שרב הוא נביא?לה' המלוכה
עבר עריכה על ידי לה' המלוכה בתאריך ג' באב תשע"ט 19:52
לרב יש דעת תורה, וכל אחד כפי גודלו ומעלתו.
ככל שאדם למד יותר תורה, והיא מונחת לפניו, יש לו יותר סייתא דשמייא.
אין לרב יכולת חיזוי לעתיד (יש שכן אבל נדירים, כמו מסוג של הרוח הקודש. ויש כאלה שיש להם חיזיון מצד הסיטרא אחרא ולא מצד הקדושה).
אבל כן יש להם, עזרה משמיים, שמה שיאמרו יתקבל לפני המקום ברוך הוא. זה גם תלוי במידת האמונה של האדם בברכה של הרב.
- מכל מקום, אנחנו עפר לרגליהם.
ומי אנחנו שנזלזל בקטן שבהם???
אף אחד לא זלזל. תגובה אחרונה, עייפתי מקנאת תלמידים.ארצ'יבלד
השם יתן לך חכמה, בינה ודעת להבדיל בין טוב לרע!לה' המלוכה
חוששני שלא הבנתאור אש
הרב שלי מדהים ואני סומך עליו יותר מרוב האנשים שאני מכיר. והוא מאוד רגיש וחכם. פשוט במקרה הזה בוא אמר משהו שעורר בי שאלה..
לפעמים זו צורה להביע תקווהמחפשת^
במקום לומר שהוא מקווה שתתחתן השנה, לומר לך תתחתן השנה.

סורי על האנלוגיה, אבל כמו ההורים שלי; 'את תעברי את המבחן!' כן, עברתי. אבל תנו מקום לחשש הזה שנמצא בי, לפחד, לראיה הרציונלית.

אולי הוא טיפוס כזה, רואה חיובי, ומחייב את היקום העתידי להיות כזה, בלי קשר להיותו רב.



הוא סבבה והכלרקשאלה12

אבל פחות חכם ממני, 

אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.

מעניין וחשוב.נחלת

עוד פעםטבע, אמת

האמת,שקצת נמאס לי

אני יוצאת כבר תקופה, בת 22

ודי נמאס לי.

אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים

ואז זה לא מתאים,

כי החלומות שונים

כי סגנונות התקשורת לא מתאימים

סתם כי זה פשוט היה מוזר.

בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,

אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו

נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,

ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.

קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.

קודם כל - חיבוק ענק!רק נשמה

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

מאוד יפה וחכם.נחלת

מה עדיף? להתחתן סתם כי כבר אין כח לחפש?חוזר תמיד לאשתי

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

ברור שלאטבע, אמת

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

ספרי לי על זההפי

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

...אילת השחראחרונה

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

סגנון על פי מקום לימודיםאביעד מילוא

כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?

ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?

(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)

ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?

לדעתי כן,חתול זמני

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

בגיל מסויים זה לא אומר הרבהיעל מהדרום

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

כן ולאברוקולי

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני אדייקאביעד מילואאחרונה

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

"אפקט הדומינו"רק נשמה

מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?

ברור שלחץ חברתי משפיעברוקולי

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

ברור שקייםנפשי תערוגאחרונה

לא רק בחתונות

בכל נושא

המלצות או דיס המלצות על אולמותארץ השוקולד

אלגריה,

הרמוניה בגן,

נסיה,

ארץ.

(לחורף)


כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?

מושלם!!!!!!הפי

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

ארץ זה גן אירועים (יש אולם בפנים, ישיבה בחוץ)נפש חיה.

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.


בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

אם זה גן אירועים זה אומר שאין אפשרות של בפנים?ארץ השוקולד
תודה
אני לא זוכרת איך החלוקה וכמה מקום יש בפניםנפש חיה.

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

תודה, אשאלארץ השוקולד
קיוויתי שיש אנשים עם ניסיון גם ולא רק כאלה שמנסים למכור.
אז שאלתי, עושים שם חתונות חורףנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:58

האולם קטן, 400 - 350 איש.

תודה רבהארץ השוקולד

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

הם סוגרים עם זכוכיות בחורףנפשי חמדה

תודהארץ השוקולדאחרונה

מה באמת יש אופציההפי

שלא יהיה אופציה בפנים?

למה לא?ארץ השוקולד

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

כי הרבה פעמים פתאום גשםהפי
אנשים סומכים עליהם .. 
ולכן מוודאים שיש אפשרות מתאימה בפניםארץ השוקולד

ונבחר באותו יום או יום לפני

אחי התחתן בנסיה.ענבל

בס"ד

 

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

 

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

תודהארץ השוקולד

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

צפיתי בשני הסרטוניםהעני ממעש

אין כאן מבחינתה שום עיקום של האיסור ההלכתי

והיא מתייחסת במלוא הכובד ראש

יחד עם הכרת המציאות

לגבי המגדר שלך

כלל אצבע מבחינתי

שעדיף להשאר מבחינה חברתית אישית נפשית, בקהילה אליה נולדת

מה עושים עם הלחץ שמשתלט לי על הגוףלחוצת חתונה

לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים

אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.

והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.

בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.

תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.

קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.

אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.



מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?

בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

תודה רבה!!(:אני:)))))

יש איזו רשימה של פארקים גינות ומקומות נחמדים7410

בחוץ/ בפנים בירושלים? 

לא מסעדות או מקומות בתשלום (לפחות לא גבוה), משהו פשוט לזוג פשוט

וואי היה פה פעם משהו מושקע ממשזיויק
כמה מקומות שעולים ליארץ השוקולד

הטיילת בארמון הנציב

גן הורדים

הליפתא

עין חנדק

עין לבן

גן סאקר

מקומות בפנים בתשלום יחסית קטן:

בית הקפה בגן הבוטני

בית קפה בסנטר 1

המסעדות בקומה 2 במרכזית (אם כי שם קצת רועש לשבת)

מניח שמוסולין גם לא יקר

פלאפל דורון

פלאפל בן יעקב

(הייתי מחפש מקומות של גלידה או פלאפל כי הם יהיו יחסית זולים)

קצפת? במרכז המסחרי רמות אשכול או בשכונת דניהנחלתאחרונה

ברמות אשכול - רובם דתיים. צפוף למדי. אבל אפשר לשבת בחוץ. מקום הומה.

בדניה - יושבים בחוץ. מאוד נחמד. לרוב - חילוני.

יש גם בקניון רמות אבל זה בפנים והמקום קטן למדי.

לא ממליצה להיפגש בערב בגינה.

אולי יעניין אותך