ופשוט אסור טלפונים.
וזאת בדיוק הנקודה שמעניינת בזה. כי שמתי לב שיש קבוצה מסוימת שכשאני איתן, יש סיכוי שאני לא אגע בטלפון כל היום, מרוב שכיף וטוב ביחד.
ומוזר איך כאן אני כ"כ מחפשת את זה, (וכבר תפסו אותי היום עם הפלאפון ) ולא יודעת אם זה כי רע לי כאן (ודווקא לא מרגיש לי ככה). או כי זה בערך הדבר היחיד ה"מוכר" שאני יכולה להתעסק בו כאן.

ולגבי מחר זה סיפור ממש דבילי. קיצור יש לי את כל היום לעשות מה שאני רוצה

זה בסדר. לא ?

 

 

קבוצה ממקום אחר לגמרי בחיים.
שעם כמה שאני מכורה לטלפון. איתן זה לא קורה. ומצחיק אותי הפער הזה כי אני לא באמת כזאת מכורה, אז איך כאן אני כן פתאום?

את בורחת למכשיר

וכשיותר טבעי לך את כן מתמודדת ונשארת.