אבל לא היה נורא

בכלל קיסרי זה ממש לא נורא כמו שעושים מזה

ב"ה הרפואה מתקדמת וגם ההשתקמות מהניתוח הופכת לקלה יותר

נכון זה קשה ובהתחלה יהיו כאבים, אבל יום אחרי לרוב כבר תוכלי לקום מהמיטה ושבוע אחרי אני כבר הרגשתי שחזרתי לעצמי

ראיתי סירטון הדרכה על איך לקום מהמיטה אחרי הניתוח שחבל שלא ידעתי לפני, זה בעיקר מה שהיה הכי קשה לי- אז זה מאוד מומלץ (תחפשי ביוטיוב)

בשעה טובה וידיים מלאות

קודם כל- שיהיה בשעה טובה, ובידיים מלאות!

לגבי מפגש עם המנתח- אני לא יודעת מתי קובעים, כי על אף שגם אצלי זה היה אלקטיבי, קבעתי אותו ממש ברגע האחרון ועשיתי את זה טלפונית. אפילו את ההכנה לניתוח עשו לי חצי שעה לפני (והתעצבנו על זה...).

עשיתי פגישה עם מישהי מצוות בית החולים שזה תפקידה (נפגשת עם יולדות ועוברת איתן על תוכנית הלידה). עשו ממש כל מה שביקשתי- לא דיברו בקול על מהלך הניתוח (לא רציתי לשמוע "תעביר לי את הסכין" וכדומה ), הדולה שלי נכנסה איתי ותמכה בי ממש, לא קשרו לי את הידיים (בסופו של דבר ביקשתי שיקשרו כי לא הצלחתי לשלוט עליהן, הן ממש רעדו לי) והניחו עלי את הבנות אחרי הניתוח לדי הרבה זמן ( או ככה זה הרגיש). 

ממה ששמעתי בקבוצת פייסבוק שמוקדשת לנושא הקיסרי (קיסר נולד), בניתוח אלקטיבי אפשר לבקש את שיטת הסגירה שחביבה עליך, אבל בסופו של דבר זו החלטה של המנתח לפי המיומנות שלו ולפי המצב בשטח.

אם את חברה בפייסבוק, או מכירה מישהו שיכול לשאול עבורך, ממליצה להצטרף לקבוצה הזו. 

שיעבור בנחת ובבריאות 

אחרי זה כשהם בדקו שניקו הכל מהרחם זה כן כאב, ואחרי זה לתפרים הם הרדימו אותי

אבל זה מאוד מהר , לא תרגישי כלום ואז תשמעי תינוק בוכה ויביאו לך אותו ליד הראש ואז את השני

נראה שלאחרות לא עשו

התעסקות- שנוגעים בבטן

וגם בחירום מאפשרים לאדם אחד להיכנס איתך

לא מרגישים שום כאב. והרדמה עושה תחושה כזו (לפחות לי) כאילו את מכוסה בשמיכה - זה עוזר להרגשה...

מציעה לך, אם יש לך אפשרות, לבחור את הצוות שיהיה איתך בחדר הניתוח. זה יכול להקנות לך ביטחון...

ובקיסרי אלקטיבי בעלך יכול להיות איתך! שזה פלוס ענקי מאוד מאוד...

זה ממש נורמלי.

כבר היה לי טיפה ניסיון עם ניתוחים (ברוך ה' ממש מעט) ועדיין הייתי חרדה מאוד מאוד.

זה נשמע לי ממש בסדר שאת בלחץ. סה"כ זו פרוצדורה פולשנית וזה מלחיץ. 

קשה קצת להסביר את "ההתעסקות". בדיעבד הבנתי שלחצו לי על הצלעות כדי לדחוף החוצה את השניה, אבל בזמן אמת הרגשתי קצת לחץ לא ברור. 

אני מקווה שאני לא מבאסת אותך, אבל חשוב לי להגיד- היה לי ניתוח קרוב למדהים, וגם חווית האשפוז אח"כ זכורה לי ממש לטוב (זה לא סותר את הכאבים המטורפים שהיו לי. אל תדאגי- הרופאים אמרו לי שאני יחידת סגולה בקטע הזה...). מה שכן היה לי קצת טראומתי ולקח לי זמן להבין- זו היתה לידה ראשונה שלי והמהירות בה הפכתי ברגע אחד לאמא קצת היממה אותי. אני מניחה שלבעלות ניסיון קודם זה יותר פשוט, אבל הבנתי שיש הרבה נשים שהמעבר המהיר הזה לא פשוט להן (בגלל שאין את כל השלב של הצירים וכו'). לא אומרת את זה כדי להלחיץ חלילה, אלא רק כדי להעלות למודעות.

מזל טוב לאחותך

אני לא יודעת מתי נהוג לקבוע, כי אני קבעתי רק כשהבנתי שלידה לא תתחיל מתישהו בקרוב (קבעתי בתחילת 38). מציעה לך, אם מראש את יודעת שאת הולכת לקיסרי, לשאול את הרופא/ת מעקב מתי לקבוע. 

כולם כמובן חשבו שאני יסחוב כי זה ראשון...

וזה הפתיע.

אכן באותו זמן היה קשה עם ההורמונים וגם קצת מן כעס......

אבל זוכרת שבעלי שינן לי שיש כאלו שלא נמצאים בשמחה בגלל אבל, ולנו זה הכי שמח......

אז באמת כדאי לנשום ולקחת את זה בחשבון.

וזה היה עובר יחיד, הוא בן 12...

אני עכשיו עם תאומים.

עברתי את ה 38 והלידה עדין לא נראתה באופק

עשו לי זירוז

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...

היה להם עיכוב בדיבור, וההמלצה של גורמי המקצוע הייתה חד משמעית להפריד אותם בגן (בגנון הם היו ביחד).

תאומים אחרים שראיתי סביבי היו ביחד בגן, אולי רק בגן חובה הופרדו. לדעתי בגיל קטן התאומות שלהם נותנת להם כוח כשהם ביחד.

בכל אופן, התאומים שלנו כאמור היו בנפרד בגן. בשנה הראשונה שניהם היו בגן שפה - באותו מתחם אבל גנים נפרדים. בשנתיים אח"כ אחד מהם נכנס לגן רגיל ליד הבית והשני נשאר בגן שפה, וכמעט לא היו לו שם חברים מהשכונה. אבל למרות זאת יחסית הוא הסתדר חברתית, וגם כששניהם נכנסו לכיתה א' בבית הספר ליד הבית הוא השתלב מהר מאוד גם מהבחינה החברתית.

אבל מלכתחילה לא הייתי בוחרת לעשות כך ולבחור במודע שאחד מהם יהיה רחוק מהסביבה החברתית הטבעית שלנו...

החלטות טובות!

(וסליחה שרק עכשיו עונה - מזמן לא נכנסתי לפורום הזה...)

נותנת לי הרגשה טובה להשאיר כרגע יחד

שזה מה הלב שלי אומר נכון לעכשיו...

גם אצלנו הם שונים אחד מהשני, תחומי עניין שונים, הגננות גם לא ראו שאחד עולה על השני במשהו וזה לא פוגע בהם הביחד. הם כן נראים זהים אבל ילדי הגן למדו מהר מאד מי זה מי.. הציק לי לפעמים שהצוות התייחס אליהם כאל "התאומים", אבל לא נראה שזה פגע בהם.

את מכירה אותם לדעת אם אחד עולה על השני במשהו, או שאחד מהם חוסה בצל של אחיו באיזה שהוא תחום.

מעבר למרחק מהבית תוסיפי שיקולים של אירועים נפרדים בשני הגנים שצריך לנכוח בהם, פעילויות שונות שעלולות לעורר קנאה בינהם. 

גם אצלי תאומים בנים  מס 6,7 , הם בני עוד מעט 4

הם כרגע בגן שפה ביחד

שונים מאוד אחד מהשני גם באופי גם ביופי.

הגננת לטענתה לא מפריע להתפתחות שלהם שהם ביחד.

שנה הבאה בעז"ה הם אמורים לעבור לתלמוד תורה

אם יהיה 2 כיתות אני אפריד אבל רק בגלל הצוות שמעדיף...

יש לי גם תאומות גדולות יותר, הפרדתי בגן חובה כדי שלא יהיה להם משבר קשה בכיתה א ( אצלנו בבית ספר חד משמעית לא שמים תאומות באותה כיתה) , וצהרון השארתי יחד שיהיה להם בהדרגה זה היה חכם מאוד

הם מאוד שונות אחת מהשניה וכן חושבת שזה טוב שהם לא יחד.

אבל בנות זה מאוד מאוד שונה מבנים...

נכון שבהריון עם תאומים יש hcg גבוה יותר, אבל זה לכשעצמו לא מהווה אינדיקציה להריון עם תאומים.

אגב, ההבדל בין ההריון הקודם לנוכחי הוא בסך הכל של 5 ימים בערך, בהנחת הכפלה כל יומיים. כלומר באותו השבוע שתי התוצאות האלה בכלל לא מהוות גידול...