ילדתי בדיוק חודש וחצי לפני הסוף

מאחלת לך שתצליחי לסחוב עוד חודש לפחות! כי פגייה זה לא כיף...

ומקווה שאחרות ייתנו לך עצות...

מאחלת לך שישארו כמה שיותר בבטן, כי למרות שהייתה לנו חווית פגיה יחסית טובה- עדיין, אין כמו תינוקות בשלים...

והעיקר בבריאות ובשמחה

ילדתי בשנה שעברה באמצע אלול בשבוע 39 זוג תאומים מתוקים להפליא.

בזמן הזה בשנה שעברה מה שעשיתי היה חצי לשבת חצי לשכב (בשמירת הריון) על הספה עם מזגן מקרטע ושני מאווררים עלי משני הכיוונים, ולתת הוראות לכל מיני צדיקות שבאו לעזור לנו לפרוק ארגזים. (עברנו דירה כשהייתי בחודש שמיני.) 

באופן מפתיע מאוד הסוף היה לי יותר קל מחודש חמישי-שישי.

אחרי שיצאתי מהשמירה ממש יכלתי לזוז קצת (אולי כי פשוט לא ציפיתי מעצמי לכלום אז כל יציאה שלי מהבית נחשבה הישג, ואילו בחודשים חמישי ושישי עבדתי וציפיתי מעצמי להרבה יותר.)

בקיצור, עצות בשבילך אין לי, חוץ מלא לצפות מעצמך לשום תזוזה. ככה כל תזוזה נחשבת להישג.

ולאכול איגלואים וקרטיבים ולהפעיל מזגן ומאווררים.

בהצלחה רבה רבה! לידה קלה בעיתה ובריאות לך ולשתי ההפתעות הקטנות!

הרופא עוד הציע לי לעשות זירוז בשבוע 39 אני חושבת, ביקשתי ל 38

לי פלדנקריז מאד עזר

הלכתי פרטי למישהי ופשוט "עשתה להם מקום"

היה ממש ממש ממש קשה.

הגעתי ל 38+6 ולא הצלחתי לעשות כלום. 

לא הצלחתי להרים את כף הרגל ולהכניס אותה לכפכף, לא הצלחתי ללכת אז הייתי הולכת הצידה כי זה היה יותר קל (וגם זה ממש ממש לאט ועקב בצד אגודל), הייתי נשענת על הקירות תוך כדי הליכה ובוכה בוכה בוכה (ואז אגב, חמי התקשר, שאל מה שלומי, וכשאמרתי שקצת קשה אמר ברוב טאקט "הריון זה לא מחלה"...)

בקושי יצאתי מהבית, רק לבדיקות, וגם זה בשלב האחרון כבר ביקשתי שבעלי יקח חופש מהעבודה ויסיע אותי כי הבטן נתקעה בהגה.

כמו כשכבר כתבו-

כל הזמן שיננתי לעצמי את מה שנשות הפורום אמרו לי- כל דקה בפנים היא ברכה. 

בסוף זה נגמר, ובעז"ה בידיים מלאות מלאות, כך שהפעם הבאה שתחשבי על הקושי הזה, היא כשהבאה בתור תשאל פה בפורום איך שורדים (פשוט כי לא יהיה לך זמן אחר להיזכר )

ועדין מרגישה את ההקלה הגדולה שהם סוף סוף בחוץ

אני עושה דברים בבית ונזכרת איך פשוט ישבתי בכורסא ולא יכולתי לזוז

אבל כן עכשיו שגם קוראת פה אני נזכרת בעוד דברים, וכמה טוב להיות אחרי זה ב"ה

אני זוכרת, אבל פשוט לא מספיקה במהלך העומס של היום/השבוע/החודש לעצור לחשוב על איך זה הרגיש. בשוטף אני רק זוכרת תמונות של עצמי בכל מיני סיטואציות, בלי הרגש שהתלווה לזה.

היתה איזו סיטואציה, די בהתחלה, שהקאתי את נשמתי באמצע הלילה. קרסתי על הרצפה בשירותים (איכס...) ובכיתי בלי סוף. אמרתי לבעלי- מתי בדיוק אני אמורה לעבד את כל החוויה הזו? קודם טיפולים, אח"כ בחילות, אח"כ לידה, ואז הורות, מתי בדיוק יהיה לי זמן לעכל את זה. ובכן- כפי שחששתי, לא יהיה לי זמן לזה  

כן, זה משהו שצריך לעבד...

יש לי טראומה מההריון

חודשיים וחצי זה טרי טרי

אני קצת מקנאה בך (שהתחושות עדיין טריות) וקצת לא 

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...

היה להם עיכוב בדיבור, וההמלצה של גורמי המקצוע הייתה חד משמעית להפריד אותם בגן (בגנון הם היו ביחד).

תאומים אחרים שראיתי סביבי היו ביחד בגן, אולי רק בגן חובה הופרדו. לדעתי בגיל קטן התאומות שלהם נותנת להם כוח כשהם ביחד.

בכל אופן, התאומים שלנו כאמור היו בנפרד בגן. בשנה הראשונה שניהם היו בגן שפה - באותו מתחם אבל גנים נפרדים. בשנתיים אח"כ אחד מהם נכנס לגן רגיל ליד הבית והשני נשאר בגן שפה, וכמעט לא היו לו שם חברים מהשכונה. אבל למרות זאת יחסית הוא הסתדר חברתית, וגם כששניהם נכנסו לכיתה א' בבית הספר ליד הבית הוא השתלב מהר מאוד גם מהבחינה החברתית.

אבל מלכתחילה לא הייתי בוחרת לעשות כך ולבחור במודע שאחד מהם יהיה רחוק מהסביבה החברתית הטבעית שלנו...

החלטות טובות!

(וסליחה שרק עכשיו עונה - מזמן לא נכנסתי לפורום הזה...)

נותנת לי הרגשה טובה להשאיר כרגע יחד

שזה מה הלב שלי אומר נכון לעכשיו...

גם אצלנו הם שונים אחד מהשני, תחומי עניין שונים, הגננות גם לא ראו שאחד עולה על השני במשהו וזה לא פוגע בהם הביחד. הם כן נראים זהים אבל ילדי הגן למדו מהר מאד מי זה מי.. הציק לי לפעמים שהצוות התייחס אליהם כאל "התאומים", אבל לא נראה שזה פגע בהם.

את מכירה אותם לדעת אם אחד עולה על השני במשהו, או שאחד מהם חוסה בצל של אחיו באיזה שהוא תחום.

מעבר למרחק מהבית תוסיפי שיקולים של אירועים נפרדים בשני הגנים שצריך לנכוח בהם, פעילויות שונות שעלולות לעורר קנאה בינהם. 

גם אצלי תאומים בנים  מס 6,7 , הם בני עוד מעט 4

הם כרגע בגן שפה ביחד

שונים מאוד אחד מהשני גם באופי גם ביופי.

הגננת לטענתה לא מפריע להתפתחות שלהם שהם ביחד.

שנה הבאה בעז"ה הם אמורים לעבור לתלמוד תורה

אם יהיה 2 כיתות אני אפריד אבל רק בגלל הצוות שמעדיף...

יש לי גם תאומות גדולות יותר, הפרדתי בגן חובה כדי שלא יהיה להם משבר קשה בכיתה א ( אצלנו בבית ספר חד משמעית לא שמים תאומות באותה כיתה) , וצהרון השארתי יחד שיהיה להם בהדרגה זה היה חכם מאוד

הם מאוד שונות אחת מהשניה וכן חושבת שזה טוב שהם לא יחד.

אבל בנות זה מאוד מאוד שונה מבנים...

נכון שבהריון עם תאומים יש hcg גבוה יותר, אבל זה לכשעצמו לא מהווה אינדיקציה להריון עם תאומים.

אגב, ההבדל בין ההריון הקודם לנוכחי הוא בסך הכל של 5 ימים בערך, בהנחת הכפלה כל יומיים. כלומר באותו השבוע שתי התוצאות האלה בכלל לא מהוות גידול...