ילדתי בדיוק חודש וחצי לפני הסוף

מאחלת לך שתצליחי לסחוב עוד חודש לפחות! כי פגייה זה לא כיף...

ומקווה שאחרות ייתנו לך עצות...

מאחלת לך שישארו כמה שיותר בבטן, כי למרות שהייתה לנו חווית פגיה יחסית טובה- עדיין, אין כמו תינוקות בשלים...

והעיקר בבריאות ובשמחה

ילדתי בשנה שעברה באמצע אלול בשבוע 39 זוג תאומים מתוקים להפליא.

בזמן הזה בשנה שעברה מה שעשיתי היה חצי לשבת חצי לשכב (בשמירת הריון) על הספה עם מזגן מקרטע ושני מאווררים עלי משני הכיוונים, ולתת הוראות לכל מיני צדיקות שבאו לעזור לנו לפרוק ארגזים. (עברנו דירה כשהייתי בחודש שמיני.) 

באופן מפתיע מאוד הסוף היה לי יותר קל מחודש חמישי-שישי.

אחרי שיצאתי מהשמירה ממש יכלתי לזוז קצת (אולי כי פשוט לא ציפיתי מעצמי לכלום אז כל יציאה שלי מהבית נחשבה הישג, ואילו בחודשים חמישי ושישי עבדתי וציפיתי מעצמי להרבה יותר.)

בקיצור, עצות בשבילך אין לי, חוץ מלא לצפות מעצמך לשום תזוזה. ככה כל תזוזה נחשבת להישג.

ולאכול איגלואים וקרטיבים ולהפעיל מזגן ומאווררים.

בהצלחה רבה רבה! לידה קלה בעיתה ובריאות לך ולשתי ההפתעות הקטנות!

הרופא עוד הציע לי לעשות זירוז בשבוע 39 אני חושבת, ביקשתי ל 38

לי פלדנקריז מאד עזר

הלכתי פרטי למישהי ופשוט "עשתה להם מקום"

היה ממש ממש ממש קשה.

הגעתי ל 38+6 ולא הצלחתי לעשות כלום. 

לא הצלחתי להרים את כף הרגל ולהכניס אותה לכפכף, לא הצלחתי ללכת אז הייתי הולכת הצידה כי זה היה יותר קל (וגם זה ממש ממש לאט ועקב בצד אגודל), הייתי נשענת על הקירות תוך כדי הליכה ובוכה בוכה בוכה (ואז אגב, חמי התקשר, שאל מה שלומי, וכשאמרתי שקצת קשה אמר ברוב טאקט "הריון זה לא מחלה"...)

בקושי יצאתי מהבית, רק לבדיקות, וגם זה בשלב האחרון כבר ביקשתי שבעלי יקח חופש מהעבודה ויסיע אותי כי הבטן נתקעה בהגה.

כמו כשכבר כתבו-

כל הזמן שיננתי לעצמי את מה שנשות הפורום אמרו לי- כל דקה בפנים היא ברכה. 

בסוף זה נגמר, ובעז"ה בידיים מלאות מלאות, כך שהפעם הבאה שתחשבי על הקושי הזה, היא כשהבאה בתור תשאל פה בפורום איך שורדים (פשוט כי לא יהיה לך זמן אחר להיזכר )

ועדין מרגישה את ההקלה הגדולה שהם סוף סוף בחוץ

אני עושה דברים בבית ונזכרת איך פשוט ישבתי בכורסא ולא יכולתי לזוז

אבל כן עכשיו שגם קוראת פה אני נזכרת בעוד דברים, וכמה טוב להיות אחרי זה ב"ה

אני זוכרת, אבל פשוט לא מספיקה במהלך העומס של היום/השבוע/החודש לעצור לחשוב על איך זה הרגיש. בשוטף אני רק זוכרת תמונות של עצמי בכל מיני סיטואציות, בלי הרגש שהתלווה לזה.

היתה איזו סיטואציה, די בהתחלה, שהקאתי את נשמתי באמצע הלילה. קרסתי על הרצפה בשירותים (איכס...) ובכיתי בלי סוף. אמרתי לבעלי- מתי בדיוק אני אמורה לעבד את כל החוויה הזו? קודם טיפולים, אח"כ בחילות, אח"כ לידה, ואז הורות, מתי בדיוק יהיה לי זמן לעכל את זה. ובכן- כפי שחששתי, לא יהיה לי זמן לזה  

כן, זה משהו שצריך לעבד...

יש לי טראומה מההריון

חודשיים וחצי זה טרי טרי

אני קצת מקנאה בך (שהתחושות עדיין טריות) וקצת לא 

וההורים צריכים רק לתמוך רגשית...

בכל אופן, בפורום הזה אין אימהות לתאומים בגיל הזה.

גם אצלינו עם התאומים היו קצת יותר בעיות עם השיניים. לא זוכר משהו היסטרי, רק זוכר שאמרו שבגלל הלידה המוקדמת משהו באזור השיניים לא הספיק להתפתח.

לגבי שאר הדברים אני לא יודע, הם כבר לא ככ קטנים אבל אנחנו עדיין מתבלבלים לפעמים 🤣🤣

אבל בהתחלה היה פער בהתפתחות, ולאט לאט הוא הצטמצם.

מגיל שנה וחצי כבר לא היה פער.

בלי עין הרע המצב של השיניים שלהם טוב (אחד לא עבר שום טיפול, השני רק מעט טיפולים).

וב"ה היה להם עיכוב מוטורי תואם לגיל הפגות בהתחלה ואז עיכוב שפתי שטופל בגן שפה. מגיל ארבע-חמש כבר לא רואים שום זכר לפגות. (אחד מהם היה בגן שפה כל שנות הגן, השני רק שנה אחת)

נולד בשבוע 34. כיום בן שנתיים.

בינתיים יש לו עיכוב בצמיחה של השיניים. הניבים עדיין לא צמחו.

כיום, חוץ מהגודל והמשקל שעדיין קטנים מאוד, לא רואים השפעות של הפגות.

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...