כתבתי ע"פ פירוש המלבי"ם:
"והנה שלמות הזה מתחלק לשנים, שלמות העיון ושלמות המעשה, שלמות העיוני נקרא תורת ה', כי היא תורהו דעת ה' ודרכיו ואמתתו, אבל חלק זה לא ישיגהו האדם עד תכליתו, ודי אם בתורת ה' חפצו ומאוייו ומשתדל להשיגו ודורש אחריו, הגם שלא ישיגהו ופניו לא יראו, ושלמות המעשי הוא תורת האדם, היא תלמדהו את אשר יעשה או לא יעשה, וזה נקרא "תורתו", ובחלק זה "יהגה יומם ולילה" ללמוד על מנת לעשות:"
וכן כתב שם בביאור המילות שלו:
""בתורת ה' ובתורתו", היה לו לומר ובה יהגה, וכבר בארתי באילת השחר (כלל קל"ח) ששם הנכפל יורה לפעמים ששם השני אינו השם הראשון, ואמרו חז"ל (ע"ז דף י"ט) משעמל בה נקראת תורתו, וכפי דברי במ"ש בתורתו מדבר מתורה המעשיית המיוחדת לאדם להגות בה ולדעת את המעשה ואת דרכי האמונה, ותורת ה' היא התורה הצפונה, סודותיה ותעלומותיה, שלא כל אדם יהגה בהם, שאין מוסרים הסודות רק להראוים לזה, ורק חפצו ותשוקתו אליה...".
זה מופיע בכ"מ, גם אצל רמ"ע מפאנו.
אם אין מוסר, למה הקב"ה ציפה מדורו של נח לנורמות מסויימות וכשלא עמד בהן הוא הביא מבול, אע"פ שאין תורה?
ולמה הרמב"ם כתב לגבי גויים ששומרים שבע מצוות בני נח מפני הכרע הדעת שהם מחכמי אומות העולם?