וזה לא 'אין לי מוזיקה' או אני 'מתגעגעת למוזיקה'

זה יותר בקטע של: משהו מהאישיות שלי חסר

כאילו כרתו לי איבר מהגוף.

כי זה לא עוד קישוט אישיותי, זה חלק ממנה,

עצם מעצמי ממש.

פשוט כמויות של יצירה

שרוצה לצאת החוצה

לבקוע.

ואי אפשר.

ובכל זאת- מובן שיש דברים חשובים יותר.

וזו הסתכלות כזו מצומצמת ופרטית וזה די נורא

אבל אני אדם.

בא לי להיות. 

עם המכלול של הרצינות והעומק וגם עם הקלילות והזרימה

ולקח לי הרבה זמן להבין שיכול להיות שידורו בתוכנו ניגודים

ולא פעם חשבתי שקשה להיות גם וגם

וזה או שאת כבדה ורצינית

או שאת מצחיקה וזורמת

אז כנראה שלא.

והרבה זמן לא דיברתי

או חשפתי את הנפש,

או יצרתי את מה שהנשמה מנגנת

או רקדתי ככה סתם

או חיבקתי עד כדי דמעות

תכף חוזרים לחיות.

פרצי חיים רעננים ימלאו את הלב.

והכל יהיה רגוע וטוב ושמח

ושוב שלם ונעים

ואהבה שפורצת החוצה

וחיבוקים לכולם.

אני רוצה לחיות

חיים מלאים, עצומים, גדולים

חיים של כלל, של גודל

עם מבט של עומק

עם עבודה קשה

עם טעם.

לא להעביר עוד יום 

פשוט לחיות.

לשתוק, לספוג, להכיל.- אלו הפעולות התמידיות.

להכיל משהו שלדעתי מטופש שאכיל והזוי שאני זו שצריכה להכיל.

 אבל אין לי כ"כ ברירה.

עם הזמן אני מבינה עקרון יסודי

שזאת המציאות נקודה. היא לא תתחלף, לא תשתנה ואני לא אקום בבוקר לאחת אחרת.

הלוואי שהאנשים שקיימים בה היו מוכנים לשינוי.

אבל כבר דיברתי וביקשתי- וזה לא עוזר.

אז אני מבינה שאני זו צריכה להתמודד, ליזום, ולהכיל

ואני זו שצריכה לעבוד קשה ולהיקרע בחיבוטי נפש כבר מעכשיו.

העניין הוא לא כמה המציאות שלי פועלת על פי רצוני

אלא איך אני בוחרת להגיב למה שקורה

אם לזרוק הכל ולבקר ולהתייאש ולחיות בתסכול

או לשתוק, להכיל, לעבוד קשה, לפעמים קצת לצחוק על זה

כי בכל זאת מלמעלה זה משעשע קצת

להעביר הלאה.

קשה להעביר הלאה. במיוחד שאני אדם שמנתח כל דבר.

אבל בחסדי ה' עושים את זה,

מה זה נותן לי?

אני אהיה יותר אנושית, יותר רגישה, יותר מכילה

אולי גם אגיע לבית שלי ממקום אחר.

ממקום שרגיל לעבוד קשה כדי שיהיה טוב

ואני בוחרת לחיות.

"לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה."

"אבן מאסו הבונים-היתה לראש פינה"

ראיתי את הסטורי שלה

וכן אני מקנאה. מודה בזה.

אני יודעת שחברויות לא נשארות לנצח

אבל דמט באלי את זה שוב

באלי אנשות שהיו איתי בתוך השיט והן היחידות שהיו איתי שם

אולי זה טוב שאין אותן עכשיו

אבל פאק זה נראה שלהן ככ טוב

ולי ככ רע

והן ביחד ונשארו חברות

ואני קצת חסרת חברות כרגע

למה לעזאזל אני מתגעגעת לפעם.

שום טוב לא היה שם. כלום.

אז מה יש לך מפגרת

המילים שלה מהבוקר לא יוצאות לי מהראש

למה זה עדיין משפיע עליי ככ חזק. מה נדפק איתי

ולראות אותו לא עשה לי טוב

ולקרוא את מה שהוא כתב עוד יותר

למה אני כישלון.

באלי לצרוח לאלוהים אבל אני שונאת אותו עכשיו

פאק.

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not

Why am I so hard on myself about it

I hate how much I enjoy it 

I feel like shit

I want to run away to the beach

I want to sleep forever

I don't know

.Fuck

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"