א

באמת- אומר לעצמי שיש כל כך הרבה סגנונות של אנשים, וזה ממש הגיוני שלא כל שני אנשים טובים יכולים להתאים,

וזה לא בהכרח אומר עליי משהו רע

זה לא שתוך רגע אני מבסוט מהחיים. זה פשוט קצת עוזר לא לקחת ללב לטווח ארוך, לא להרגיש ש'משהו אצלי לא בסדר'

פורק לחברים חופשי חופשי.. לפעמים אני מספר לאמא שלי על קשרים אחרי שהם נגמרו

תלוי מה ציפיתי מהקשר, מה היתה הסיבה, עד כמה יש לי אמון במי שקיבלה את ההחלטה, עד כמה יש לי תחושה שההחלטה היתה נכונה, איך החיים חוץ מזה באותו זמן... היו מקרים שבגלל ההערכה שלי אליה היה ברור לי שאני סומך על ההחלטה שלה, או לחלופין האמנתי שהיא תבין שהיא עשתה טעות

תשובה שאני לא מקבל זה "הכל לטובה". לא מנחם בכלל כשקורה משהו שאני לא אוהב, במיוחד, כמו שציינו כאן, כשאני באמת לא יודע איך. הרי גם מבחינה אמונית, זה לא שאנשים לא סובלים. אז להגיד שזה לטובה זה לא משכנע.

הרבה פעמים אני אומר לעצמי "היא לא היתה טובה מספיק כדי לרצות אותי", ואני חושב שבחלק מהמקרים זה גם נכון...

לפעמים אני מתבכיין לחברים, או שולח לאחת השדכניות שאני בקשר איתן הודעה של "מה כל כך גרוע בי הפעם!!!!" או מתעצבן בשקט או עצוב בשקט או מנסה לפרוק מתח (מוזיקה ועוד). אין באמת מה לעשות.

אני זוכר את אחד הקשרים הטובים שהיו לי, שנקטעו די בפתאומיות, והתחושה שלי היתה שהקשר הוא אמיתי ויציב ופתאום היא החליטה שלא. במצב נורמלי הייתי אמור להיות מתוסכל מאד; אבל בגלל שכבר הייתי שקוע מספיק בקשר, נבנה גם האמון שנדרש בקשר זוגי, שזה כולל גם לקחת בחשבון את ההחלטות שלה. אם היא אומרת שטוב לה יותר לא להיפגש השבוע, הרי הייתי אומר "בטח, מה שטוב לך, רק חבל כי תחסרי לי" - נכון? אז למה כשהיא אומרת "נראה לי שלא טוב לי להתחתן איתך, ואין סיבה להמשיך בקשר" התגובה שלי צריכה להיות אחרת? ברור שהכאב והתסכול גדול יותר, ובמקרה שהיא עושה טעות - המחיר שאני והיא נשלם הוא משמעותי בהרבה, אבל כשלעצמה התגובה ההגיונית צריכה להיות "אני מאמין לך ומקבל את ההכרעה שלך". באופן אירוני, כדי להגיע למצב כזה צריך קשר ממש טוב

1. פעם אחת סיפר הרב שלי שכל 'לא' הוא סוג של גירושין, בקטן, מאוד, אבל אפילו האלמנט המאוד קטן הזה יש בו צד כזה.

והוא אמר לי, שהקב"ה לפעמים בשביל לעשות טוב לאדם הוא מסדר לו כמה 'לא' כאלה בשביל לפרוע לו חוב שהוא יוכל לקיים את הבית שלו לנצח. 

2. פרק כה במסילת ישרים. - אני לא חסיד של סגולות,  אבל זה ממש היה לי לתרופה.

הפרק מדבר על ההשגחה הפרטית בכל דבר ועניין. 

וכשקוראים את זה על בסיס יום יומי,מבינים דברים חדשים.

3. מי שאמרה לא עכשיו, לא מתאימה לי. זהו. חבל למצוא את עצמי סובל איתה את המשך חיי.

גם אם אני יודעת שאין התאמה ואני לא רוצה את הבחור  מאוד קשה לי עם הלא, זה מוריד לי את הערך העצמי.

גם קשה לי שפוסלים אותי על חיצוניות ( יש מכרה שמשדכת לי שכל פעם שבחור לא רוצה היא חייבת להגיד לי שלא היתה מציאת חן וגורמת לי לעצב).

מעדיפה שיפסלו אותי כביכול על דברים גרועים יותר ולא על חיצוניות, נשמע מוזר, אני יודעת...

לא כייף בכלל, ומבינה אותך לגמרי.

זו תקופה שבה חייב לעבוד על הערך העצמי, אין ברירה.

ופסילה על משהו חיצוני זה לא נחמד, ממש לא [כאילו, זה לא חוסר התאמה, זה חיסרון] 

ויהיה טוב, בטח.

שתמצאי בעז''ה בקלות ובמהירות

וב"ה אני נראת טוב אוביקטיבית אבל עדיין הערך העצמי שלי נמוך שזה לא משנה לי...

ומילה לכל השדכנים, לא תמיד חייב לפרט למה הצד השני לא רצה , זה יכול מאוד לפגוע, אלה אם כן מדובר במשהו שאפשר לשנות...

ממש לא נכון למסור מראה כסיבה לפסול, אפילו כאשר זו הסיבה (אלא אם כן מדובר בדרישות ממש חריגות, כמו "לבחור הזה נורא חשוב מישהי בגובה 180, ואת פשוט לא, והוא קיוה שזה יסתדר כי את טובה אבל עדיין חשוב לו הגובה אז הוא ויתר עלייך")

אפשר למסור סיבה לפסול או כאשר מדובר במשהו שקל לשנות בטווח הנראה לעין ("היית לבושה בירוק") או בדבר שאת לא מוצאת סיבה שישתנה ("מאד חשוב לו מישהי שהיתה קצינה בצבא/בגובה 180/שמדברת צרפתית"), או כאשר זה נותן תחושה טובה ("הוא מרגיש שאת טובה מדי בשבילו" - אולי זאת דוגמה גרועה, כי זה מעצבן)

ולדעתי מציאת חן הכוונה כימיה ולא מראה. או לפחות זה מה שאני מקווה שהשדכנית ההיא מתכוונת.

ואם את אומרת שאובייקטיבית אין לך בעיה עם המראה אז זה רק מחזק, שלא מדובר במראה אלא בכימיה. בכל מקרה, גם אם מישהו אומר, לאנשים יש דעות מאד שונות לגבי מראה, וגם דעות מוזרות מאוד, לטוב ולרע.

דיו לעבד להיות כרבו

תאמת זה אותו הדבר גם כשאני אומרת את הלא 

תמיד יש את הקווץ' בלב. 

בד"כ מדברת על זה עם חברות/משפחה מי שבנמצא, יוצאת לאיזה ערב נחמד כפיצוי.

וממשיכים הלאה.. 

והמשפט שכתבת בסוגריים! ממש ממש מדויק לי. 

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.