אני עובר כעת (בפעם השנייה למעשה) על ספר מעולה ומומלץ (אם כי נקודת המוצא שלו היא לא אמונית ותכף נגיע לכך).
לספר קוראים ״בראי השפה״ מאת גיא דויטשר. בגדול הוא עוסק בשפה תרבות וחשיבה. ספר מעשיר ומחכים.
החלק הראשון של הספר עוסק במושגי הצבע בשפה. הוא מספר על חוקר של כתבי הומרוס שחי לפני בערך 150 שנה
וכתב על היצירה של הומרוס מחקר מעמיק ומקיף, לענייננו הוא שם לב בין היתר לתופעה מוזרה בכתבים של הומרוס
והיא שתיאורי הצבע שלו לוקים מאוד בחסר. זה לא ממש שייך לנושא שלשמו התכנסנו אבל בוא נאמר שהוא מנמק ומדגים את זה בצורה משכנעת. יותר מכך הוא טוען שמדובר בתופעה כללית גם אצל סופרים יוונים מאוחרים יותר. המסקנה של אותו חוקר היתה
שלומדים מכאן שהרגישות לצבעים היתה לא מפותחת מספיק בימי היוונים הקדמונים והיה צורך לעבור תהליך של התפתחות ברגישות העין לצבעים עד שבני האדם קיבלו מודעות לגוונים שונים של צבעים. (בהמשך הספר מוצע הסבר אחר לכך).
זה ממש על קצה המזלג הפרק הראשון בספר. הפרק השני בספר מתאר שאת אותה תופעה מוצאים גם בתרבויות אחרות, בכתבים הודיים עתיקים למשל. ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת סוף סוף אני מגיע לנקודה שבגללה פתחתי את ההודעה הזאת.
הוא טוען שאותה תופעה קיימת גם בתנ״ך. כלומר שאין שום אזכור לצבע הכחול בתנ״ך. אני מצרף צילום של העמוד מהספר ואמשיך את הדברים שלי בהודעה נפרדת.
)