"רבי אליעזר הגדול אומר:
מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה,
ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין.
אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל.
['שבירת הגרזן שפסק החוטב מלחטוב עצים']
מכאן ואילך ['מחמשה עשר באב ואילך']
דמוסיף [לילות על הימים לעסוק בתורה'] - יוסיף ['חיים על חייו'],
ודלא מוסיף [לעסוק בתורה בלילות] - יאסף.
מאי יאסף? אמר רב יוסף: תקבריה אימיה ['כלומר ימות בלא עתו']"
(תענית לא. [ורש"י]).
לכאורה, ט"ו באב אינו יום האהבה, אלא יום ההיכרויות.
אלה השרויים בלא תורה הולכים להכיר,
ויזכו לתורה, חומה ושאר הדיבידנדים של הנשואים.
והנשואים - הם מתחילים ללמוד תורה עכשיו,
כי כשהלילות מתקצרים - החזקים מתגלים (משהו כזה..).
אלא שיבואו הנשואים ויקימו קול זעקה,
שגם הם רוצים יום להתחדשות הקן הזוגי.
על כן באתי בהצעה שיום י"ד אב יהיה היום של הנשואים,
שמתוך חיזוק הקשר הזוגי, ייבנה כלי חזק וכשר לתורה ולקודש.
אשמח לשמוע הרהורים מותרים וכו'
@חידוש @ימ''ל @חסדי הים @מבקש אמונה @אורות הכתובה |
@לב אוהב @אילת השחר @חיות צבעונית @חיהל'ה @כלה נאה
@מי שבא לו/ה להוסיף דעה מעניינת
