אני> אחותי>חברה שלה>בן דוד שלה>חבר שלו.

אני די מתלבטת אם מישהו מהשרשרת הזו קוראת כאן, לכן סביר שאערוך עוד מעט.

אח של חברה שלי פגש לפני שנתיים מישהו, הם שוחחו 20 דקות, והוא החליט שהוא מתאים לה [לחברה שלי]. היא החליטה שלה הוא לא מתאים, ולי כנראה שכן.

אממה,

זה שהם דיברו לפני שנתיים לא בהכרח אומר שהוא יודע איך קוראים לו, בכל אופן היא החליטה שאיתו אני מתחתנת

אני מתלבטת עד כמה זה ריאלי בכלל, כאופציה. כאילו, בקצב הזה אני יכולה לחפש שמות בספר טלפונים

@איכה ניצחתי, או שעדיין לא?

בכל אופן,

מזלטוב למנצח הזמני [קבוע, אם איכה לא תנצח]

אתם בדו קרב,

שימו לב!

@חדשכאן @איכה

בכל אופן, קבלי מדליה

טדאדאם

דיברו עליו,

[לאח שלה אין מושג מה השם שלו]

 וכנראה שהוא עדיין נמצא באותו מקום שבו הם נפגשו

אני נורא נורא סקפטית לגבי זה, אבל היא שיכנעה ממש.

אז נראה כבר מה יהיה

ואם הם יצליחו לאתר מחדש

[בסוף אגלה שהוא נשוי עם ילד]

אולי שנה וחצי

/תייגיני שם בבקשה/

והמתשאלים)

עגומ.

למה זה לא יכול להיות כמו פסיכומטרי, מקיפים בעיגול תשובות [או מקשקשים במקום]

ומקבלים תוצאה בחלוקה לאנגלית, עברית, וידע כמותי.

עגומ

אולי הם חששו שאת לא יודעת לפתוח ספר טלפונים או שזה כבד לך מדי

האמת שהתשובה שלי... היא שני סיפורים.

השני, אגב, יעסוק בפורום פה.

1.

פעם הוצעה לי בחורה כלשהי, ויצא שהדודה שלה הייתה השדכנית. סיוט. בכל מקרה, הדודה החופרת - ככה קראתי לה ביני ובין עצמי - טרחנה בלי סוף כמה האחיינית שלה צנועה וחסודה.

טוב.

נקבעה פגישה. בבית קפה כלשהו.

הדודה הזהירה אותי: אל תחכה לה מחוץ לבית הקפה, היא לא רוצה להיראות עם גברים זרים ברחוב. חכה לה בפנים. ותבדוק שההכשר טוב.

טוב.

אני מחכה ומחכה, והנה מגיעה הגברת. לבושה בצורה גבולית מאוד מאוד; רעת מזג, רעת מראה, חמוצת פנים. עסוקה בשיחת סלולרית ולועסת מסטיק. אולי גם מנפחת בלונים.

היא עוצרת לרגע את השיחה, תוקעת בי מבט עויין, ואומרת: אתה איקס?

כן.

מתתי מפחד! איזה עיניים. ברררר.

ישבנו לשיחה. היה מתח באוויר. אחרי דקה היא אומרת-מודיעה לי: תקשיב, אני יוצאת החוצה. לא מסוגלת. בוא החוצה.

אני יוצא איתה החוצה, היא שואלת אותי בן כמה אני. משהו בנימה ובצורה שלה הילך עליי אימים. גסות רוח כזו ותוקפנות. איבדתי את זה וגמגמתי משהו.

היא תקעה בי עיניים מכווצות, כאילו סוג של "מה לעזזל" א-מילולי.

טוב.

יצאנו החוצה, מצאנו ספסל, שתקנו. ניסתי לשאול אותה משהו, היא ענתה בקול משועמם וקר במשפט בן ארבע הברות.

היא לא שאלה כלום, אני לא שאלתי כלום. היה מייאש.

אחרי שתים עשרה דקות היא קמה בפסקנות, ניפחה לירח מסטיק, הלכה, והפליטה לי מאחורי הגב שלה: טוב, אני זזה. יש לי בילוי עם חברות הערב בתל אביב.

2.

מישהו פה מהפורום הציע לי את קרובתו. הוא פשוט קרא חומרים שכתבתי, ואיכשהו הריח לו שיש התאמה. יש!

אז דיברנו שנפגש כדי לדבר על העניין. 

טוב, נפגשים. וזה היה... מצחיק ביותר. ברגע שראינו אחד את השני, קלטנו ששידוך פה - לא ייצא. הוא קרוב שלה, מכיר אותה, הראה לי כמה תמונות. שנינו חשבנו אותו הדבר. חבל על הזמן. מה שכן, אישית ממש נהניתי להכיר אותו. איש נחמד ביותר, חביב, טוב לב. 

אז דיברנו בכייף על החיים שלנו קצת, היה נחמד להכיר עוד מישהו באמצע הדרך - ובזה נגמר העניין...

סוכן מכירות שמעולם לא פגשתי במציאות, אלא רק בטלפון, הציע לי מישהי, שלדבריו היא ממש מהממת.

עניתי לו שאני מוכן, אבל קודם כל עלי לשאול את אשתי...

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.