אף אחד לא מדבר איתה. היא מסתובבת עם הילדים וקונה.
כל הזמן קונה.
ואז מגיע הלילה והילדים נרדמים
הם שפוכים מעייפות
והאסירה לנצח עומדת מול המראה ולא עייפה;
זרות;
כל כך זרה. את שפוכה . את חצי מתה. את כבר לא ילדה. את בת עשרים ושמונה , והעיניים שלך מתכהות בכל יום ויום; השכל שלך כבר לא מה שהיה. תרגילים בחשבון לא תקבלי ציון ; את אפס עגול בכל מה שקשור לעבר
אומרים שרק פסיכופתים לא מתייחסים לעבר. ומה שהיה נגמר.
הלוואי הייתי פסיכופתית.
את אומרת לחלל הריק שמסביבך מלא הבגדים הקטנים החמודים כל כך, את כובסת. תפקידך העיקרי בעולם הזה לכבס.
את אוספת את כל הבגדים הקטנים . מכבסת. גם את הגדולים, אלה שיושבים עלייך . גדולים גדולים, כמעט כמו הלב שלך.
מחר בבוקר את תארחי את אמאמאאא שלהם. שבת בלי סרטים, בלי קוקס מתולתל ומכנסיים פרחוניות.
יכולת להיות פרפר. נולדת מקושקשת . נשמה רוחנית טהורה.
כובסת שלי עייפה, תתנחמי באמת שאת יודעת.
הילדים האלו הם החברים שלך, הדמות אומרת לך מהמראה.
היא חמודה דווקא, לא נראית כובסת.

