קבוצת סטודנטים קטנה השתלמה בפסיכולוגיה. לקראת סיום תקופת הלימודים הודיע להם הפסיכולוג המנחה שהוא עומד להטיל עליהם משימה מורכבת ומיוחדת, והמשימה מהווה את אחד המבחנים שיקבעו את הציון הסופי.
המשימה מורכבת משני חלקים: הראשונה סבוכה והשניה קלילה.
החלק הראשון: להצליח להתאשפז במוסד לפגועי-נפש! מדוע מדובר במשימה מורכבת? משום שלא כל מי שמעונין לשהות במוסד סגור הדבר ניתן לו, ולא כל הרוצה ליטול את השם "משוגע" מצליח בכך... ישנה ועדה שמחליטה על האשפוז, היא מורכבת מצוות בוחנים מומחים ובעלי אחריות.
החלק השני של המשימה: בתום שלושה ימי אשפוז, עליכם לגשת להנהלה ולגלות את הסוד: אנחנו סטודנטים השוהים כאן במסגרת הקורס, ואז פשוט לברר מאיפה דלת היציאה מהמקום.
וראה זה פלא: השערת המרצה שיהיה להם קשה לשכנע את הועדה בדבר אי-שפיותם לא הייתה נכונה. הם התקבלו למוסד די בקלות, הציבו בפניהם עוד שאלה פחות שאלה והם מצאו את עצמם בפנים.
השבר הגדול התחיל דוקא כשהם ביקשו לצאת. שום דבר לא שכנע את ההנהלה שמולם עומד סטודנט אומלל ולא משוגע אמיתי שמתעתע בהם! גם כאשר הציגו את כרטיס הביקור של הפסיכולוג המנחה שלהם, נענו שהם כנראה מטופלים אצלו. "השיטה הזו כבר מוכרת לנו" - גילה להם אחד המטופלים.
עד שהפסיכולוג המנחה לא הגיע למקום, ישב עם ההנהלה ונטל חסות על הסטודנטים שלו, הם לא הצליחו לצאת.
- - - - - - - -
מסתבר שגם בתום שיעורי פסיכולוגיה הם נאלצו ללמוד בדרך הקשה כלל בסיסי בנפש האדם באשר הוא: הרבה יותר קל שתדבק בנורמלי סטיגמה בעייתית, מאשר שהבעייתי יצליח להיפטר מן הסטיגמה הלא נכונה. הם נוכחו לדעת באיזו קלילות ממהרים אנשים לשפוט את הזולת ובאיזו נמהרות מדביקים סטיגמה נצחית.
ואת כל התרגיל הזה תכנן מראש הפסיכולוג המנחה, הוא כבר הכיר את נפש האדם ורק ביקש ללמד את תלמידיו עד כמה חשוב לכל אדם - ובפרט להם - להיזהר לא להדביק סטיגמות ['הפה - קודש קדשים' - מפורסם באחד מעלוני השבת]
