אתה צריך שיקראו אותך

זה אותו צורך אומלל

גם בחיים האמיתיים...

להזדקק לתשומת לב זה דבר רע? זה צורך אנושי

זה לא עוד רשת חברתית

אי אפשר להשוות לפייסבוק אינסטגרם וכו'

אין פה שיתופים של תמונות ודברים כאלה

מה אני מחפשת?

היו כמה פעמים שחיפשתי מענה לדברים ספציפיים בדברים של חוות ההמונים שבאמת עזרו לי מאוד

חלק מהזמן מודה - נובע משעמום

לא טבעי ולא בריא - תלוי למי

יש כאלו שהביטוי בחוץ קשה להם, פה הם מרגישים פתיחות ללא שיפוטיות

זה לא פתרון אבל זה בהחלט יכול לשמש כאימון או כפיתוח

יש חסרונות

לא אומרת שלא

בכל דבר יתרונות וחסרונות

החיסרון שכרגע הצגת זה שאנשים רוצים שמישהו יגיב להם

לא כל כך הבנתי מה רע בזה...

ויש כאלו שהמעגל החברתי שלהם לא רחב 

ולפעמים מחפשים דעות מגוונות מהסתכלות אחרת דווקא לא של הקרובים

ולגבי התמונות שאנשים מעלים זה אף פעם לא תמונות אישיות זה סתם תמונות בהקשר לשיח 

המדיה הזו קיימת בין השאר כדי לאפשר את זה למי שיותר קשה להם בעולם הרגיל.

במקום להתמודד עם העולם האמיתי?

אולי.

לא יודעת אם יש פה כל כך הרבה סיפוק בשביל להיות "המקום לברוח אליו"

לפחות לא בשבילי

לא יודעת

בכל אופן אם אתה מרגיש ככה אז כנראה שאתה צודק

יש אנשים שונים שמתאים להם דברים שונים.

יש אנשים שאוהבים שמתייחסים למה שהם כותבים ולא לאיך שהם נראים.  למה זה פסול?

להבין שהכח הגדול נמצא אצלי ולא אצל אחרים עליי.

כל החיים שלנו נוצרים מהבחירות שלנו או של אלו שהיו לפנינו

ודרך אגב, ההבדלים והשוני בין כל תושבי העולם נעו מבחירות שונות ומגוונות

וגם

"צאו והתפרנסו זה מזה".

לצורך הזה בהכרה ובפידבק יש גם מקום הרבה מעבר לאנוכיות ולחשיבות העצמית. כשהוא במידה, כמו שהצגת פה.

החיבור ההוא שכתבת היה גס, בהמי ולא צנוע.

ואם אתה כל כך רוצה להתנהג כמו חיה, יש דרכים לעשות את זה,

אבל זה פוגם באנושיות שלך.

כי להיות אנושי זו בעיקר היכולת לשלוט על עצמך.

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת את וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

הכל מרגיש תקוע כל כך

אין שום יאוש בעולם כלל

מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .

הן לא עוזבות אותי

מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים

ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות

איך יוצאים מיזה

HELP!!!!!!

(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)

תודה

ממש ככה

מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי

שאני כבר לא מצליח להתרגש

בסוף זה מחלחל.

ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש

נכון מאד

את צודקת לגמרי

יותר מידי מניעות לצערי (((((((