פעם רציתי לבכות עד שייגמרו לי הדמעות, הייתה לי משאלה כזאת , להרטיב את כל הכרית. לא להשאיר סנטימטר יבש.
אלא שהדמעות באו אלי רק באור, רחוק מהכרית.
הן באו אליי כשא העליב אותי, ואני התאפקתי ונשכתי חזק את השפתיים, ופיזרתי לי בעיניים חנקן.
שייחנקו הדמעות שם בפנים.
רק לא לבכות לו בפרצוף. רק לא.
הן באו אליי כששמעתי את אמא בוכה לאבא שאי אפשר יותר ככה. ואני חנקתי אותם חזק בפנים, ועמדתי מאחורי הדלת הלבנה עם המדבקה המקולפת ולא חשבתי.
לא חשבתי על שום דבר.
רק לקחתי את היד של א ביד שלי והלכנו ביחד למכולת.
וכל הדרך שתקתי ולא אמרתי מילה, וחשבתי רק על אמא ועל אבא ועל המדבקה המקולפת.
שנאתי את הדמעות שבאו לי כשקינאתי, כשכעסתי, כששנאתי, רציתי דמעות טהורות, דמעות נעלות.
דמעות שלא מתביישים בהן.
אבל הן לא באו.
הן לא באו כשהיא סיפרה לי שמ כבר שנתיים בורחת מעצמה ומהצל שלה ומהנער הנורא ההוא.
הן נשארו יפה בפנים. ואני והיא רעדנו ביחד ולא ידענו מה לעשות עם החברה היפהפיה שלנו. שלא מנסה להפסיק לברוח.
הן לא באו כשבמוצאי פורים התברר שהכל נגמר. ונשמה חדשה הגיעה לשמיים. נשמה יפה עם תלתלים בהירים וחיוך ענק.
הן לא באו.
והכרית שלי נשארה יבשה בלילה ההוא.
וגם בלילה שאחריו.
וגם בחודש שאחריו.
ובשנה שאחריו.
הן נשארו בפנים, נחנקות, מתייבשות.
מתביישות.
אלא שהדמעות באו אלי רק באור, רחוק מהכרית.
הן באו אליי כשא העליב אותי, ואני התאפקתי ונשכתי חזק את השפתיים, ופיזרתי לי בעיניים חנקן.
שייחנקו הדמעות שם בפנים.
רק לא לבכות לו בפרצוף. רק לא.
הן באו אליי כששמעתי את אמא בוכה לאבא שאי אפשר יותר ככה. ואני חנקתי אותם חזק בפנים, ועמדתי מאחורי הדלת הלבנה עם המדבקה המקולפת ולא חשבתי.
לא חשבתי על שום דבר.
רק לקחתי את היד של א ביד שלי והלכנו ביחד למכולת.
וכל הדרך שתקתי ולא אמרתי מילה, וחשבתי רק על אמא ועל אבא ועל המדבקה המקולפת.
שנאתי את הדמעות שבאו לי כשקינאתי, כשכעסתי, כששנאתי, רציתי דמעות טהורות, דמעות נעלות.
דמעות שלא מתביישים בהן.
אבל הן לא באו.
הן לא באו כשהיא סיפרה לי שמ כבר שנתיים בורחת מעצמה ומהצל שלה ומהנער הנורא ההוא.
הן נשארו יפה בפנים. ואני והיא רעדנו ביחד ולא ידענו מה לעשות עם החברה היפהפיה שלנו. שלא מנסה להפסיק לברוח.
הן לא באו כשבמוצאי פורים התברר שהכל נגמר. ונשמה חדשה הגיעה לשמיים. נשמה יפה עם תלתלים בהירים וחיוך ענק.
הן לא באו.
והכרית שלי נשארה יבשה בלילה ההוא.
וגם בלילה שאחריו.
וגם בחודש שאחריו.
ובשנה שאחריו.
הן נשארו בפנים, נחנקות, מתייבשות.
מתביישות.
