אחרי חיפוש קצר התאכזבתי לגלות שאין בשום מקום בדירה פותחן בירה, אף לא אחד לרפואה, ונאלצתי ללכת לחדר ולהביא את האולר ולהיות ככל הנראה האדם הראשון בהסטוריה שמשתמש בפותחן הבירה של לדרמן ווייב, כי נכון שמאז שעברתי את מפתן הדלת בפעם הראשונה לא ראיתי את המכשיר המיוחל אבל הוא כל כך התאים לנוף הזרוק של הבית שבאמת הופתעתי לגלות שהמלאי של הרווקיה לוקה בחסר במוצר שרידה כל כך בסיסי. כי מה שהכי אפיין את הדירה היה היותה "דירת רווקים" על כל הסטיגמות המשתמעות על כך ועוד הרבה מעבר, וגם אני לא הבנתי בהתחלה למה איתן התכוון כשהוא קרא לה ככה, אבל לאחר שביקרתי אותם בפעם הראשונה קצת אחרי תשלום השכירות השני שלהם וסירבתי בנימוס מאופק לסלמון מעושן שתאריך התפוגה שלו היה ב2016, לבסוף אכלנו ארוחת ערב יותר לטעמי שהייתה פסגת הקולנריות של המקום וכללה שלושה מגשי פיצה האט בתוספת מקלות שוקולד, פניתי ליאיר ואמרתי לו "הי, בוא נעשן" והוא אמר "יאללה" ואני אמרתי "אז תכבה את המאוורר תקרה" והוא ענה "אני לא יודע איך, הוא דלק כשהגענו" והלך למשוך בחוטים ולהזיז מתגים, או שלגיה וסינדרלה שחייכו אלי בנאיביות ילדותית מהאהיל של המנורה בחדר שהשקיף מהתקרה על דגל אש"ף קטן שהתנוסס מהמיטה של איתן, על ערימות ספרי הפסיכומטרי ועל המזגן שעבד ללא חופשות מחלה וחגים כי את המזגן בסלון נעם עוד לא חיבר למרות שההסכם היה שהם יסחבו את כל הציוד ובתמורה הוא, שלפרנסתו היה הולך לאנשים עם מזגן מקולקל והופך אותם לאנשים מאושרים, יחבר את המזגן בסלון, אבל נעם להגנתו אמר שגם ככה עכשיו כבר סוף הקיץ ולא צריך מזגן ואז היה חורף וירד גשם אז הוא לא יכול לחבר אותו עכשיו כי הכל ירטב בגשם ואז אזל החורף אבל הוא עוד עלול לחזור אז לא כדאי עכשיו ורק כשהקיץ הבא הגיח ופתח את שערי הגיהנום מעל רמת השרון הוא נכנע ועלה לגג לחמש דקות וירד מחויך ואמר 'זהו! המזגן עובד!' וכולם שמחו נורא ואז התעצבו נורא כשגילו שהשלט בכלל לא תואם למזגן, ואיך נשב בסלון מול הטלוויזיה הקטנה ונחבר אליה אחד מהמחשבים ונראה פרינדז ונאכל גלידת ריבת חלב אם אין מזגן.
ואחרי שיאיר התחתן אני חטפתי את המקום שלו ובאתי עם תיק גדול ושקיות וזכרונות על רוח שנושבת לפעמים, והתמקמתי וסידרתי וקיפלתי והוצאתי מהמקרר בקבוק בירה ופתחתי את המגירה עם המטען שאף אחד לא יודע של מי הוא, ועם הקוצץ ציפורניים, ועם המפתח של הדואר וניסיתי להוציא ממנה פותחן בירה אבל הוא פשוט לא היה שם, וגם לא במגירה השניה, ולא על השיש או על השלחן או במקלחת או באחד החדרים או בשום מקום אחר, כי האמת המרה הייתה שלא היה ברווקיה שום פותחן בקבוקים
ואחרי שיאיר התחתן אני חטפתי את המקום שלו ובאתי עם תיק גדול ושקיות וזכרונות על רוח שנושבת לפעמים, והתמקמתי וסידרתי וקיפלתי והוצאתי מהמקרר בקבוק בירה ופתחתי את המגירה עם המטען שאף אחד לא יודע של מי הוא, ועם הקוצץ ציפורניים, ועם המפתח של הדואר וניסיתי להוציא ממנה פותחן בירה אבל הוא פשוט לא היה שם, וגם לא במגירה השניה, ולא על השיש או על השלחן או במקלחת או באחד החדרים או בשום מקום אחר, כי האמת המרה הייתה שלא היה ברווקיה שום פותחן בקבוקים
