רק בעיה אחת יש לי, ומעניין אותי לשמוע אם זה רק אני, אם זה צודק או לא צודק, ומה דעתכן/ם בכללי:
התחתנתי בגיל 19, ובוא נאמר שלפני החתונה הייתי תמימה באופן משווע, ידעתי שיש צורך להיות צנועה לא למשוך את העיניים וכו אבל לא היה לי שום מושג איך ראש של גבר מתנהל ומה בחורה לא צנועה יכולה לעשות לו. אחרי החתונה בכל מיני פעמים שדיברתי עם בעלי והוא סיפר דברים בתום לב הייתי ממש בשוק, זה לא שהוא אמר משהו מדי דרמטי פשוט סיפר לי מה קורה לגבר כשהוא רואה דברים לא צנועים, שזה יכול להתקע לו בראש גם הרבה זמן וכו.. בבת אחת נהפכתי לפרנואידית כי לקחתי את הדברים בהכי קיצוניות שלהם, והייתי בטוחה שכל מוכרת בחנות שבעלי מדבר איתה עכשיו תקועה לו בראש וכו, לאט לאט התאזנתי, והיום אני מבינה שלא הכל שחור ולבן ונכון שהנסיון קיים וקשה אבל זה לא כל בחורה או כל תמונה שהוא רואה וכו..
מה שמציק לי מאד- יש לנו הרבה ויכוחים על דברים שהם תחומים אפורים, לדוגמה אני חושבת שלראות חדשות עם מגישה שלבושה לא צנוע זה אסור, או לדבר עם אישה שלבושה מאד לא צנוע, או לראות איזו סדרה שהיא בעיקרה לא משהו לא צנוע, רק שמופיעות בה נשים לא צנועות, ללכת למקומות שיש בהם הרבה פריצות וכו, מאד מפריע לי כל הדברים האלו, אבל בעלי טוען שאין מה לעשות וזה החיים וברור שמדי פעם נכשלים ואין מה לעשות, ובכל הדברים האלו ואחרים אין שום בעיה, ואני אומרת שלדעתי אם אדם מחליט שהוא רוצה לשמור על העיניים הוא יצליח, וגם אם הוא נופל מדי פעם זה לא כל הזמן, וברור שאם אתה רואה דברים לא צנועים או הולך למקומות שיש שם הרבה פריצות אז במאה אחוז תיפול, ואז הוא לוקח את זה בהקצנה ושואל: אז אולי אסור לי לצאת גם לרחוב, כי יש נשים יפות ברחוב ואפשר להכשל, וקשה לי להאמין שאדם פיקח לא מבין את ההבדל בין לצאת לרחוב לבין לצפות בנשים לא צנועות בטלוויזיה וכו.
העניין הזה כל כך מעצבן אותי ואני באמת רוצה לדעת כמה אני טועה או צודקת, ומה אתם חושבים..
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.