ניסיתי לסנגר עליו הרבה במיוחד דרך ההסבר שבים ובנות הם עולמות שונים 

ציפיתי ובאיזשהו מקום קיוויתי שתגידו לי שהוא בסדר ושאני רגישה מדי או משו..

אני הייתי בהלם .ובעיקר התחמקתי מליצור איתו קשר עין כי הובכתי .

אבל חשבתי שזאת אולי  שיחת גברים טיפוסית שהוא קיים עם בחורה מחוסר מודעות וטאקט.

הרגיש לי שהיה מאוד כן ופתוח ביחד עם הבוטות

הוא אמר שהחברים שלו לא מבינים למה הוא לא נהנה להסתכל על נשים לא צנועות?

זה אומר שהוא נמצא בחברה רעה?

אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לחשוב כי אני לא יודעת על מה אתם מדברים

החברים שלו לא מבינים למה הוא לא נהנה להסתכל? זה נשמע רע. אולי הם לא מבינים איך אין לו התמודדות? תלוי לאיזה חברה הוא שייך. בחברה דתית לא הייתי מצפה מבחור להתפלא על בחור אחר ש"לא נהנה להסתכל". הם יכולים לפחות להבין שיש לו מבט טוב יותר. אז זה נשמע כמו חברה רעה.

בקשר לתוכן - מה שאת אומרת בשמו נשמע קצת מוזר כשאני מנסה להבין את המכלול, כי מה שהוא (את בשמו) מתאר זה לא שבעיניו צניעות=יופי (הישג נאה לבחור דתי שהרגיל את עצמו להתגבר על היצר) אלא משהו אחר לגמרי. אז זה משהו שלילי ולא חיובי. ואז החברים שלו סתם לא מבינים את נקודת המבט האסתטית שלו?

לא, ממש לא.

היה צריך להיות לו הטאקט לא לומר את זה לבחורה, הבושה הטבעית לא לומר את זה בכלל, ועוד כמה דברים שנראה לי שצריך לעבוד עליהם. זה לא נורמלי. 

אם היה מדובר בדברים שראוי לומר אותם בקשר עמוק, אז הייתי מקבל את זה כסימן של פתיחות - אולי מוקדמת מדי.

אם מותר לשאול - באיזה פגישה מדובר? האם עד עכשיו הכל היה בסדר? או שכבר בפגישה ראשונה הוא הגיע לזה?

בעיקר כי מסקרן אותי להבין את התופעה

זאת לא פגישה ראשונה.

חמישית.

יש בו חוסר טאקט .

עד עכשיו זה היה מעודן יותר .

מה שקדם למקרים האלה היה שהמתנתי לו בפארק כלשהו ובא איזה ערבי חצוף וניסה להתחיל איתי ואז יצא ששיתפתי אותו בזה ודיברנו הרבה על כל נושא ההתבוללות ,שיקול דעת וניצול הנשים . דיברנו חופשי ופתוח אבל לא היו דברים שהרגשתי שהיו ממש בעייתים.

מתנצל כי דיברתי בחריפות על מישהו שיש לך יחס מסוים לגביו

אם זה פגישה חמישית ועד עכשיו לא היה דברים כאלה - זה נראה יותר כמו פתיחות לא במקום (שזה בעצמו סוג של חוסר טאקט), בשילוב עם חוסר טאקט שאת אומרת שאת כבר מכירה. ואז כששני הדברים באים ביחד זה *יכול* לצאת ככה. השאלה מבחינתך תהיה כמובן איך להתנהל עם זה

יכול להיות שאני המוזר כי אולי אצל הרבה גברים התוכן של מה שהוא אמר נשמע הגיוני *ובריא*, אצלי זה נשמע ממש לא בריא. אבל אולי זה רק אני, ואולי אם הייתי נורמלי הייתי נשוי, אז אני לא יכול להביא את עצמי כדוגמה. יכול להיות שאם התוכן היה יותר מקובל בעיני, הייתי יכול לפטור בסלחנות גבוהה יותר את הצורה

הסיפור עם הפיצה לא מזעזע, הוא אולי מקרה קצת חריף של חוסר טאקט אבל לא נורא

אני לוקחת ממה שכותבים  כאן מה שנכון לי.ואתם כותבים דברי טעם.

מה לא בריא בתוכן? מאוד מעניין אותי (אל דאגה, קראתי את ההסתייגויות שלך).

באופן טבעי אצל גברים יש משיכה להסתכל - זה קצת שונה כנראה מאדם לאדם וגם מתרבות לתרבות, מה נחשב מראה "נשי" ו"יפה" ו"מושך". עד כאן זה בריא. ברור שלבוש מכסה, ולכן כמה שיותר לבוש=אפשר להסתכל פחות (כי לא רואים..). עכשיו די הגיוני שמישהו יגיד שבעיניו לבוש שמכסה יותר או פחות, או בצורה כזאת או אחרת זה יפה יותר, או נשי יותר. 

יש גם רתיעה מסוימת ממשהו שנראה בעינינו פסול - ולכן אדם מסוגל להגיד על חוסר צניעות שזה מגעיל. ולכן באופן עקרוני הייתי אומר שהאמירה "לבוש צנוע מושך יותר מאשר לבוש לא צנוע" היא אמירה יפה שמשקפת את המיאוס בחוסר הצניעות ואת היופי שבצניעות ובערכים שמשתקפים בה (זה על אותו בסיס של חיבור בין המוסרי לאסתטי, רק בכיוון החיובי)

יש גם נקודה נוספת, שאם אדם רגיל לחברה בה מתלבשים בצורה מסוימת, ומעוניין במישהי שמקפידה על זה, לבוש שלא מתאים לזה יעורר דחיה ולא משיכה, כי הוא מתעל את המשיכה שלו לכיוון של מי שלבושה בצניעות (לצורך הענין)

מה שהטריד אותי היתה האמירה שצנוע מושך יותר כי זה מסקרן - כלומר אין פה את ההערכה ליופי המוסרי של צניעות, או אפילו ליופי האסתטי של לבוש, אלא צורך שונה, שהוא בעיני לא בריא. האמירה הזאת קצת טורפת את הקלפים, כי עכשיו אני לא יודע מה השאיפה מבחינתו - עולם קדוש וטהור שהיופי המוסרי נותן תחושה של יופי אסתטי, או עולם שבו המשיכה מבוססת על סקרנות לראות מה שמכוסה (כאן ההסתייגות, כי יכול להיות שגם זה טבעי וחיוני, ורק אני לא מבין)

------

יכול להיות שאת לא קוראת אותו נכון. שהוא באמת התכוון לומר שיש אצלו את שני הכיוונים - המשיכה הטבעית להסתכל והמיאוס המוסרי - ושהוא מתמודד ביניהם. שזאת אמירה טיפה חסרת טאקט, אבל ממש טיפה. כי אולי הוא לא היה צריך להציג את זה בפנייך.

אבל אני יכול להבין אותו - הוא ציין את התכונה הטובה שלו - שהוא לא מסתכל, וציין את החולשה שלו - שהוא מסתכל. הוא פשוט שיתף אותך, ואולי הוא לא חשב שלא תביני אותו.

אם זה מה שהוא אמר - אז כן, חברים קרובים יכולים לדבר על זה, ואני יכול להבין מישהו שישתף את מי שהוא יוצא איתה (כמובן, בטאקט, ואם טאקט לא מאפשר - אז לא)

בכל מקרה אני לא רואה כאן חוסר *כבוד* לבחורה. הבעייתיות היתה בעצם השיח, או בשיח כזה בפני אישה, לא בגלל כבוד

עזרת לי מאוד. תודה רבה.

יש לי לדעתך איך לבדוק את זה מולו?

לא רואה אותי מדברת על זה כמובן..

אבל בכל זאת, יש לי מה לעשות בנידון?

תודה!

יש כאן שלש שאלות:

1 מה הוא יצר בריא ומה לא (שזה גם אובייקטיבי ויותר מזה סובייקטיבי - מה טוב או "בסדר" בשבילך) - לא בטוח שלי או לך יש אפילו דרך לדעת בוודאות

2 השאלה איך *את* מציפה את הנושא (קשה לי להאמין שבירור דרך צד ג' על נושא רגיש כל כך יהיה יעיל או נכון)

3 מה בפועל אפשר לעשות כדי להעלות את זה מולו לקבל תשובות נכונות

יכול להיות שהעלאת נושא כמו "האם מפריע לך משהו באיך ש*אני* מתלבשת" או "היית מצפה שאשנה משהו בסגנון הלבוש שלי" יכול לתת קצת אינדיקציה מה העמדה שלו. אם את עושה את זה, תחשבי מליון פעם איך ומה לומר, ותשימי לב לניואנסים של מה שהוא אומר. במיוחד אם הוא לא ציפה לשאלה, אל תצפי לתשובה שמשקפת לגמרי את מה שהוא חושב. *בדרך כלל* אדם לא מצליח לזהות מה הוא מרגיש, בטח שלא לנסח את נכון באופן שאת תביני נכון את התחושות שלו

יכול להיות שהעלאת נושא כמו "מה כיף לך" בהקשרים *אחרים* יכול לתת אינדיקציה מסוימת איך הוא מתחבר לדברים - דרך אילו רגשות, תחושות או צרכים רגשיים (בעצם "יצרים" אבל זה נשמע חריף מדי)

גם על חברים מאד קרובים שלי אני לא חושב שאני יכול לומר מה גורם להם לרגש של משיכה כלפי מישהי. זה עולם שהוא לא לגמרי גלוי אפילו לאדם עצמו (כמובן תלוי ברמת המודעות העצמית), בטח לא לסביבה שלו. אז מאד קשה לזהות את זה, במידה ולא מדובר במשהו ממש בעייתי.

אני לא בטוח שיש לזה פתרון קל. 

פתרון קל יחסית יכול להיות אם הוא יחזור לאותו נושא ועכשיו את יודעת לשים לב לפרטים וניואנסים, ותנסי להבין מה הכוונה שלו. שוב, אני לא יודע עד כמה זה בגבול ה"בריא" - לכיוון היצרי יותר והיצרי פחות - אבל לפחות תהיה לך הבנה ברורה יותר של המציאות. לדוגמה, אם תשימי לב שהוא בעצם מדבר בצורה שהצגתי כ"אולי מה שהוא התכוון", אז בעצם הבעיה נפתרה (ולא בהכרח כי זה "נכון יותר", אלא פשוט כי מסתבר שמראש הוא אמר דברים שסביר לשמוע).

בהצלחה

שאתה יודע מה אתה כותב.

הוא מאפשר בכל מיני אופנים לשוחח על הנושא דרך הדיבור הישיר שלו עליהם-

ומה שקורה אתי זה שלפעמים אני כן מצליחה "לתפוס את זה" (פחות בנושאי מיניות)  ולשאול שאלות ולעתים יוצא שהוא נותר חסר יכולת להסביר את עצמו ונתקע ולפעמים אני נותנת לזה לחמוק ממני מרוב שוק ואני לא מצליחה להגיב כי זה מסחרר אותי רגשית באותו רגע ולא מצליחה לתרגם את הרגש למילים.

למשל אתמול דיברנו על הא ועל דא ומפה לשם הדברים התגלגלו כך שנותרתי שוב חסרת מילים-

הוא אמר לי " את יודעת מה גורם לבני אדם בכלל לרצות להתחתן?את בטח יודעת.. בנים רודפים אחרי בחורות כי יש להם צורך מיני שהם רוצים למלא ואותו דבר גם בחורות רודפות אחרי בחורים.." אני כותבת את זה וזה אפילו מצליח להצחיק אותי עכשיו עד כמה זה מחוספס..

"אם לא הרצון להיות ביחד אף אחד לא היה רוצה להתחתן, ככה הקב"ה ברא את העולם". באותו רגע אני לא מצליחה להגיב בצורה יעילה וזה מתסכל אותי! (ובתוכי רצה המחשבה -רק זה מעניין אותו? נכון, זה בריא וטבעי אבל אבל אבל אבל אבל...)

ואם בדבר כזה פשוט אני לא מגיבה טוב אלא רק אחרי שאני מעבדת רגשות איך אני אמורה בכלל לזהות דברים עדינים יותר?

יוצא מזה שיש לי לסמוך רק על האינטואיציה למרות שזאת יכולה להטעות בגדול בנושאים שיש בהם שוני בין בנים לבנות.

אני ממש מתוסכלת מעצמי ויש לי הרגשה שההבדלים באופי גדולים מדי ולא ניתנים לגישור.  ואם אתם , הבחורים, מאששים שזה באמת יותר מדי אולי בכל זאת אני לא טועה..?

האם זה מפריע לך? אם כן, למה את נשארת איתו? כי את חושבת ש"ככה זה בנים"? זה לא נכון. רוב הבנים עדינים יותר מזה, בטח בשיחה עם בנות. כי יש בו מליון דברים טובים אחרים? זה שווה את המחיר?

או שאולי לא כל כך מפריע לך?

גבוהה בהרבה מישורים.

התאמה בכיוון הכללי בחיים,התאמה חיצונית, 

למרות הרושם שאולי נוצר יש בו צדדים עדינים של דאגה לזולת, הוא אהוב בחברה, עושה הרבה מעשי חסד ועוד.

וכן, החספוס מפריע לי מאוד מאוד, מבאס אותי ברמות.

ושאת רואה בו את כל הטוב שיש בו בכל זאת.

ושאת מוכנה לקבל את הצער שיש לך בקשר הזה עם הסגנון שלו.

אנסה לזרוק הערכה - אולי הוא עם מודעות נמוכה מאד בתחום הזה. הוא פשוט לא מבין שזה דיבור מחוספס מדי, שזה לא מתאים, בטח לא בשיחה עם בחורה.

אני רוצה לקחת את זה לניחוש שאין עומק שמסתתר מאחורי האמירות האלה. הן לא מחושבות ומעידות על תפיסת עולם. הן קצת ציטוטים לא מעודנים של דברים שהוא שמע בנושא (לא מדובר באמירות מקוריות שלו. אבל מראש חשבתי שאולי הוא שמע, עיבד והפנים, ועכשיו הוא מוציא את זה כאמירה שלו), קצת פליטות פה או אמירות מאד פשוטות/פשטניות.

אז אם אין כאן תפיסת עולם, יש כאן חדשות טובות וחדשות רעות:

אין, וכנראה בטווח הנראה לעין לא תהיה לו, תפיסת עולם בנושא. הוא פשוט זורם עם החיים (דווקא יכול להתחבר עם מישהו שעושה מעשי חסד, שזה דורש יכולת מסוימת לזרום בלי לחשבן הכל לעומק). אז אל תצפי לתובנות עמוקות בתחום. הוא לגמרי נחת הרגע לעולם. סוג של תמימות מחוספסת. אבל היא מחוספסת.

ואז אין לך מה להתעמק באמירות ובמשמעות שלהן. הן לא מייצגות שום דבר בתוכן שלהן.

מה הייתי עושה במצבך:

בהנחה שהייתי רוצה להמשיך את הקשר, לטווח הרחוק צריך לראות איך משתמשים בצורת האישיות הזאת לטובתי. לדוגמה - אם אלה לא אמירות מקוריות שלו, אז הוא פשוט צריך לשמוע דברים אחרים. יכול להיות שזה לא ידבר אליו. אבל אם כן, אז בעולם עדין יותר הוא כן יתעדן קצת.

אני לא יכול להבטיח שזה אכן יקרה, אבל זאת נראית לי המגמה היחידה שיכולה לעבוד.

אחרי שאת עושה הערכת מצב של מה הסיכוי ועד כמה אפשר לשפר, תעשי הערכת מצב של אם את רוצה את זה או לא. זאת החלטה קשה (דומה קצת להחלטה של "מתחבר לאופי אבל לא למראה" מבחינות מסוימות), אבל כנראה תצטרכי לעשות אותה בכל מקרה עם הקשר הזה - ברור לי שזאת החלטה קשה, כי אחרת היית עוזבת אותו מזמן. אז את פשוט צריכה להחליט על מה את מוותרת - על הבחור או על העדינות שהוא כנראה לא הולך ללמוד השבוע.

שוב, אני באמת מלא הערכה - עד כדי השתאות - ליכולת שלך להכיל מורכבות.

אבל אל תפלי למלכודת - להכיל מורכבות בקשר עם נקודת יציאה זה לא כמו בנישואין. שם זה ללכת על הכל. אז תצטרכי להחליט.

אני ממש לא אומר שתוותרי על הבחור - כי את כנראה מאד אוהבת את הצד החיובי שלו. תמיד צריך לקבל את הצד השלילי של הצד השני, בשביל להרוויח את הצד החיובי. השאלה אם זה שווה את המחיר.

קלטת אותו ופחות או יותר הכל.. מדהים.

אין כיף כמו לדעת שכתבתי משהו שמועיל לאחרים, בטח לדעת שעשיתי את זה בכשרון

מקווה שמה שכתבתי יעזור לך. בהצלחה

תודה רבה.

אפשרות שנראית לי סבירה יחסית, אבל זה יכול להיות שונה בכל מיני כיוונים.

באופן כללי בן אדם זה דבר מורכב מאד, אני מכיר אנשים מרתקים מבחינת הסתירות - לעיני - והמורכבות שיש בהם. חיובי ושלילי, עדין ומחוספס זה ממש לא תיאור של בן אדם בצורה חדגונית. התנהגות היא מאד תלוית סיטואציה ואנחנו לא תמיד מבינים את האדם האחר.

הרבה מהשאלה היא איך אנחנו חיים עם בן אדם לאור מדגם מייצג של התנהגויות. בטח שלא ניתוח מבנה הנפש שלו.

הרגשתי כנות ואמת בדבריו.

לגבי סיכויי התיקון-

נשמע שאין לי הרבה מה לטפח תקוות.

במקסימום (ולא בפגישה ראשונה)

אמרתי שיותר קשה לי לא להסתכל על בנות צנועות מאשר על בנות לא צנועות.

נראה לי יש הבדל.

אממ... כנראה הוא מרגיש איתך בנוח,

אבל כידוע פתיחות וחוסר טקט הם בני דודים,

או לפחות שכנים קרובים.

זה הוא, כנראה לא ישתנה קיצונית,

תבדקי מה את מסוגלת.

רציתי לשמוע איך הדברים נראים מנק' מבט גברית בעיקר כדי לא לעשות צעדים נמהרים או אפילו לשפוט בצורה חותכת רק בהסתמך על האיטואיציה והמחשבות האישיות שלי שחלקן יכולות לנבוע מחוסר הבנה וידיעה איך הדברים פועלים מצד המח הגברי.

מפריע לי.

קיבלתי כאן כיווני מחשבה מועילים ואשתמש בחלקם לפחות כדי לערוך בירור..

אולי זה קצת מוגזם.. לגבי הפיצה אני איתו.. שיהנה מהפיצה איך שבא לו

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.