למשל
היא רוצה צעצוע מסוים, לומר לה: את רוצה לשחק עם אמא? בואי נשחק ב..(מה שאת מסכימה, ולאו דוקא מה שהיא רוצה- ובעינייך לא מתאים)
היא רוצה לאכול: את רעבה מתוקה. בואי אמא תביא לך משהו טעים ולהציע לה משהו שאת מסכימה
ובכלל חושבת שצריך להיות הגיון מאחורי הדברים . בעיקר עבורנו כהורים
למה אנחנו מסרבים? אנחנו באמת חושבים שזה לא טוב
או בגלל סיבות אחרות?
זה השדר שגם עובר לילדים שלנו, ובהתאם גם האופן שבו הם מגיבים ומתייחסים
תראי,
להגיד לא החלטי לילדים יוצר מצב של נגד.
ז"א כשאת אומרת לא -דווקא היא רוצה.
בעלי למשל מבלבל את הילדים בצורה שפתאום רוקד להם משחק איתם צועק להם הנה חתול ורץ איתם לחלון.
והם אכן מתבלבלים.
אני מתנהלת קצת אחרת ויושבת ומסבירה שאמא מאוד אוהבת ובשמחה היתה נותנת עוד אבל כדי לנו לחשוב שוב אם כדאי כיון שזה מלא סוכר ולא כל כך בריא ויש לנו שיניים ואנחנו רוצים שהן תהיינה חזקות ובריאות ומנסה להציע אלטרנטיבה בריאה יותר..כמו פריכיה וכאלה...
אל תשכחי שהיא ממש קטנה. וסתם בננו מה הבעיה לתת שוקו?
שימי לה מעט אבקת שוקו והרבה חלב...
חבל להתפס על כאלה דברים ..כמובן שזו רק דעתי.
אספר לך משהו קטן.
יש לי גיסה שחפרה לבנה על בריאות ובריאות. לא הסכימה לו בשום אופן לאכול מעדנים.
בושה איך הוא מתנהג היום.
מתבהם על המעדנים! וחוטף לאחיינים האחרים את שלהם.
הילדים שלי קיבלו מעדנים תמיד. והם לא מתלהבים בכלל. אוכלים חצי ומשאירים את השאר והוא לוקח..
פאדיחה.
זה לא שווה את זה.
להפך ברגע שלא תהיי לחוצה ותשדרי נינוחות ורוגע סביב נושאים מסויימים כך תרוויחי הקשבה.
הכל בנועם!
גם הבת שלי יכולה לרצות מלא שוקו וחלב ועוד ועוד... אז אני אומרת- עכשיו שותים מים, או עכשיו אוכלים פרי..
וזהו. בלי יותר מדי הסברים מלומדים...הם לא מבינים יותר מדי.
כדי שלא יתבהמו כמו אחיין שלך.
אני מכירה ילדים שחיים בבית בלי שום דבר מעובד - ההורים יודעים לומר לא והילדים מקבלים את הלא הזה.
למה?
כי ה"לא" של ההורים לא היסטרי, הוא החלטי
והילדים מבינים שההורים רוצים בטובתם (ומתבטאים ככה בעצמם).
הילדים מפלחים ממתקים מדי פעם ואוכל שלא נכנס אליהם הביתה באירועים ובגנים ובתי הספר?
ההורים לא נלחצים, אבל הילדים חשים את זה על בשרם - אז הם לומדים להימנע גם כשלא משגיחים עליהם.
אם הם מספרים על זה שהתגברו, או שרואים שהתגברו - יש מלא שבחים ומחמאות...
בקיצור, יש דרך לעשות את זה.
הלוואי שאלמד מהם.
אני למדתי לשחרר, עד גבול מסוים
למשל מיץ. אצלנו בכלל לא שותים בשגרה מיץ. רק מים
אבל אם היא נמצאת אצל אחד ההורים אז יש אצלם דווקא
לכן החלטתי שאני מסכימה מיץ, אבל רק כוס אחת
ורק אחרי שהיא מסיימת ארוחה
אני חושבת שחבל להכנס למאבקים וככה זה יותר נח לי להתמודד
לפעמים במשך הזמן המשפחה מבינה קצת את הנורמות שלך ומכבדת אותן..
ולפעמים זה פשוט נשאר ככה ואז צריך לחשוב איך להיות יצירתיים
מחילימדתי אותם כבר מגיל קטן שלכל דבר מבקשים רשות מאבא ואמא
אז הם יודעים שדבר ראשון הם שואלים אותנו
ואח"כ את סבא וסבתא
כך שזה בסדר
גם אצלנו ככה...מה יהיה?
מיואשת******
זה לא עניין אם זה פעם ב.. אבל הילדים מתרגלים ששותים פעמיים שוקו וזה לא ייגמר.
כל אחד שיגביל איפה שהוא חושב. אבל סתם, היא פיצקית ושוקו וגם הרבה חלב זה לא משהו בכלל.
שלא לדבר על מלא סוכר ואז יתחילו תולעים לחגוג.
בקיצור האמא יודעת מה טוב..
העניין זה ההתמודדות עם הילדה. זה הכל. אפשר להתמודד עם זה בגבורה, אם יש סבלנות...
פשוט חיבוקים, לתת משהו אחר במקום, אם היא לא רוצה- לא צריך. לחכות שיעבור. בלי הרבה הסברים מלומדים... זהו.
אם לסבא קשה לשמוע את הבכי אפשר ללכת לחדר ביחד איתה...
גם ההורים שלי לא היו נותנים לנו סתם ככה מעדן או לא יודעת מה..לא זוכרת...חטיפים ממתקים ועוד...
כשהיינו קטנים. אבל עם נכדים זה לגמרי אחרת. ואם אני בתור אמא אומרת-סטופ. זהו, עכשיו אין ממתקים- אז הסבא והסבתא מבינים ומשתפים פעולה...
.קוראים לזה גבולות.
אם החלטת שאין שוקו אז אין שוקו (היא יכולה להמשיך לבכות זה בסדר ולגיטימי ככה היא מביעה אי שביעות רצון).
וגם אצל סבא וסבתא פשוט לנטרל רעשים ובעיקר את המשפט "מה כבר יקרה..מה אפכת לך.."
אכפת לי.
בלי הסבר אפילו.
גפ אצלי זה היה ככה.. מגיל שנה וחצי בערך אולי קצת פחות..
זה משתפר עם הזמן.
אני הרבה פעמים נתתי לה לצרוח... הגבתי באדישות כי כלום לא עוזר.
אם היא נותנת להתקרב אליה אני מביאה לה חיבוק ואומרת לה שאני אוהבת אותה.
עוזר לפעמים. אם אפשר להתקרב... חחח
אם היא קצת מבינה אפשר להזדהות איתה- נכון מאד רצית את הX? אוי...אבל אי אפשר עכשיו. זה עצוב לך? ולתת חיבוק ... ואז לומר לא נורא, אפשר משהו אחר...
כלומר אם תשמעי לכמה מהעצות שכתבו לך כאן...
ילד חייב כבר מגיל 0 לשמוע לפעמים "לא".
ואפילו אם אין על מה אז להמציא משהו.
אני ממש מתנגד לזה שכל הדברים השבירים גבוהים, אין שוקו כדי שלא יהיה נסיון וכן הלאה. פשוט - ילד צריך להתחנך שיש דברים שאסורים! ככה זה כל בנאדם תרבותי, ובודאי יהודי מאמין שרגיל שיש מצוות ואיסורים ואנחנו מקיימים אותם גם כשלא מתחשק.
בודאי רצוי להסביר, לחבק, לתת תמורה אחרת וכן הלאה. אלו בהחלט עצות טובות נבונות וחכמות.
אבל בסוף הילד לא יקבל את מה שהוא רוצה, והוא יבכה, ואולי יצרח, ואולי יישכב וידפוק עם הרגלים על הרצפה.
אז את מחכה רגע שיגמור את ההצגה, וחוזרת על ה"לאו" שלך בנחת. וזהו.
לא להילחץ!
אחרי כמה פעמים כאלה הוא יבין ויפסיק. (ויעבור לדרישות חדשות...)
אבל הוא יתחנך שגבולות זה גבולות ומה שאסור זה באמת אסור, ויפסיק לדרוש.
אם את לא עומדת על כך עוד תמצאי אותו ילד עקשן ובלתי מחונך - היום, ועוד יותר מכך כשיגדל.
איך מעיר התנ"ך על אבשלום כשמרד באביו ואנס את נשותיו וכו' - "ולא עצבו אביו מעולם לאמור מדוע ככה עשית" (ציטוט לא מדויק מהזכרון). כן - מצופה היה מהאב שיעציב את בנו לפעמים בסרבו למלא את דרישותיו...
ולגבי הסבא וסבתא - כדאי ליזום שיחה נעימה ומתוכננת בקפידה מראש ולהסביר להם את זה, ואם זה לא הולך אז בלית ברירה לתת מינון קטן יותר לביקורים. (לפעמים מי שהיו מחנכים דגולים בעצמם, משנים קצת סגנון כסבים ונהיים יותר מדי מפנקים. כשזה פעם ב.. אז לא נורא. מותר לשחרר קצת. אבל אם זה יומיומי אז יש כאן בעיה והמחיר עלול להיות גדול)
(האמת שלא השקעתי בכרטיס האישי תשומת לב ועכשיו תיקנתי את זה).
וילדיי הבינוניים והבוגרים בהחלט מודים לי ולרעייתי היקרה על החינוך האוהב שאנחנו מעניקים להם ובאווירה טובה אבל גם עם גבולות.
הפותחת ציינה קשיים באמירת 'לא' וקשיים מול הסבא ששובר לה את ה'לא' ולזה התייחסתי.
וה"מפלצות" עלולים להתפתח מעצות של כמה מהכותבים שנבהלו מאוד מהאופציה של לאסור על ילד קטן דברים ולגרום לו אולי לבכות בצער על שאסרו עליו דבר כזה או אחר...
לא כל דבר אפשר וצריך להסביר, ובגיל הזה במיוחד.. אפשר להגיד "אמא החליטה שלא מקבלים עוד שוקו". ולהציע משהו אחר.
אגב יש תחליף לשוקולית שאפשר להרגיל את הילדים וזה אבקת חרובים (חרובית). אפשר גם לקנות קקאו/אבקת חרובים לבד ולהוסיף מעט סוכר כי בקנוי יש הרבה
בן שנה ו11 - כבר חודשים רבים שהוא עושה סצנות כאלה מדי פעם,
אבל אני פשוט משננת לעצמי שחשוב לי שהוא יימנע מדברים כאלה, לכן א. מרחיקה אותו מכל מה שמכיל סוכר גלוקוז
(פירות הוא אוכל המון וזה סוכר מצויין)
ב. אומרת לא - החלטי. כשאני מפשלת ואומרת את זה לא החלטי כ"כ - הוא עוד יותר נכנס לזה.
עושה לי את זה גם עם ההנקה שהוא מקבל לפני השכבה - אז הוא מנסה אותי כמעט כל יום ואני אומרת לא - ובזה נגמר העניין.
ג. חלב הוא גם מלא סוכרים (לקטוז...), אם הילד שלך הפסיק לינוק, זה אומר שהגוף שלו כבר לא מכיל את אנזים הפירוק שלו וחבל לתת לו גם את זה...
ד. זה הכל תלוי בך ובמה שאת מרגישה ומחליטה בתוכך.
ה. אם לסבא וסבתא קשה, לוקחים אותו מהשטח עד שירגע. לא בנוכחותו - מדברים איתם יפה לגבי הנקודות עליהן
אתם לא מוותרים גם אצל סבא וסבתא, ברור שיש נקודות שאפשר לוותר עליהן אצלם - את תחליטי מה הן.
הרבה הצלחה לכולנו!!
רציתי לחזק אותך ולומר לך כל הכבוד שאת עומדת על עקרונותייך!
(קצת ארוך זה יצא ..
)
את -האמא - ואת היא האחראית הבלעדית להחליט מה טוב לילדייך ומה לא .
ואת לא צריכה להתנצל ולהרגיש רע עם זה שהבת שלך מתחנכת .
ילד מטבעו , רוצה כאן ועכשיו , וכמה שיותר מהר וכמובן שילד בריא רוצה ואוהב ממתקים (זה ככה במאמר מוסגר) .
אם החלטת שלא לתת לילדה שלך שוקו או כל דבר אחר , מכל סיבה שהיא ,
את מחנכת אותה , לדחות סיפוקים , ביטול עצמי , כיבוד הורים וכו..
זה דבר חשוב מאוד ! וזהו חינוך !
כאשר אנחנו אומרים לילדנו שאנו לא מסכימים משהו , חשוב להיות עיקביים ,
ולתת לילד תחושה שלא משנה אם זה יגרור בכי , או אי הסכמה או נדנוד ..
יש כאן "בעל הבית" ובעל הבית החליט ...שלא .
הילד ילמד שיש מולו הורה אסרטיבי , חזק , שלא משנה איך תגובתי תהיה הוא החלטי בדעתו .
והורה כזה ראוי להערצה וכדאי לי לסמוך עליו ,
ילד שלהוריו יש עקרונות ,יעריץ ויאהב את הוריו ויסמוך עליהם .
וזה מאוד חשוב להתפתחות שלו ,
ילד כל הזמן בודק גבולות ובודק עד כמה הוריו חזקים ..
ברגע שניתקפל מול הילד הוא יאבד בטחונו בנו
וירגיש שהוא יוכל להשיג כל מה שירצה, הרי הוא החזק יותר.
אני מאוד מזדהה עם התחושה
שילד מבקש משהו
והוא בוכה ( זה קורה בד"כ בגילאים הקטנים ) אז לפעמים יש רעשי רקע מהסביבה :
"תני לו , למה שיבכה , מה כבר יקרה וכו וכו.."
לומדים לסנן את רעשי הרקע האלה .
אני גם הסברתי למי שיכל להבין וזה הופסק ב"ה.
גם אל לנו לשכוח שסבא וסבתא הם לא בעלי תפקיד של מחנך הם על תקן מפנקים 
הכול טוב את בדרך נכונה..לגבי הבכי בגילאים הקטנים ניתן מהר להסיח דעתם למשהו אחר..פחות דיבורים , אפשר להרים לתת חיבוק ולומר :"כבר הבטן הקטנה שתתה שוקו היום" ,הבטן רוצה גם מים.. להסיח דעת בצורה נעימה.
בהצלחה
למדתי סדנת הנחיית הורים אם תירצי עוד דברים מעניינים תפני אליי באישי.
אין דבר כזה "היא רק תינוקת".ובטח בגיל הזה-הם הרבה יותר חכמים ומבינים משנראה לנו
שלום לכולם
אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!
ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!
יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..
ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.
קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.
ולא, זה לא הריון..
הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.
כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!
אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..
אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..
מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.
יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..
אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️
תודה וחג שמח לכולן!
רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.
אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.
אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!
ולהתעלם מרעשי רקע בהול.
זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.
להתעלם.
ממש ממליצה.
במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"
להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.
לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?
אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?
שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה
סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה
בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.
יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.
האבלנה - רק אבחנה
הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!
מעבר לזה
בכל שלב בחיים - תזכרי
שהכל בהשגחה פרטית
הכל משמיים
והכל לטובה.
אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!
לאנשים תמיד יהיה מה לומר
בכל שלב
אם אין ילדים- למה אין
אם יש- מה עם עוד
אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד
מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה.
קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!
ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון
וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏
אם לוקחים לבד בלי הכוונה
לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן...
נשואים עשרה חודשים
מנעתם בהתחלה
והיו לך רק 3 מחזורים עד כה
זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה
כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"
מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה
וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה
הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב
אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה
עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים
ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת
יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי
אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..
בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.
חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים
3 מחזורים
זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )
והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.
במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר....
יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.
נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.
ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.
השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.
ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.
ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️
דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.
מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.
מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות
אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!
דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)
ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.
עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים
גם עם שחלות פוליצסטיות
לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.
לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון
לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.
זה ממש עזר לי.
יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.
בהצלחה!!!
הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.
אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.
היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק דויקת זה שפשוט אין כזה.
אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.
ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.
כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.
ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.
ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ
כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.
תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.
שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.
תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).
הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.
אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.
זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.
ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?
היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם
והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..
מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי!
ואין שום הצדקה לאנונימי.
סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה1. איזה התקן שמת?
2. האריך והכביד לך את הווסת?
3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?
4. היית מרוצה מהמניעה הזו?
בונוס
אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון.
הי בנות,
בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...
מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?
מירושלים למרכז ובחזרה
הרבה פעמים במלחמה הזו
אני לא מפחדת
אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים
כי הכבישים יחסית ריקים
מה שחשוב אם נוסעים
זה להחליט על אסטרטגיה מראש
מה עושים בזמן התראה/ אזעקה
כדי לא להיכנס ללחץ
(אני ממשיכה לנסוע
זה מרגיש לי הכי בטוח)
אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות
ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר
בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז
נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים
וואלה לא כל כך מפחיד אותי, לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז
מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת
הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...
אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...
לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.
אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)
לא יודעת מה באמת "נכון"
ההורים שם...
אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה
אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה
ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים
אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת
אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת
הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.
בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...
אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..
אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.
ממש שאת מפחדת
אבל מבינה גם את בעלך
אנחנו כן נוסעים
לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.
אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.
גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.
כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.
היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן
לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח
נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).
הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..
עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..
אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?
סורי על באריכות תודה לעונות!
כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅
לדעתי זה לא מענה מספק ,
היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,
מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..
הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.
לאזור שלום ב"ה
לידה ראשונה ואקום וחתך יזום
לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק
ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה
בלידה ראשונה קרעים רציניים
בלידה שנייה חתך יזום
ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה
בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן
מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו
ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.
עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -
זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.
מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅
מאחלת לך שזה יעזור גם.
מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.
וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...
בהצלחה ורק בריאות 🥰
בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה.
הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-
או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב.
החלטתי לחכות.
הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.
לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה.
מומחה לנושא.
אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.
יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...
תפירה גרועה מאוד
לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.
לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.
לידות לאחר מכן ללא קרעים.
ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים אבל לא עמוקים מאוד)
התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.
לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה
תרגישי טוב❤️
לידה ראשונה תפרים כי חתכו
לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו
מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.
אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה
יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה
יש כאלה שכל לידה
יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..
ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...
בהצלחה !!
קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.
ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.
ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.
אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.
אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!
ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.
*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי
היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.
אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)
החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.
שיהיה בקלות חוויה מתקנת!
מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?
לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..
בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.
שוב תודה לעונות ❤️
גבוהה?(3 ומעלה)
כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע
לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.
פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.
ממליצה ממש לנסות
הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.
זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.
וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.
שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.
אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.
לק"י
כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.
(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).
כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.
ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות
לק"י
כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.
שהיא תעשה לך את העיסוי!
לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.
גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.
בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא
עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות…
ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.
ניסיתי טבעת.
היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.
וזהו, הגעתי לקצה.
אני רוצה את החיים שלי בחזרה.
ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.
אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.
נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.
אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.
אמרתי לו שלא מעניין אותי.
שייקח על זה הוא אחריות.
לא יודעת איך.
אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.
מסכן
אבל נשבר לי
ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...
חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?
גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית
בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)
אז זאת גם אופציה
נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.
מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.
לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל
המטפלת של הבן שלי (בן שנה) צריכה ללדת בעז"ה בערך בל"ג בעומר, ואני מתלבטת אם אחרי פסח להחזיר אותו אליה ואז אחרי שלושה שבועות הוא יעבור למישהי אחרת, שאז אני חוששת שההסתגלות תהיה קשה יותר (אני לא יודעת כמה הוא זוכר את המטפלת אחרי החופש הארוךךך הזה), או להעביר אותו מייד למטפלת החדשה.
למטפלת הרגילה יש ממ"ד בבית, והיא אמרה שהיא פותחת גם אם לא יחזרו למסגרות, ולמטפלת החדשה אין ממ"ד.
ואם אני מעבירה אותו למטפלת החדשה מייד אחרי פסח זה גם אומר לשלם כפול על הזמן הזה, אבל יש לי אפשרות כלכלית לזה, אז אם זו האפשרות הטובה אני אעשה את זה.
(וסתם מעצבן שהיא דורשת תשלום מלא על כל התק' של המלחמה, אבל זה נושא אחר...)
נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...
זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)
הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.
אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...
אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.
גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו
לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?
נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.
אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.
אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.
