שלום לכולם. פתחתי ניק חדש שלא יזהו.
אמא שלי אישה עצבנית. כעסנית. צרחנית. לא יציבה. לא יודעת להגיד סליחה. ביקורתית. גומרת את כולם בהערות.
אחי היחיד עוד שאיכשהו סופג אותה.. ומרחם עליה. אני ואחיותי נעלבות וכל פעם מישהי אחרת מסוכסכת איתה...
והשניות מנסות לרכך ולהסביר שככה היא והיא גם עוזרת וכו.. והיא לא תשתנה בגילה וזה לא יעזור להוכיח אותה וכו...
היתה צריכה איזה יום לשמור לי על הילדים. שזה קורה לעתים נדירות נדירות כי אני גרה רחוק... ביקשתי במיוחד שתבוא עקב השתלמויות שיש לי לקראת שנהל תשפ. והודיעה לי שאחותי הגדולה תיקח את 2 הגדולים לאטרקציה ו2 הקטנות שאחת מהן לא קטנה בכלל תישאר איתה. הסברתי לה בעדינות שהיא תקנא וכבר עדיף שלא תיקח אף אחד ושישארו יחד כולם. והתחילה להתנפל עלי.. צרחות צרחות. תדמיינו שמישהי צורחת כמו משוגעת... יורדת עליכם. כותשת אתכם. ותדמיינו שזאת אמא שלכם... היא יורדת עליכם על כל פיפס מאז שאתם קטנים. וביקורתית. צורחת על הנכדים כי נוגעים לה בקירות. הם לא רוצים לבוא אליה. כל בעיה קטנה אצלה טרגדיה. עברתי כמה הפלות ישר שואלת..נו מה עם הבדיקות מחטטת לי בחיים בכל פרט. אבל אם זה הפוך ישר זה את ילדה קטנה מה זה השאלות האלה. וכו... וכן לפעמים היא נורמלית וחמה במיוחד אם עברתי משהו בריאותי לא פשוט.. וגם זה רק אחרי פעם שלישית שזה קורה... ומתחנפת ונותנת לי מלא פידבקים ואז מספרת איך עם אחותי היא גמרה וכו.. ואז נגעתי לה בקיר ואז אני מקבלת ממטר של צרחות... אבא שלי תמיד היה חוטף ממנה שאגות צרחות ולא ענה... אני די בטוחה שהוא חי אתה בלי טיפת אהבה ואני די מודעת לזה כי גיליתי פעם משהו שלא אפרט. קיצר ככה גדלנו צרחות. קיבלת 50 במבחן צרחות..כבר לא העזתי להגיד כלום. שום קשר רגשי עם אמא. כל הזמן הסתרתי ממנה דברים והייתי טוםבוי ולא התחברתי לנשיות שלי כי היא הייתה הכי מתוקתקת נשית יפה שהיתה צעירה ולדעתי נירתעתי ממנה זה יצר לי מחסום.. היום אני נשית שמחה מאושרת עם בעליייייייי אוהבת אותו הכי בעולם. הוא ריפא לי פצעים רגשיים של שנים. אבל עדיין מרגישה חסך רגשי.. וכבד עליו כבר למלא את זה.. הוא אמר לי לפני כמה ימים שהוא חייב שאני אשחרר אותו קצת. הייתי אצל פסיכולוגים. אני אדם בריא בנפשי. מסתכלת על הטוב. שמחה בילדי ובחיי. גם לפעמים צורחת אבל מצד שני נותנת חום ויחס לילדים.ומודעת לבעיה הזו ורוצה לתקן ולשפר אותה... מתעניינת בילדי..חברה שלהם דואגת להם וכו. אמא שלי עוזרת לי גם כלכלית המון. היא ואבא שלי. הם ממש עוזרים בלי סוף. אני חיה בין העזרה העצומה שלהם לבין היחס המשפיל הנחמד הלא מאוזן שלה... אני באטרף ממנה. באטרף. לא יכולה כעת לסבול אותה. בצער שלא יכולה לקיים מצוות כיבוד הורים. לפחות כרגע ..אני מתחצפת אליה חזרה שהיא מתנפלת כי היא גומרת עלי עם ההערות שלה. אני מחפשת עצות להשתחרר ממנה רגשית.. אני מאמינה גם שבן אדם לא יכול להאשים את כולם במצב הרגשי שלו ושהוא צריך לקחת אחריות... אבל לראות את חמותי הצדיקה מולה זה בלתי נתפס... זה צורם. איך לי יש אמא כזאת מול חמותי שהיא רגועה טובה אחרת לגמרי...אז אחרי שהוצאתי את התסכול המטורף.. שאין לו מרפא מעל 30 שנה .. ואין לי באמת אמא לבכות לה על הבעיות שלי או המשברים אני פונה אליכם. למישהי שחוותה דבר דומה. איך משתחררים מאישה כזאת ?ולא נותנים לה להשתלט לכם על הרגשות.. ?ולא תלויים בההערות שלה..? איך מתנתקים ממנה רגשית??? אפילו אם אתקשר היא יכולה פתאם להתנפל " נו מממה את רוצה.. אני באמצע". אני חוששת ליצור קשר בגלל הקריזות הבלתי נסבלות שלה. ועם מצפון בגלל העזרה העצומה שלה ושל אבא שלי. אני רוצה להתנתק ממנה רגשית. עיזרו לי. תודה.


