זה שאתה קולט שזה ממש לא נקודתי, זה הרבה מעבר לתפילות.

ובעצם בתכל'ס גם בימים האלה עצם זה שאני מתפלל זה רק כי אמרו לי (בעבר, זתומרת ככה גידלו אותנו...), ולומד רק כי אמרו לי (אני מדבר לא דווקא על בינזמנים), ואפילו שם ציצית רק כי אמרו לי! כי אם באמת הייתי עובד רק לפי חשק לא הייתי עושה כלווום. (למרות שברור לי שאלה הדברים הכי נכונים לעשות! [אבל אולי זה ברור לי רק כי אמרו לי???])

קיצער- ברור שאתה צודק שזה יעבור, אבל בינתיים הכל כלכך מבולגן ואתה אפילו לאידע מי אתה

ואולי בעצם עדיף במקום להילחם בזה פשוט לתת לעצמי להפוך לאדיש יותר ויותר? (לא ברצינות, אבל אני רוצה שמישו יסביר לי למה לא לומר את זה ברצינות... (סליחה אם סיבכתי..))

אוי ואבוי זה לא טוב🙈

הפסוקי דזמרא שלי זה ברוך שאמר, אשרי וישתבח..

ואנלאידע מה היה המצב הקודם אצלך, אבל ביחס למצב הקודם אצלי זה ממש נורא...

אתה מתבאס שאתה לא מתעורר או שלא אכפת לך?

כי נראה שאכפת לך... ושאתה מתעורר... אז לא הבנתי מה הבעיה, תקדים את השעון...

קצת מסובך אבל אני חושב שעם קצת העמקה תבין אותי בסוף

למרות שאני עדיין לא מבין ככ... 

יש לך אפשרות להקדים את השעון.

זה יתן לך - א. פסוקי דזמרה מספקים, ב. אולי להיות מעשרה הראשונים.

ג. אז גם כנראה יהיה אכפת לך יותר אחרי שבזכות שתמהר תנועתך החיצונה  "תבער בך תנועתך הפנימית והחשק יתגבר בך וילך" ע"פ הרמח"ל.
יש סיבות 'נגד'?

או שהאורך שלהם יציק וזה רק יזכיר למה אתה מסתפק במדגם מייצג מתוכם... כי האמת שכן היו פעמים שאמרתי ולא תמיד שימח אותי לומר את כל ה'טקסטים' האלה... ו'מהירות תנועתי החיצונה' רק גרמה לי להרגיש שקרן (שעובד על ע צ מ ו...)

(ברשותך אני אחלוק על ההגדרה 'זלזול'. אני לא חושב שכל דבר שאנחנו לא מעריכים אותו אנחנו מזלזלים בו. אז נקרא לזה חוסר הערכה.)

לא בדיוק הבנתי..

ואם באמת את כל השאר אתה מתפלל לא רק כי אמרו לך- כנראה שאתה מעריך אותה (ואני אותך...). 

וכשזה לבד - זה ברוך שאמר, אשרי וישתבח..

לא צריכים להתייחס לזה כאיזו האשמה נגדנו, זאת מציאות- שהגיוני שהיא קורה (אנחנו אפילו לא מבינים מה אנחנו עושים- אז למה שנעריך???), ושצריכה להשתנות

אבל בתכלס רוב הפעמים זה מצוות אנשים מלומדה

ובעז"ה עוד תגיע גם להבנה ומתוך זה גם להערכה

קל לעשות תשובה. מקדימים את השעון, זה לא קשה. אם הבעיה הייתה במוטיבציה להתעוררות- התשובה קשה יותר (המלצה שלי - להשאיר את ההתראה על אותה שעה ולאחר את השעון)... אבל יש דברים שאתה פשוט יכול ברגע לתקן כמו זה, שזה תלוי בפעולה חד פעמית... הבנת את ה'חילוק'?

הדברים האלה מזכירים לי מקרה שגביר ביקש מהרב שטיינמן זצ"ל עצה להתגבר ולתת צדקה, והרב הציע "מכניסים את היד לכיס ונותנים. העשירים לא מכירים את הקונץ הזה?"

שההלכה פחות או יותר מחייבת להתעורר חצי שעה-שעה לפני התפילה... ככה כותב החיי אדם ואני די בטוח שגם הובא במשנ"ב. מעבר לכך שזה פשוט שצריך.
מה שאני עושה - אני משאיר אצלי את הפלאפון הקודם שהשתמשתי בו (לפני הנוקיה, שהוא "חכם") רק בשביל שעון מעורר, כי יש בו אפליקציה של שעון מעורר שלא נכבה עד שהמצלמה רואה את הברקוד של הדאודורנט שנמצא באמבטיה או עד שעוברת חצי שעה, ועד אז הוא פשוט צועק "עברי אנוכי" או "עסוק בתורה בארץ ישראל" בחלל החדר. זה מאוד יעיל. 

ולקרוא ספרי מוסר בנושא הזה, בפלא יועץ יש מוסר על כל נושא אפשרי... תראה בערכים "שינה" ו"בחור".
מקווה שהועלתי

להקדים את השעון זה נחמד, גם להכניס את היד לכיס.

שוב- הבעיה היא שזה היחס. שגם אם אני אקום שעתיים לפני התפילה זה לא יהיה כי אכפת לי ממנה.  

גם אם זה יהיה כי אתה יודע ביובש שככה הקב"ה מעדיף. או כי אתה רוצה לקבל שכר, או כי אתה רוצה שיחשבו שאתה דוס. עכ"פ זה טוב יותר מהמצב כרגע... וכנ"ל זה גם קרוב להיות חובה מצד הדין...
ומההתכתבות נראה לי שכן אכפת לך ממנה (תמיד יש איזושהי הצטננות לצערנו בבין הזמנים, אבל ה-ראיה שהיית אומר קרבנות ולא מפספס פסוק אחד מפסוקי דזמרה...)

איזה ר''מ הסביר לי על זה לפני החופש הגדול שבעצם שאתה נמצא בישיבה אז אתה לומד או קם לתפילה ואתה במסגרת ואתה נשאב לזה אבל שאתה בחופש הגדול ואתה חשוף כביכול לכל העולם שבחוץ ונופל פה ושם אז אתה לא מבין לאיפה אתה שייך ואתה נמצא בתסביך עם עצמך אז הפיתרון הוא לקבוע זמן ביום אפילו 10 דקות של לימוד ולא משנה מה העיקר שלא להתנתק.

זה לא כל כך קשור למה שכתבת אבל זה על הדרך

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות