זה נראה כאילו המטרה היא להתייפות לאחרים ולא לבעל..

מניפולציות של נשים...

גבר לא יכול ללכת לחוף מעורב כי אסור לו להסתכל נכון?

אבל ללכת לעבודה שכל הנשים דופקות הופעה זה בסדר? על מי הוא מסתכל? על כל אלו שדורשות צומי ומחמאות..

ומעניין למה דופקות הופעה...

שאני רואה שכנה שלי ממש ממש לא יפה שמה פאה ופתאום ונראית מיליון דולר אז אני מבין שזה לא קשור לצניעות..

היא רוצה להתייפות לבחוץ ולא לבעלה..

מעניין למה הוא מסתכל

ממש פסיכיאטר מוסמך

עצם העלאת השאלה לדיון על פאה דוקא, היא דמגוגית ומניפולטיבית (במחילה מהשואל שמסתמא שאל בתמימות, או כך שמע מאחרים). כי כל אשה באשר היא, בבית זורקת על עצמה חלוק כלשהו, ובחוץ מתאפרת, מתלבשת הכי יפה שאפשר, לא חוזרת על הופעה פעמיים, וכו' וכו'. ללא שום קשר לפאה.

הסיבה היא פשוטה - מאוד קשה לשמור על הופעה חיצונית מושקעת בבית, עם הילדים והטיטולים והבישולים. יש כמובן מקרים יוצאי דופן, כמו ארוחות שבת ודברים חגיגיים. אבל ביום יום מאוד קשה לבקש מאשה לחבוש פאה בבית, זה כמו שהגבר יסתובב בבית עם מגבעת.

אבל כשמגיעים לפאה, פתאום מגיע הטיעון הזה, בשביל מי את שמה פאה? לבעלך או לאחרים?

כל פריטי הלבוש האחרים, המושקעים, הם סבבה לגמרי מבחינת השואל... 

וכמובן שגם בזמן הגמרא יצאו הנשים עם תכשיטים מיוחדים החוצה, והתייפו בעיני חברותיהן, ובחז"ל מובא שאשה יכולה להתייפות לאחרים וזה טבע האשה, כמובן שאסור לה לבלוט ולהיות יוצאת דופן, אבל להתייפות מותר.

אגב, שאלה זו נשאלה ע"י הרב משה לוי, וענה לו הגאון רבי שלום משאש:

"כל הנשים שבעולם וגם אשת כבוד תורתו בכלל, כאשר רוצים לצאת לשוק, אז מתלבשות יפה בבגדי כבוד כדי שיתראו בכלל נשים נכבדות ויקרות, ובבית אין לובשין אותן, שהם יקרים. וגם בבית מטפלים בבנים ובבישול ובכל צרכי הבית, ויתלכלכו להם. גם מעולם לא יצאו לשוק בבגדי בית, שבזה הן מורידין את כבודן ואת כבוד בעליהן, ובודאי שצעוק יצעק הבעל על אשתו אם יראה אותה מנוולת בשוק לפני חברותיה, ותתגנה בעיניו, אף אם תלבש בגדי כבוד בבית, כי הבעלים מקפידים על השוק יותר מהבית, ופוק חזי מאי עמא דבר, אין צריך להאריך בזה. וגם הבעלים בבית מסירים בגדי כבוד של השוק ולובשים בגדים פשוטים שיוכלו ללכלכן וכיוצא, וגם שיהיו בני חורין מעט מכובדם של בגדי השוק, וזה שייך גם בנשים, ובפרט שע"פ רוב ולפי רוח היום, יוצאים יחד לשוק בעל ואשתו בבת אחת, ויתבייש לראות אשתו מנוולת כמו ערבית, בתוך נשים אירופאיות מלובשות ומקושטות כראוי לרוח הזמן ובהיתר. ורוב האנשים בדעה זו".

את דברי הגר"ש משאש אפשר לראות בספר זה, פרק שמיני: 20190903134459.pdf

ובבית אין שום חובה כזאת. לכן יש ענין ללבוש פאה בחוץ, ובתוך הבית כל אחת תעשה מה שנוח לה.

(אני מצרף את רשימת הפוסקים)

◄ החזון איש: "לפאה יש יתרון"!

מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). כמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד. 

ובספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב) מובא: "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".

ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".

ובספר מאיר עוז (סימן ע"ה) הביא את דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א: "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה". 

וכן מובא בספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג): "אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית".

◄ הגרב"צ אבא שאול: "העדיף את הפאה וכך הורה לנשים אחרות"!

מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים: 

בחוברת "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בחוברת הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף. 

ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים". 

◄ הגר"ש משאש: "מצוה וחובה על הנשים להתקשט, ולא להתנוול ע"י מטפחת"!

מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): 

"אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה". 

ועוד כתב, "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש". 

ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה". 

◄ הגר"מ שטרנבוך: "האוסר פאה אינו מחמיר אלא מיקל מאוד"!

מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'): 

"וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא". 

◄ הגרמ"י לפקוביץ: "בתעמולה נגד פאה יש סכנה לעיקרי הצניעות"!

הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט: 

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין. 

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה. 

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. 

אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל". 

◄ הגר"מ פיינשטיין: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת"!

הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל: 

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". 

◄ והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים". 

◄ הגר"י טשזנר: "המטפחת הרבה פעמים מחליקה"!

הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית: 

"חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה". 

◄ הגר"מ גרוס: "ללכת עם פאה גם בבית"!

מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש": 

"וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות". 

◄ הגר"ג ציננער: "יש מעלה לחבוש פאה"!

הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז): 

"ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית". 

ועוד כתב: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה". 

ועוד כתב: "והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות". 

ועוד כתב: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".

◄ הגר"י קאפח: "הלואי וכל בנות ישראל ילבשו פאה"!

הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר': 

"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית". 

וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".

◄ מוהרא"ש: "טוב מאוד לחבוש פאה"!

הגאון רבי שלמה אליעזר שיק זצ"ל, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': 

"אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ". 

ובספר שיחות מוהרא"ש חלק י"ג: "בקרב הספרדים נוהגות רוב הנשים לילך רק בצעיף משי על השיער (מטפחת), והסכנה בזה, שהצעיף מחליק מהשיער, ואז נתגלות השערות. ואז טוב יותר לילך בפאה". 

ובספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "כפי שהיום הולכות הנשים עם שערותיהן בלי תגלחת, ואזי חצי ראש בחוץ בגילוי שיער, בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד". 

◄ "אין איסור לאשה שתיראה יפה וחסודה"!

וכתב עוד שם, "ומובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת... שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).

◄ הגרש"ז אויערבאך: "תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן"

"כאשר אמי התחתנה הוא קנה לה פאה נכרית. גם לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן" (עדות נכדו, בספר "ועלהו לא יבול" ח"ג).

"הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".

"ומה שנוגע לרב אלישיב, אני בעצמי שמעתי בהקלטה מה שהרב אלישיב דיבר בשיעור, ושם פשוט הציבור לא תפסו את הענין - הוא דיבר נגד פאות פ-ר-ו-צ-ו-ת... אבל הפאות הצנועות - הוא לא היה נגד, כמו שסיפרתי שהבת שלו הצדקת הרבנית לאה ע"ה הלכה עם פאה" (תימלול משיחת הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים וחתן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, עם הרב יואל שילה שליט"א).

◄ הגאון רבי יהודה שפירא: "יש בזה משום חיזוק הדת"

הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו "דעת יהודה" (תשובות בהלכה ובהנהגה), הובא:

שאלה - "המשנה ברורה בסימן ע"ה, כתב שמותר ללבוש פאה נכרית, מלבד במקומות שנהגו לאיסור, אלא שיש טוענים שאין לדמות הפאות של אז לשל היום, ולכן מעודדים לעבור לכיסוי ראש במטפחת". 

תשובה - "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".

[אמר המעתיק: שאלה זו הסתפקו העורכים אם לפרסמה, ושאלו על כך בזה הלשון:

"ב"ה, כ"א אדר ב' התשע"א, מעלת כבוד מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א.
בעידודו של מרן שליט"א אשר כתב שמצוה לפרסם, אנו עסוקים בעריכת תשובותיו של מרן הגר"י שפירא זללה"ה, ושוב נסתפקנו על כמה תשובות אם להביאן ובכדי לקצר לא פירטנו למה הסתפקנו, ונא יודיענו חוות דעתו על הדברים, אם אפשר לפרסמם". 

וענה הרב: "אפשר לפרסם הכל, וצריך לפרסם"].

◄ הרבי מליובאוויטש זצ"ל: "לא להסתפק בכובע ומטפחת"!

"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש להרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).

◄ כל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, צריכות ללבוש פאה!

"מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

◄ אשה צריכה לשכנע את חברותיה ללבוש פאה!

"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

◄ גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה!

"ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

◄ הוראה לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת!

"יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).

◄ יש לבחור את הפאה היפה ביותר

"ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה (ואין צורך לשם כך בהתבוננות גדולה של שעה או מחצית השעה) מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת..." (תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך).

"את הדברים דלהלן שמעתי בטלפון מפי הגברת זלדה נעמעס [ז"ל, אשת חינוך ידועה מחסידי חב"ד] מברוקלין ניו יורק. "כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי. במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"! אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה". והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות". והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים... ומה עוד את רוצה"?

עניתי לרבי: "זה מספיק". ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה". ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך". כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה" (לקט שכחת הפאה, ס"ג).

◄ הגר"מ אשכנזי: "אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה"!

וכך כתב הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי זצ"ל, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם:

"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. ע"פ הוראות כ"ק אדמו"ר, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שע"י חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה". 

הכותבת "כלה נאה" לבשה פאה בעבר, ומחמת שקראה חומר תעמולתי בנושא הזה, החליפה את הפאה במטפחת. היא יום יום מתמודדת עם הרצון ללבוש פאה, ומובן מאליו מה האינטרס האישי שלה בנדון - שכל הנשים יהיו כמוה בדיוק, ולא יהיה לה במי לקנא...

מה הפלא שהיא מחמיאה לך באופן אוטומטי?

אתה לא צריך טיפול חלילה, אבל כפי שכבר כתבתי בתגובתי הקודמת - השאלה שלך על נשים החובשות פאה היא לא שאלה רק עליהן אלא על כל אשה באשר היא, כולל "כלה נאה" בעצמה, כי היא לעולם לא תתלבש בבית כפי שהיא מתלבשת בחוץ, ותמיד ההופעה החיצונית תהיה פי עשר יותר מהודרת.

אתה לא צודק שזה מאינטרס. 
ללכת עם מטפחת במקום פאה (בהקשר של צניעות גרידא) זה פי מיליון יותר קשה. כי זה פי מיליון פחות יפה. 
 

אלא זה נכון שמתמודדים עם הנסייון הזה , אבל באמת באמת בפנים , עמוק עמוק , אני יודעת , פשוט יודעת ,שמטפחת צנועה יותר מפאה. וזהו. אין מה להתווכח. 

אענה ואסגור את הנושא . 
1: מטפחת לא מחליקה מהראש ! אם שמים אותה עם מונע החלקה מתחת איכותי. 
2: אפשר להחמיר ולכסות את הכל  .
3:הרוב לא מתנשאים לגובה ככ גבוה כמו שאתה מתאר, אלא יש קצת נפח . 
ב"הצלחה. 

שפאה יותר יפה ממטפחת (בהקשר של צניעות גרידא)
שיהיה לך ב"הצלחה. 
אני סיימתי להגיב וכמובן לא כועסת על אף אחדד.. העיקר הוא לעשות רצונו יתברך 

ומפגש עם חברות, את לא יוצאת מטופטפת?

אלו ממש שטויות

אם כבר אשה מסמפטת את חברותיה, הרבה יותר ממה שמחשבנת את הגברים בחוץ.

1) כיסוי ראש נועד להראות שאישה נשואה ולא מצניעות ולכן רווקות לא חייבות כיסוי ראש

2) נשים מעדיפות להתייפות לבחוץ ולא לבית

3)שמירת עיניים היא של הגבר כמו שצניעות היא של האישה אממה מעניין לאישה מפריע שבעלה לא שומר על העיניים

אבל אין לה בעיה לדפוק הופעה לבחוץ כדי להכשיל גברים אחרים.

כמו שלגבר יש נפילות, גם לאשה יש.

אתה יודע כמה פעמים אשה צנועה מחליפה בגדים כדי שתהיה צנועה, יפה ולא מושכת?

הרי גוף של אשה זה משהו שמשתנה, ולבחור בגדים צנועים זה מלחמת התשה,

במיוחד שכל הגבולי כ"כ יפה, אבל אשים אותו רק בבית לבעלי

ובחוץ אחליף לבגד הרבה יותר מוזנח. (יחסית)

להגיד שאשה דופקת הופעה בשביל להכשיל?

זו ממש הכללה גורפת ולא נכונה.

הניסיון של היופי הוא חזק מאד אצל אשה.

אחד על אחת,

כמו שאני לא אעבוד עם גבר אחד על אחת.

כי קשר נבנה מהמון דברים, חוץ מאשה מטופחת.

וצריך תמיד לדעת איפה לשים את הגבול.

אבל אתה נשמע קיצוני מאד, אשה לאשה זאב וכו'

אני לא מרגישה ככה.

ואני לא שונאת נשים שדופקות הופעה, אפילו אם היא לא צנועה,

אולי, מרחמת עליהן.

התכוונתי לעבודה במשרד..

ואחת העובדות צנועה אבל מתלבשת בצורה מאוד יפה...(דופקת הופעה)-לא דיברתי עדיין על חשוף...

זה היה לך נעים?

אני בטוח שלא..מהר מאוד היית מתייחסת אליה כאל מתחרה שלך..

אז כן שאת מתלבשת יפה לעבודה את הופכת להיות מתחרה של מישהי שאולי את בכלל לא מכירה אותה..

וגבר ממוצע שיראה משהי שלובשת בגדים לא נוחים\ בגדים שקר איתם וכו' בשם זה של להראות טוב יהיה בטוח שזה כדי שיתסכלו על אותה אישה.

לא יזיז לי,

אני בטוחה בעצמי,

ונותנת לבעלי המון, בטוחה באהבתו אותי, ולא מפחדת מנשים שדופקות הופעה.

ואני לא דופקת הופעות, אלא תמיד מתלבשת, בטוב טעם, נקי ומגוון.

מצד שני בעבודה אחד על אחד כן אפחד, כי יכול להתפתח קשר, משיחות, דיבורים,

צחוק, מבטים, הכלה, שיתוף וזה הרבה יותר מפחיד אותי מאשה שמתלבשת יפה, אבל שומרת על דיסוננס.

זה נכון.

אבל ממש לא באופן גורף למען הגברים.

אלא כדי להרגיש טוב בחברה.

ואני לא מדברת על עצמי בכלל.

כי לרוב אני בבית בדיוק כמו שאני בחוץ.

שיש הרבה נשים שהן מטופחות בבית כמו בחוץ.

ואפשר להתלבש יפה, צנוע, וגם נוח.

כך שזה יתאים לבית ולחוץ באותה מידה.

ואשה צריכה להיות יפה ומושכת לבעלי ולא תסמרטט את עצה ותאשים אח"כ את כל הנשים בחוץ.

וקשר זוגי נבנה על הרבה דברים חוץ מהיופי.

יש משהו בביתיות במראה חמים ונעים!!!! לא מוזנח ומלוכלך חלילה.

לבעלי חשוב מאד!! איך אני נראית בחוץ אבל אם בבית אני אסתובב בעקבים זה מעצבן אותו...

ללבוש... 

אמרתי לא להתייפות בשביל בחוץ

הצחקת אותי... את כנראה לא מכירה ראש של גבר

כמו שיש פאות יפות יש גם מטפחות יפות.

ויש פאות שנראות כמו מטאטא ותאמיני לי ששום גבר לא יסתכל לכיוון שלהן.

חוץ מזה, דווקא בציבור שבו בדרך כלל לובשים פאות (הציבור החרדי) הבנים פחות מסתכלים על בנות. 

או שאת מתכוונת שגברים מהציבור הדת"ל מסתכלים יותר על נשים עם פאות?

מוזר קצת מה שאת אומרת.

מקרי קיצון יש בכל מקום, אתה בוחר באיזה חברה לחיות.

אני רק אומרת שיש מצב שיש מקרים, רק שאני אישית לא שמעתי.

התירו.

זה חובה... (אלא אם כן לובשים חצאית מקסי), רק החפץ חיים התיר .

אני מודה לך על החידוש שיש עוד מתירים . עזרת לי. אבדוק זאת עם רבינו בע"ה.
וכן , אתה יכול להגיב קצת יותר יפה... (ההתחלה ) (ואני לא כתבתי את מה שכתבת , בטח לא ציטוט ) ..
יותר מזה אני לא מעונינית לפתח איתך דיון . להית'

וכי אני נמצא כאן 24/7?

וכשאת כותבת "דברי מינות אפיקורסיות וכפירה", את מתכוונת למשנה ברורה, או לגרש"ז אויערבאך? או אולי לשאר גדולי עולם שציטטתי? תהיי ספציפית, אל תתביישי... תכתבי במפורש מה את חושבת על כל הפוסקים וגדולי הדורות שסוברים אחרת ממך!

לגבי השאלה העמוקה שלך,

אני לא יודע מה זה בדיוק בגד גוף, אבל אפרט: אם מדובר בבגד דק ושקוף, הוא אסור, כי הוא לא מכסה. אם הוא נצמד כמו ניילון נצמד, הוא מבליט מאוד את צורת האיברים, זה גם אסור. אם לא, אז דינו כמו כל בגד אחר.

יש עוד דין שמובא בפוסקים, שאסור לאשה לצאת בבגדי פיג'מה, או בחלוק, כי זה נותן תחושה של ביתיות ומביא הרהורים רעים. אני לא יודע אם "בגד גוף" נכלל בזה.

לענייננו, הגרש"ז אויערבאך כתב במפורש שגם שמלה אדומה שמושכת את העין מאוד, ברגע שכולן התרגלו ללבוש כזה דבר, זה הפך להיתר. כל מילה נוספת מיותרת.

לגבי החשיפה המעמיקה שלך שאני עושה העתק הדבק - אכן, מה שאני כותב זה מה שמוכן לי במחשב. אם תמצאי איזה ציטוט שהוא לא נכון, אפרוש ברגע זה מהפורום. בינתיים תמשיכי לגלות בורות עמוקה, ולהתהדר שכל מה שאת כותבת זה ההלכה... כשאת לא יודעת מושג הכי בסיסי, שהחפץ החיים (בעל המשנה ברורה) הוא הפוסק האחרון והנחשב ביותר לחלקים נרחבים בעם ישראל, והכי מצחיק לראות משפט כמו "החפץ חיים מתיר וכולם אוסרים". כאילו מדובר באיזה פוסק נידח.

לגבי תחילת דבריי - מתנצל, אני באמת לא אוחז ראש עם הכינויים שלך, לה' המלוכה או ה' אלוקינו.

אני תוהה אם בכלל את שואלת ברצינות, ואם התשובה מעניינת אותך בכלל.

התשובה על זה לא יכולה להיות בכן ולא.

תודה על ההקשבה המדהימה שלך, והרצון הכביר שלך ללמוד ולהחכים.

תמהה??????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בושה וחרפה

"אתה אפיקורס, אתה נבל ברשות התורה, אתה שונא צניעות ובעד הפריצות, אתה כופר".... וכל זה "למענו יתברך"!

מצטער לבשר לך שזה לא למענו יתברך. הוא יתברך קבע שהמכנה שם לחבירו אין לו חלק לעולם הבא, והמלבין פני חבירו ברבים (שזה בעצם מה שאת עושה בפורום הזה, במקום דיון לגופו של ענין) אין לו חלק לעולם הבא. 

זאת אומרת, שלעתיד לבוא כולם יקחו חלק בעולם הבא, חוץ ממך, הצדיקה המופלגת, שעברה על איסורים מפורשים כתוצאה מהתאוות שלה והאינטרסים שלה. את תישארי לישון בקבר, ושם יהיה לך הרבה זמן להרהר במה שכתבת כאן "לשם שמים"...

יש לך את הרב שלך שאת הולכת לפיו, ומסתבר שהוא קבע שפאה היא אסורה. את מסתכלת על הנשים שסביבך ורואה את כולן עם פאות מהודרות. זה מוציא אותך מדעתך, ואת מוכנה לעשות הכל כדי להסביר לכולן שזה אסור. גם אם זה כולל לבייש אחרים, להעליב, לכנות שמות, הכל בשם התורה והקדושה כמובן. אבל זה לגמרי סיטרא אחרא. המניע שלך לכתוב עוד ועוד תגובות, כולן לגופו של כותב, למצוא את כל כינויי הגנאי האפשריים ולכתוב אותן, האם זה בא מתוך הקדושה? לא, ממש לא. אל תעבדי על עצמך. 

ולגופו של ענין, התגובה שלך היא בלי שום קשר, וגם רצופה שקרים. אענה לך על כל פרט שכתבת.

א. לא הבאתי "ציטוטים למכביר נגד פיג'מה וחלוק". בקושי כתבתי שיש מישהו שאומר שאסור לצאת עם פיג'מה וחלוק.

מי שכתב זאת הוא הגאון רבי יעקב פוזן שליט"א, רב קהילת זכרון יעקב, ודיין בבית דינו של הגר"נ קרליץ שליט"א, במסגרת תשובה שהוא כתב להתיר פאה...

(זאת אומרת שכל כינויי הגנאי המכוערים שכתבת, מופנים אליו בעצם)

ב. אין שום קשר בין פאה לבין חדר המיטות. צריך מוח חולני במיוחד כדי לקשר בין הדברים. רוב הנשים בעולם (!!) יוצאות החוצה עם השיער הטבעי שלהן. גם רוב הנשים החרדיות מכסות את הראש עם פאה. אין בזה שום אלמנט של "ביתיות".

מדברי הרב עובדיה בשו"ת יביע אומר חלק ד סימן ג:

"יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה".

"נשים שהורגלו לצאת לרה"ר בגילוי הראש, וכל אדם העובר ברה"ר יראה כהנה וכהנה, ואין הרהור מצוי כ"כ בזה מרוב הרגלן בינינו, אין בזה משום שיער באשה ערוה".

ג. אם בני ברק הולכת עם חלוק, אז אין בזה אלמנט של ביתיות, וזה מותר. פשוט וקל.

ד. אני לא פוסק הלכה, אני בסך הכל מביא כאן את דעתם של הפוסקים המתירים פאה. אז אני לא "מתיר את האסור", בגלל שאת או הרב שלך החלטתם שפאה זה אסור.

ה. פאה זה כיסוי בדיוק כמו כל בגד, רק שזה בגד העשוי משערות. מה שצריך להתכסות, דהיינו השיער הטבעי שבראש האשה, הוא מכוסה. הסברתי כמה פעמים בתגובות שאין בעיה עם השיער, ולפי ההלכה מובא כבר בראשונים שלאשה מותר להוציא שיער מתוך הכיסוי! הבעיה היא עם הראש שצריך להיות מכוסה, ותו לא.

ו. אכן, הנשים הרשעיות הן אלה שפרצו גדר והחלו ללבוש מטפחת. אין בזה שום זלזול במנהג של לבישת מטפחת, אלא זאת המציאות. תרצי או לא תרצי. לבשו רדיד, זרקו את הרדיד והחלו ללבוש מטפחת... לאט לאט התפשט המנהג, והוא הפך להיות מותר. בדיוק כך גם לגבי הפאה. 

אלה לא דברים שהמצאתי, הכל כתוב שחור על גבי לבן בדבריהם של גדולי הדור. על הנושא של מטפחת כותב הרב עובדיה. הוא מסביר כיצד זה הפך להיות מותר לאחר שהתפשט המנהג. על הנושא של פאה כותבים גדולים אחרים שהשיבו לו, שאין הבדל בין מטפחת לפאה.

ז. פאה בסירוק סטנדרטי, לא "מעוררת תמהון" אצל אף אחד. רגילים לראות את כל הנשים כך. הוא הדין ללבישת חלוק, אם הדבר התפשט. את כותבת שזאת "תורת הכפירה" אבל גדולי הדור כתבו כך. לעיל ציטטתי את הגרש"ז אויערבאך שכתב כך לגבי שמלות אדומות או נועזות.

מתוך ספרו של הגרש"ז אויערבאך, ועלהו לא יבול חלק ג':

"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.

המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר". 

ח. על ההשוואה בין בגד לשיער כבר כתבתי באחת התגובות. אבל את כרגיל לא קוראת כלום, ומגיבה על אוטומט. השיער המונח על השולחן הוא כלום. אבל תמונה של ערווה, היא אסורה כמו ערווה. שיער עצמו אינו מביא הרהור כלל. לכל היותר, שיער הפאה הוא כמו שיער הרווקות שהוא אינו ערוה לכל הדעות. הרב עובדיה כתב שגם מול שיער טבעי של אשה נשואה מותר ללמוד תורה, כי אם היא רגילה לגלות אותו, הוא אינו ערוה. 

יש הבדל מהותי בין שיער לשאר איברים מוצנעים. השיער אינו ערווה אם הוא רגיל בגילוי, ובימינו שכל הנשים מגלות את שערן, אין בזה שום ערוה. לכן הפאה היא שום כלום. לעומת זאת, איברים מוצנעים, הם תמיד ערוה, גם אם כל הנשים ילכו עם מכנסונים וגופיה, עדיין זה יהיה ערוה, כי זה ערוה בעצם.

מדברי הגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "שאגת אריה", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת דף ס"ד. נדפס בשנת תקע"ט):

"וגם החוש מכחיש, דשיער אינו [מעורר] הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם... אלא טעמם ונימוקם עמם". (הוא מבאר מדוע הכיסוי לא נועד כדי להצניע השיער)

ט. המטרה של כיסוי השיער היא לא להצניע את השיער, ולא משום צניעות. כי אם זה היה כך, לא היה שום חילוק בין רווקה לנשואה. גם אם נגיד שרווקה צריכה להתחתן (עדיין, בקושי 0.5 אחוז מהאנשים מתאימים לה, ועדיין זה לא מתיר לה לגלות שיער עד שתגיע לתקופת השידוכים), מהיכן ההיתר לצאת בפריצות איומה ונוראה כדי למצוא שידוך? אלא ברור שהשיער אינו פריצות ואין צורך להצניעו.

יתירה מכך, כבר כתבתי לעיל שהנשים בזמן הגמרא וגם בדורות האחרונים היו מוציאות שיער מהכיסוי. 

י. כל מילה שכתבתי לעיל מעוגנת בדברי הפוסקים. לכל מי שיבקש מקור לכל מילה (!) שכתבתי, אביא מקור.

סחתיין.. אתה באמת נשוי עם ילדים ?? חחח 
תפסיקו לריב , צדיק באמונתו יחיה, שכל אחד יעשה מה שרבו אומר וזהו ... די !

ואצטט:

"גם אם מותר, גברים מודים בפה מלא שזה מכשיל ומביא הרהורים".

אני לא יודע מי הם הגברים, אבל גברים יכולים לטעון כך על כל דבר: אחד יכול לטעון שראיית פני האשה (אם מדובר באשה יפה כמובן) גורמת לו הרהורים קשים ומרים. אי לכך הוא ידרוש מכל הנשים להחמיר ולכסות את פניהן.

השני יטען שהידיים היפות של הנשים גורמות לו הרהורים, וידרוש מכל הנשים לכסות גם את האצבעות (היום נהוג לגלות עד המרפק, לא כולל המרפק, ורוב הפוסקים מסכימים לכך).

השלישי יטען על הרגליים של הנשים, שלפי המשנה ברורה ועוד פוסקים זה מותר בגילוי.

הרביעי יגיד שגם עם גרביים זה מביא הרהורים קשים, וחובה ללכת עם שמלה מקסי, כמו אמותינו. 

אין סוף לחומרות, כשלא הולכים לפי ההלכה אלא לפי ההגיון האישי! הנה דוגמא לשיגעון פורץ גבולות - נשים החליטו שצורת הראש יכולה להביא הרהור:

"נשות הטליבאן" עולות רמה: צינור על הראש

יתירה מכך: בגמרא מובא שבגדים צבעוניים של נשים גורמים הרהורים קשים לגברים (כבר לא מדובר בסתם מישהו שטוען אלא גמרא מפורשת) ובכל זאת לא אסרו זאת מעולם!

וכך כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ז), וזה לשונו: "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי' בתלויות בכותל... וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים".

ושם בסי' מ"ח כתב עוד: "ומה שמעכ"ק שליט"א כותב פשיטא שגורם הרהורים רעים שאסור מן התורה "ולא תתורו" וכו', הלוא גם בגדי צבעונין של אשה גורם הרהורים ואסור להסתכל גם כשתולין בחוץ, והלא אין לך דבר שגורם הרהורים יותר מיופי האשה שע"ז נאמר בעיקר ולא תתורו, וגם אסור משום "ונשמרת" כמבואר בע"ז (דף כ') באשת איש אפי' מכוערת, ואפי' הכי נשים יוצאות בגילוי פנים".

לגבי השאלה שלך הרי לא כתוב בתורה שצריך ללבוש חולצה שאינה שקופה. אכן, אבל הצניעות הבסיסית היא שאשה צריכה לכסות כל מה שצריך לכסות, דהיינו ידיים עד המרפק, רגליים עד הברך, זה מקובל מדורי דורות על הפוסקים ראשונים ואחרונים. שקוף זה לא כיסוי כי רואים הכל.

לכן הטיעון ש"מה הבעיה, הרי כיסיתי" הוא סתם קשקוש.

ההשוואה לשיער היא גם קשקוש, כי השיער המונח על השולחן הוא כלום. אבל תמונה של ערווה, היא אסורה כמו ערווה. שיער עצמו אינו מביא הרהור כלל. לכל היותר, שיער הפאה הוא כמו שיער הרווקות. 

הפוסקים גם כותבים שאין בזה חוקות הגויים כי הגויות אינן מכסות את השיער כלל (לפני 500 שנה זה היה מצוי גם אצל גברים וגם אצל נשים, כולם היו הולכים עם פאות ואז היה שייך חוקות הגוי) וכן בגלל שההיתר התפשט בישראל כבר אין זה חוקות הגוי (כך כותב גם הרב עובדיה לגבי נושא אחר של גילוח).

"ההתחכמות" מצויה בהלכות רבות. שעון שבת, מכירת חמץ, מכירת קרקעות בשמיטה, פרוזבול, מכונת גילוח, עירוב, יש הרבה התחכמויות בהלכה, חלקן תוקנו ע"י חז"ל עצמם, ואין בזה שום פסול. הפאה הצילה את נשות ישראל, כאשר רוב הנשים החרדיות (!) הפסיקו לכסות את הראש לגמרי, ורק הפאה עזרה שהמשיכו לכסות.

אם יש לך אחד טוב את יכולה לקפוץ בחתונה ולא יפול שום מטפחת .

וגם הפאות (השערות שליד האוזן , ) והשיער שמאחורה שלא נכנס בכיסוי ראש מותר לגמרי . בטוחה ב99%

אפשר להראות מטופח עם מטפחת . 

שיש פאות ככ יפות יותר מאשר השיער של האישה עצמה .

זה מחלחל

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.