אפשר רגע?
כואב לי אבל אני מתגברת לא ליפול
אני לבד בבית
ועשיתי את זה כדי שיהיה לי קצת שקט אחרי החודשים המטורפים שהיו לי
והשקט הזה קצת טורף אותי יותר מידי
מסתבר שבאמת לא הקשבתי לעצמי כבר הרבה זמן, וזה רע
עדיין אני לא יודעת מה אבל אני יודעת שיש
רציתי רק לנוח
רציתי רק שקט
ואולי גם רציתי קצת לב
ואין כזה.
בנתיים
אני עושה הכל כדי לא ליפול
החלטתי שאני מקבלת את השבת הזאת בשמחה
שאני מתלבשת
ומתאפרת
ויוצאת
שאני מקבלת את החודש הזה בקצת יותר קדושה
קצת יותר קירבה
קצת יותר רצון
ובשביל זה אני חייבת לא ליפול
אני חייבת להחזיק, גם כשאין במי.
אני אחזיק בעצמי ואם אני אפול אני אפול
אבל לפחות אדע שלא וויתרתי לעצמי
החודש הזה משמעותי מידי בשביל לקבל אותו בעצבות
אני מתחילה להרגיש את הרעידות ברגליים
הדמעות עולות
והן בסדר
הן נראלי כאלה של תפילה שרוצות להתקרב ולהיות טובה יותר
אני לא אוותר עצמי.
אני אחליט ואולי אפול, אבל לא אוותר מראש
הלוואי
הלוואי שיהיה לי את הכוחות
אני יודעת שאני לבד בתקופה הזאת וזה בסדר
אני מאמינה שזה מה שבריא לי כי די כבר להיות תלויים באחרים כל הזמן
אם לא אלמד להתמודד עם עצמי לבד גם עם אחרים לא אצליח
אם אמשיך לבכות על זה שאין לי אף אחד זה לא יתן לי כלום
כי זה באמת מטומטם לחשוב שכל הבעיות שלי ייפתרו כשיהיה לי אנשים
הן לא
הן פשוט יהיו קשורות בעוד אנשים וזה רע יותר
וזה לבד כואב אבל זה לבד שהוא טוב עכשיו
אני במקום שאני מצליחה להבין אותו ואת היתרונות שלו גם אם קשה לי
וזה מקום טוב שלא הייתי בו הרבה פעמים בחיים שלי
אני רק צריכה להאמין קצת יותר בעצמי
ואולי באמת לאפשר לעצמי קצת יותר זמן להקשיב לנפש שלי
כי באמת אין לי רגע מנוחה
אני כל הזמן עסוקה ובדברים טובים ב"ה
אבל זה מעייף ומתיש,
ומנתק מעצמך
ברמה כזאת שלא נסעתי היום כי רק רציתי לשבת ולקרוא ספר בנחת
אבל גם את זה אני לא יכולה בנתיים
כנראה ה רוצה אחרת בשבילי וזה בסדר ואני מקבלת
פפ אני מתגעגעת לתקופה שהייתי מחוברת אליו ומחוברת לעצמי
לתקופה שהאמונה שלי הייתה עיוורת, בהכי אמיתי
פשוט היה לי טוב אמיתי כזה של התבטלות גמורה
החיים מחספסים ואם לא שומרים על זה זה לא נשמר
ואוף אני ככ לא מתאמצת על לשמור על זה
זה כואב לי כי בזה אני יודעת שאני מוותרת לעצמי
אני לא מספיק משתדלת ומנסה
אני אפילו לא נופלת
מלכתחילה בכלל לא נסיתי
לא הכנסתי לעצמי שום הרגלים כאלה
ומה קרה במה שכן החלטתי?
ברגע אחד של התנדנדות כמה אמירות כמה ניסיונות בום נפלתי לזה
אחרי ככ הרבה מאמצים שעשיתי בשביל זה. זה כואב. כן
אבל אולי בשביל זה יש את התקופה הזאת בשנה
יש את החודש הזה, החודש שלי.
אולי לא סתם כואב לנפש שלי כבר כמה ימים בלי סיבה
כואב לה מהדברים שלא כאבו לה כבר הרבה מאד זמן
אולי מעצמה היא כבר שם
רק שבמשך השנה אני מאכילה אותה בזה שאין לי כוח וקשה לי
ושאין לי זמן ופניות לזה.
הכל כואב לי עכשיו אבל אני קצת מתעוררת
קצת מבינה מה קרה לי השנה ומאיפה ירדתי
ואולי זה הזמן לעלות
ואז-
ואז זה יקרה.
רק אז
