אני רוצה עכשיו להיות כמו כל הביינישים שהתחילו ללמוד היום. עם ציציות בחוץ וחולצה לבנה של א' אלול, ותיק על הגב.
מגיעים וקוברים את הראש בתוך ספרי קודש. בתוך תורה. מתנתקים מהכל, מהחומריות, מהחול ודבקים הקודש. מן רוגע כזה, שלווה. להתנתק ולקבור את הראש בתוך דף גמרא, לחסום את רעשי הסביבה. להתנתק.

ולא כמו עכשיו, להרים אולפנא ולנסות לא להרים ידיים בזמן שמנסים להרים את עצמך
ובלי להתעסק בכל קישוט האולפנא וההתרוצציות והלימודים והחול והבלאגן והרעש. ובסופו של יום לצנוח על הרצפה ולהטיח את הראש בקיר מתסכול ומההבנה שאני לא מקדישה זמן ותשומת לב לכאב. (אולי כי אני כל-כך מפחדת ממנו) ואני לא פורקת כי אני בורחת ולא רוצה לגעת בכאב ובהבנה. והתסכול.
אני רוצה קרבת ה' ואני בורחת אבל חוסמים אותי ואני לא מצליחה להסביר מה קורה בתוכי, איזה עולמות מתהפכים ואיזה נבנים ואני מרגישה שיש לי גוש ענק של אור וחושך בעירבוביה ואני לא יכולה להשמיע אותו לאף אחד ואני בסופו של יום רק צונחת.

אני רוצה לקבור את הראש בתוך תורה קדושה ולהתנתק מהעולם הזה ומהחומריות הזאת ומכל הכאב הזה.

קול דודי דופק.
אני צריכה נס אני צריכה עזרה

אז היתה פעילות ערב והתשתי את עצמי בכוונה כל הפעילות, השתתפתי, צרחתי מורלים, עשיתי רעש, ואז בהרקדה רקדתי עד שנפלתי מכאב ורק רציתי להוציא הכל ולצרוח וזאת הייתה הדרך שלי. וכאבו לי כל הרגליים והסתחררתי והמשכתי כי לא יכולתי יותר להכיל יותר את התסכול והכאב והפחד.
וגרמתי לעצמי להיות חלשה כל-כך וליפול מחוסר כוחות כי באמת לא יכולתי יותר להכיל את האווירה והבכי.

ועכשיו אני במיטה, במיטה למעלה. עם מאוורר וחושך ואלף כאבים בגוף ושרירים תפוסים
אבל אני בסדר. אני חלשה אבל יותר רגועה בפנים, (ואני עדיין לא כאבתי ואני יודעת שזה גם בסדר ולא משווים כאב שלי לכאב של אחרים כי כל אחד הוא שונה) ה' איתי והינה אני גם בוכה
תודה על כל דבר
זאת האמונה והיא קשה ומחזקת כל-כך
אני מפחדת מהתרסקות. אני מפחדת שאני רק עובדת על עצמי והכל זה הכחשה

אובדן זה מורכב
אני רוצה לברוח מהשכבה ואני לא יודעת אם זה נכון
אני רוצה לבכות כל-כך חזק

שתמיד תחבקו את חברות שלכן בדברים טובים ושמחים ורגילים. שלא תצטרכו אף פעם באמצע פעילות שיגרתית פתאום לחבק בנות בוכות ומתפרקות ולחזק את כולן בלהט ולהביט להן בעיניים ובלחיים הרטובות ולשמוע בכי בילתי נשלט ולחבק ולתמוך ולהיות הדמות החזקה ולענות לשאלות נוקבות ולחזק ולחבק ולהיות יציבה
ואז ללכת לשטוף פנים בברז בלי שאף אחת תראה והדמעות מתערבבות עם המים ויש מוזיקה בפעילות אז לא שומעים שאני צורחת בכאב וכל החולצה שלי מתרטבת ממים מהברז הפתוח שהראש שלי טבוע עמוק בתוך הזרם ואני צורחת בכאב
אני לא יכולה יותר אני לא יכולה אני לא

בסדר. יום בסדר. אני נהנת מהמעמד של להיות שמיניסטית וללכת באולפנא ליד חמשושות קטנות אבל להיות חברה שלהן ולהתעניין ולעזור ולנתנדב ולהכנס לשגרה של איןטיפתזמן מחאה בעשייה בשכבה ובאולפנא להוביל וליזום.


--את הימים אני מצליחה לעבור אבל איך עוברים את הלילה תגידו לי איך איך--

מחר הולכים לבית עלמין. ממש 'מפגש חברות' אה?
ואני לא יכולה לשאת את המחשבה, את ההבנה השורפת הזאת ש
אני לא יודעת לקבר של מי ללכת קודם

מצחיק פה עכשיו נורא.
וניצחתתתת איתיי הההכככלללל
ניצחנו עם הצלצול!
אלף פעמים תודה שיש לי בחדר כאלו נשמות יפות שרוטות ומצחיקות

הייתי בלי הפלאפון 7 שעות וזה כיף
הממלכה שלי נהדרת ואני צריכה לקשט את כל הקיר ליד המיטה, באלי פסוקים יפים וקישוטים
המזגן הזה ליגה
השיר יוצא יפה. מצמרר. הלוואי שנצליח עד שישי להקליט שיהיה מוכן לשלושים

יש היום ערב הפוגה לשכבה, נראה איך יהיה ונתפלל שיהיה כיף. צריך להביא בגד ים בעצם כי יש בריכה
יאללה בעזרת ה'

העיניים שלי נעצמות
היינו בבריכה, נהנתי עד לב השמיים
תודה על כל החברות האלו.
הפלאפון נופל לי על הפרצוף מרוב שאני גמורה, מים זה מעייף. איזה כיף שאני גמורה כל-כך וסוף סוף אני ארדם בלי מחשבות, פשוט לעצום עיניים ולשקוע בשינה
חיכיתי לזה כל-כך
לילה טוב

ישנתי כל היום. ליטרלי כל היום.
נוהל חמישי התחלנו. 2 תיקים גדולים והביתה
ואז לברוח לבייביסיטר

--

אני מחברת את הפלאפון למחשב, נכנסת לקבצים, שירים, תיקיות, תיקית אנגלית, מסמנת הכל. 814 שירים המחשב אומר. Delete. מחקתי הכל.

--
כשמתחילים ללמוד שיעור חלמיש שזה הלכות טהרה והלכות משפחה מבינים שזה לא כזה רחוק. שזה לא משהו שאי שם בעתיד הרחוק יקרה. שזה ממש מתקרב, להקים משפחה. להקים בית בישראל. כבר לא רחוק ותמיד אמרתי- כשאני אהיה גדולה אני אהיה כך וכך אני אפסיק לעשות את זה וכו'. ככה כולנו אומרים. כשאנחנו מסתכלים על זוג נשוי הוא נראה לנו לרוב שקול, מאמין, יפה כזה. ופתאום נפל לי זבנג למוח שאם אמרתי שאני רוצה להיות כך וכך, להיות רעיה נאמנה לבעלי, להיות אמא טובה, לבנות בית דתי שהולך בדרך ה' באמת, זה הזמן לעשות שינוי, או אפילו להתחיל בזריזות לא לחכות ולבנות אישיות טובה יותר, מידות מתוקנות יותר. כי יום אחד והוא לא רחוק כבר בעזרת ה' אני אהיה כלה. ויום אחרי זה אני אהיה נשואה. והשינוי לא יבוא מעצמו אם אני לא אתחיל לעבוד עליו כבר מעכשיו. זה הזמן להכין את עצמי לאמא ולאישה שאני רוצה להיות. אני רוצה להקים בית של טהרה, שממש מושתת על טהרה ועל אהבת ה' וקרבת אלוקים, ושמחה, בית פשוט, בית צנוע, בית אוהב ומכיל, בית יהודי בלי פשרות. בית של אמונה, של יראה, של קדושה.

--
'כשאני אהיה נשואה אני לא אשמע שירים באנגלית.' (כבר חצי שנה שהפסקתי לשמוע ברוך ה') הגיע הזמן עכשיו למחוק הכל. לא לחכות. להגיע מוכנה! מוכנה! שלמה עם עצמי, עם מטרה ברורה לבית העתידי שלי, להגיע בלי פשרות, בלי בלבול. להגיע עם אמת.
עכשיו להתחיל ללמוד, להתחיל להתחזק יותר (יש בי חלום ללכת יותר צנוע אז אני מתחילה מעכשיו, אין סיבה לחכות יותר) אין סיבה לדחות את הרצונות את החלומות, הגיע הזמן להתחיל להתכונן לבנות בית בישראל.

--
יש בי רצון שבחופה יתנגן השיר 'התורה כוללת כל הטובות שבעולם' שנזכור שהכל מה' שאנחנו הולכים בדרך שלו שהיא דרך האמת, שהיא הדרך של התורה שאנחנו חיים לפיה
שהחיים שנבנה ביחד, שמה שנשריש לילדים שלנו בעזרת ה' יהיה מהתורה. מהקדושה שבה. זה כבר לא חלום רחוק, אני רוצה כבר את הבית שלי

אלוקים, תראה עד כמה אני משתדלת ועד כמה אני חזקה באמונתך בזמן האחרון. תעזור לי להצליח לעמוד בהבטחות, בהתחזקות, תעזור לי למצוא את האחד שלי בעיתו ובזמנו תוך נחת שמחה ואמונה.

אשרי העם שככה לו
אין בילתיך
קדוש קדוש קדוש מלא כל הארץ כבודו

הקלטנו את השיר. צמרמורות, וואו.
לכבודך לזכרך למרות שמתאים לך להגיד שאת לא רוצה שיעשו כלום,מאת לא רצית לבלוט. אז לפחות כדי לשמח את אמא שלך, עד כמה שהיא שבורה

השלושים ביום שני. יש ערב התחזקות לזכרה, דברים של החברות, עולים לקבר, דממה וזעקה.
כן, לאיפה אני בורחת? אני לא נשארת. אני אוטמת אוזניי לקולות הכאב האלו והולכת הולכת אני לא יכולה להישאר שם אני לא אני לא רוצה

יש בי רצון עז לקדושה, ללמוד תורה, להתחזק, אני באמת רוצה קרבת ה'.

יש בי אוויר. אפילו אם הוא רק קצת
שבת קודש מגיעה, החולצה מציקה לי. צריך לסגור אותה קצת

בערב שבת קיבלתי אישור להתחתן בגיל 18
ואמא אמרה לי לשים עין על מישהו כבר מעכשיו לחתונה ואבא עשה לי הרצאה איך לבחור חתן
משעשע. הם רוצים להיות כבר סבא וסבתא
אוי וי זה נשמע זקן נורא

גם לעלות להר הבית קיבלתי אישור ופסק היכלתי. ודיברתי עם הרבנית כדי ללמוד איתה כל מה שצריך בשביל זה.
וואו
וואו
זה--


הוא עשה הבדלה כי אבא לא הרגיש טוב ורציתי אבל התאפקתי רציתי לשאול אם יוצאים ידי חובה כשהוא מבדיל בלי ציצית. הישיבה עשתה לו לא טוב חד משמעית למרות שזה גם הוא אבל לא רק
פשוט נורא

ברוך ה' שהאח אחריו רוצה כיוון אחר משלו. הינה, הוא הולך בעזרת ה' לבדוק בדימונה. בישלצ. בשומריה. במקור חיים. במקומות שלומדים בהם תורה לא כמו שם שהתורה הפכה להיות.. ה' ישמור.
בעזרת ה' שיתקבל לישיבה טובה. שיתגדל בתורה


ההתעסקות עם שנה הבאה גורמת לי לרע. הרגע התחלתי אני חייבת לא לגעת בזה כרגע


לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי
חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמיים

שיהיה שבוע של טוב אמיתי
אין לי כח ליפול חזק

חושבת עלייך.