גם הלב שלי כואב ולמוד נסיון, אבל אם לא הייתי נקשר לאף אחת, לא יכול לדעת איפה הייתי היום. ההיקשרות ה"לא נכונה" מאפשרת לדעת שניסיתי את הכל, שבאמת הלכתי בדרכים שמייצרות קרבה, שהכל בסדר אצלי

לפעמים הנסיון להשאיר הכל בשליטה גורם לזה שהקשר - גם אם היה יכול להתפתח - ייבול בגלל שלא היה לו דלק. אז כשיש חשש אמיתי - באופן טבעי הקשר מתפתח לאט יותר, וכעוד לא בטוחים - כדאי להישאר בשליטה, אבל בסופו של דבר אם מפחדים להתקרב אז לא מתקרבים, ואנחנו לא תמיד יודעים איך להתקרב בדיוק כמה שצריך כדי שקשר טוב יצליח וקשר שעתיד להכשל יכשל

ומשתתף בכאב. מאחל שבעז"ה יתרפא בקרוב

אני חושבת שגם אם זה זה

הרגשות לא יכולים להיסחף לפני שמחליטים

נתגבר על זה בעז'ה

כבד, מביך ועייפות הם תוצאה של מחשבות שהיו לך בפגישה ואחריה.

מה חשבת? מה קרה שם? 

אולי זה רק משהו חיצוני קטן שחסם? 

יש משהו שהיה יכול לעבוד אחרת ותרצה לקחת לפעם הבאה? 

מה היה טוב? 

מה בה מתאים לחיפוש שלך? 

אפשר להרגיש "מה אני מרגישה אליו", גם בצורה מעודנת יותר.

מרוב פחד על ה"ביטחון בקשר", יוצרים קשרים כאלה עם כל מיני אנשים. מצער ולא מועיל.

המטרה היא לא לחוות את החוויה, אלא לבדוק. ויש גבול דק, בין לנסות לחוש מה מתפתח ביחס אל השני, כשיודעים בבירור שהכל כדי לבדוק התאמה לנישואין - לבין כבר לשחק "כאילו זה זה".. נכון שלעיתים קשה לדייק את הסחיפה, אבל לפחות לא לעשות ממנה אידיאליזציה.

הרי העובדה היא, שלמרות ש"הרגשת" כך - בסופו של דבר, זה לא היה זה. משמע, לא זו הנקודה.

ואני בטוח, שגם מי שיהיה בעלך - יעדיף כמה שֶפָּחות "חוויות" קודמות כאלה עם אחרים.

אני מניח שלא תוכלי לקבל את זה - שהרי כך את מעכלת את הענין. אבל אני לא כותב דווקא בשבילך, אלא גם בשביל אחרים.

ולכן, המסקנה שאת מציעה לה "אל תחסמי את עצמך", במובן שהיא כתבה - היא הפוכה לדעתי מהאמת.

אדרבה: אני אומר לה - כל הכבוד שתפסת. חבל מאד שקרה לך - אבל תתגברי, לא התאים, ותלמדי מזה.

ואכן, להבא, תנהגי כמו שהתווית לעצמך: תבדקי התאמה עקרונית, תחושי בעדינות אם גם אישית זה מתאים, אם מתפתח רגש ישר ואמיתי משני הצדדים (את זה אפשר לראות גם במבט קצר יותר..), ואל תיסחפי לדברים שהם כבר בגדר של "איבוד שליטה", היסחפות לתחושה שהחוויה ה"יצרית" מתגברת בה על ההרגשה האמיתית.

את העיקר תשאירי לבעלך כשיהיה בעלך. כאן תדייקי מה נצרך בשביל הרגשה מספיק בטוחה שהוא זה שיהיה...

אני אומר ההיפך: אתה רואה שלא "סגרה איתו" גם אחרי כל ההפתקאה הזו.. כלומר, זה לא הועיל להחלטה חיובית - אעפ"י שהרגישה את ה"הרגשות" האלה.

ואני אומר, שמן הסתם היתה מגיעה לאותה מסקנה, גם בהסתכלות מתונה יותר (התחושות הללו, כשעוברות את הגבול הנצרך לבירור מה שנצרך באמת, הן לא פעם "משכרות" את האדם, וממילא גם גורמות לסחיבה של מה שלא היה צריך בלי זה). אבל מרוויחה שלא לחוות כך (לא אומר אישית, כמובן. הדיון אינו על אדם מסוים. אני מתכווין עקרונית. וגם אי אפשר לדעת דקויות שכל אחד עובר).

צריך בירור עצמי של מה האדם מרגיש (ואתה צודק - בירור "מוחלט" זה עם הזמן שנשואים..). כדאי להשתדל להגיע אליו באופן יותר מתון. ולכן אדרבה, כמה שזוכרים שזה לא ענין בעל ערך עצמי, אלא נסיון לבדוק התאמה, לבדוק מה יכול להתפתח בקשר אמיתי של נישואין - כך הפגיעה פחותה, גם אם זה לא. גם נסחב פחות.

ואכן, בסופו של דבר, לפעמים יש "פגיעה" כלשהי, אם משהו היה "כמעט" והתברר בסוף שלא. או אם צד אחד מאד רצה, והשני לא. יש דרכים להתגבר על כך. לכתחילה, עדיף להשתדל לנהוג באופן שממילא גם ממעט את הנזק, בלי שזה בא על חשבון האפשרות לבדוק התאמה ותחושות בעדינות.

רגש הוא לא דבר נשלט במאה אחוז. אפילו כשלא רוצים לקדם אותו הוא יכול לרוץ קדימה. בטח כשרוצים לקדם, מי יכול לאמוד כמה רגש נצרך כדי להחליט להתחתן, כמה כדי להחליט לפגוש את ההורים, כמה כדי להמשיך?

מראש לא חיפשתי רגש מסוים. אבל הרגשות האלה מופיעים, גם אם לא ביקשנו אותם. והם עוזרים לנו. הם עוזרים לנו לבחור מישהי על אף החסרונות שלה (לדוגמה - מישהי שהמראה שלה לא יפה, תראה יפה למי שיש רגש כלפיה. זה שימוש שיש בו רק טוב), הם עוזרים לנו להתגבר על פחדים וחששות. לא לדבר על זה, שהרבה יותר קל לשדר רגש מאשר לשדר "עקרונית אני מתכוון להתחיל להתעסק בפן הרגשי רק אחרי החופה, ואז נפתח את הרגש". ומי תרצה להתחתן עם בחור שמשדר קרירות כזאת? איך נדע אם הוא בכלל יודע להרגיש?

המאמץ לשמור על מרחק הוא מאמץ מסוכן. אנשים שגדלו בחברה נפרדת, שגם אחרי שנים של דייטים עדיין מתביישים לפנות לבחורה, לדעתי לא צריכים לחשוש מקרבה. הרי הם יודעים שהקרבה הזאת היא רק בגלל המחשבה להתחתן. זה לא "סתם".

ובהקשר הזה אני רוצה גם להעיר על "רק לבעלך" והתפיסה הקשורה לזה. יצאתי בעבר עם בנות שביטלו חתונה או קרוב לזה, ולא מפריע לי בכלל שאשתי אהבה מישהו אחר לפני זה. יפריע לי יותר אם היא תשים מקלות בגלגלים כדי שהקשר לא יתקדם חס ושלום מהר מדי, כי עכשיו היא מפחדת. אני רוצה שאשתי תרגיש אמון מלא במי שהיא יוצאת איתו. שיהיה לה מבט חיובי. שכשהיא פוגשת בחור זה יהיה כדי להתחתן איתו במידה והוא מתאים, ולא כדי לבחון אם הוא מתאים. ואם הבחור הזה הוא אני, היא תגלה אותי. הבחורים שהיא כנראה פגשה לפני - לא מפריעים לי. הם לא תופסים את המקום שלי. כאדם נשוי, המקום שלי הוא לא "מישהו שאשתי אוהבת". המקום שלי הוא "מישהו שאשתי נשואה לו באושר", והאהבה אלי היא חלק מהאושר הזה.

לא מתכחש - ואף אחד כאן לא מתכחש - לזה שיש לזה מחיר. בתמימות, בראשוניות, בעוד הרבה דברים. אבל  לקרירות יש מחיר - וגם את זה ציינו פה אנשים בעלי נסיון שעבדו עם יותר אנשים מהנסיון האישי שלי - והמחיר של הקרירות גם הוא מחיר גבוה מאד.

אז לצערנו נצטרך להמשיך בדרך שאי אפשר לדייק בה, ונטעה ונכשל ונקום ונמשיך ללכת, אבל לא נפחד.

הרי אני בוודאי לא אמרתי משהו בכיוון של "הפן הרגשי רק אחרי החתונה". אני חושב שדבר כזה הוא טעות - ואמרתי ההיפך. 

[לגבי המראה - לפעמים כמו שאמרת. לפעמים ההיפך, מראה מסויים יחסום רגש]

אם פגשת בחורים שמתביישים לפנות לבחורה, גם אחרי שנים של דייטים.., יש בכך משהו חינני. וברור שלצורך להכיר-כדי-להתחתן, חשוב באמת לנסות להכיר, לראות גם מה הלב חש כלפי אותה הצעה. זה לא "קרבה" במובן שלא שייך, אלא סוג של "סימולציה", לנסות לחוש. אם יש - יתקדם. אם לא - לא קרה כלום. כבר ציינתי שאכן לפעמים יש לכך מחיר מסויים ביחוד כשצד אחד מעונין והשני לא. אין ענין להגביר את המחיר, ע"י התנהלות שעושה מהתקופה "חוויה", מעבר למה שנצרך באמת להיכרות.

ברור אכן, שצריך לצאת כדי להתחתן אם זה מתאים... זה בדיוק מה שגם אני כתבתי.

אבל בשביל זה לא צריך כל מה שתואר כאן. גם כדי להרגיש באמת אם מתאים.  

לא צריך לרמות את עצמנו. בני אדם, לעיתים נסחפים קצת, כי הרי רוצים לחוש אם יש איזה רגש, ולפעמים התחושה יכולה למשוך ליהנות ממנה מעבר לנדרש. אז אין צורך לעשות מזה אידיאל - ויפה אם אדם מפתח לעצמו מנגנון להכיר, כולל את הרגשותיו, בלי להגזים במה שלא נצרך.

ומה שלא נצרך לאז, אכן טוב שישאר לזמן האמיתי שכֵּן.

אינני יודע מה לגביךָ דווקא, אין דעותיהם שוות, אבל בוודאי שהרבה אנשים היו שמחים מאד, אם נשיהם לא "נהגו בהתאהבות" במשך תקופה ממושכת במה שלא באמת היה נצרך.

הקיצור, יש הבדל בין לבדוק בכנות, מה שנצרך, לבין להיסחף מעבר לכך (ולא דיברתי אפילו לשניה על "קרירות". חס ושלום. לא מכירים בקרירות. אין לכך כל קשר למדובר).

בנוסף, כבר כתבתי בהודעה אחרת, כדאי להיות מודעים להבדלים בין בנים לבנות.

מה שכתבה פותחת השרשור, לא בהכרח היה קורה אצל בן. וסביר שלא קרה אצל מי שנפגשה איתו. לפחות לא מבחינת תחושת הפגיעה אח"כ.

אצל בנות - לא אומר כולן - הדמיון עובד יותר. המבט "מתפרש" ועלול לעיתים לסחוף יותר, וכו'. זה גם מחייב קצת אחריות מצד הבנים, בפרט כשהם מבחינים שהם לא היכן שהבחורה כבר חושבת.

איך שאני מבין - מתוך הכרת המציאות של מה שעוד בנות עוברות, היא חוותה משהו שדֵי מוּעַד אצל בנות לא מעטות.

אז נכון, שאם המסקנה שלה היתה קיצונית - היה צריך להזהיר מלהסיק מסקנות "סוגרות" מאירוע חריג, כדי לא לפגוע בפתיחות אל מי שכן מתאים לנהוג איתו יותר בכנות (ובאמת, לפעמים יש פגיעות חמורות, לא מסוג מה שדובר כאן, שזה מה שעובדים עליו שם, בין השאר) - 

אבל איך שאני תופס מה אמרה, וגם את הניגון של מסקנתה, היא פשוט חזרה אל מושגים שכנראה לא היו זרים לה גם קודם. ואמרה, לעצמה ולאחרים, חבר'ה - כמו שאומרים - "יש בזה משהו"... הוו מתונים יותר..  זה הכל.

[ויישר כח על אופן הדיון]

כמובן, כדי לומר טענה צריך לחדד את ההבדל בינה לבין הטענה השניה ולא להדגיש את הדומה. לכן הדגשתי את השונה ולא את הצדדים שבהם אני מסכים עם דבריך

דבריך הם דברי טעם, והיה חשוב לי להדגיש את הצד השני, בכל ההקשרים אליהם התייחסתי. אני הרגשתי שאתה הקצנת לכיוון שאתה רצית להדגיש, לכן היה לי חשוב לתת קול אחר.

זאת המטרה של הפורום, לנהל דיון שבו אנשים יגידו דווקא דעות שונות, ולאו דוקא להגיע למסקנה נכונה אלא לפתח מודעות (וכמובן לתת לאנשים לדבר על דברים שהם מבינים בהם ועל דברים שהם לא מבינים בהם ).

בכל מקרה הדברים האלה לא ניתנים למדידה ולכימות, וביחוד - לא רק - בתחום הרגש גם לא באופן מוחלט לשליטה ולתכנון, אז כל מה שכתוב פה זה בגדר של ראשי פרקים שנמסרים לחכם ומבין מדעתו

אני מודע לזה שזה שונה אצל בנות (הלוואי והייתי מבין קצת יותר איך זה אצלן, היה עוזר לי), תיארתי בעיקר מה אני למדתי מהחוויות שלי, והשימושים שאני עשיתי גם ברגש שלי וגם ברגש של בנות שהכרתי (לשמחתי היו לי מקרים שאני יכול לומר "בחורה מסוגלת להרגיש כלפי רגש משמעותי". אם הייתי פוגש רק בנות שנזהרות מזה, לא הייתי יודע היום אם כשאגיע לאשתי אני מסוגל בכלל לגרום לה להגיע לרגשות נכונים)

(וכן, אני עצמי, אחרי הרבה שנים, לא מרגיש חופשי לדבר עם בנות מחוץ להקשר של פגישה)

1. אני כמובן לא באתי להעביר עלייך ביקורת אישית. אבל בהיות שציירת את המקרה שלך, עם תיאורים, כאילו "כך צריך להיות", אז אמרתי שלא. נכון שיכול לקרות, אבל זה לא משהו אידיאלי. ולעשות מזה "כזה ראה", עלול לקלקל לאחרות.

וברור שאני לא מתייחס ספציפית למה שהלך במקרה שאינני מכיר, וזה גם לא ענייני. ודווקא די היה מובן מהודעתך הקודמת שמדובר על משהו בסגנון שכתבת כעת.

אבל כן מציין, שרואים, אדרבה, שהתנהלות כזו שלכאורה "וידאה" שזה-זה, אינה בהכרח מובילה לכך.

אפשר "לוודא" באופן שאכן מביא בחשבון כל הזמן שזו בדיקה אם מתאים ולא משהו בפני עצמו. נכון שעלולה להיות גם קצת סחיפה באופן די טבעי. זה לא אומר שהיא אידיאלית ושאי אפשר להשתדל להימנע ממנה.

2. "אנשים נשרטים" וכו', זה נכון. הברירה אינה או "לחיות בפחד", או להתנהל ההיפך. מה שאני כתבתי, הוא טוב גם למקרה שאכן מתחתנים. כל דבר בזמנו. מי שרוצָה דווקא "למצות חוויה" כשהיא יוצאת, כאילו זה דבר שערכו בפני עצמו, זה גם לא נכון וגם יש לכך מחיר (לא מדבר עלייך אישית).

3. ה"הוליוודי" אינו מה שציינת (מוזר שהגענו למצב, שכך מכנים דבר שהוא די טבעי ונורמלי). ה"הוליווידי" אם כבר, הוא מה שנהיה היום לפעמים, כאילו אמורים לעבור המונֵי "קשרים" עמוקים וממושכים, כדי להתחתן פעם.

4. אני לא אומר שאם בדיעבד קורה דבר כזה, שמה נעשה.. השתדלו בכנות לבדוק אם מתאים או לא, בינתיים התפתחו גם הרגשות שונות, ובסוף לא הלך.. - אז זה זה "יפגע או יקטין" בהמשך ח"ו. מה שדיברתי זה על איזון בהתנהלות של הלכתחילה. לבדוק התאמה, לבדוק התפתחות של רגש קשר, ולזכור עם זה שזו בדיקה, לצורך מה שאמור להיות אח"כ אם יתאים.

איך תדעי שזה זה אם תהיי פרווה כזו, לא נפגשת במקומות רומנטיים, לא מאריכה בפגישות.?

כדי ליצור קשר עמוק חייבים לבוא עם מוכנות "להיפגע". כמו שחקן במגרש, שלפעמים גם נפצע.

נשמע שנפגעת עמוק בקשר שהיה בחודש האחרון. שאכן עשית דברים שמעמיקים קשר, והוא לא צלח. והכאב גדול יותר כי היה שם עומק... 

קבלי חיבוק על הנסיון.

חשבי מה קיבלת מהקשר הזה שתוכלי לקחת איתך הלאה.

ואיזו למידה יש לך בזכות הקשר הזה,  שתקדם אותך בפעם הבאה שתיפגשי.?

זה נכון שנפגעתי קצת אבל אני די מתגברת על זה

ולמדתי המוווווון

ואח''כ לפתח את הרגש בשיתופים אישיים או באמירות אישיות וכיוצ''ב.

למה "שטויות"? אפשר לחלוק - אבל היא חוותה משהו.

דבר שני, האמת, הסיכון בדבר כמו שהיא כתבה - הוא יותר לבנות. 

בת, לא כולן, עלולה יותר להיסחף מ"מבט" כזה, מ"מקום רומנטי"... הדמיון אצלה עובד יותר, כבר מסיקה "מסקנות"..

אצל הבחור, לא פעם, זה יכול להיות "נחמד", ובסדר.. לא קרה כלום....

טוב שיש מודעות לכך. ביחוד במובן של קצת זהירות מִשדָרים שלא מתכוונים אליהם..

מה שכתבת, שלא נעים לבת שגבר שבסוף לא יהיה בעלה יסתכל עליה - זה כמובן מראה על מעלה אצלך (אני מכיר גם כאלה. יפה מאד. לצערנו, לא כולן זה בדיוק מה שמטריד אותן).

לא יודע אם בדיוק הבנת מה שאליו התכוונתי. מכל מקום, אני הסברתי את הפגיעה שהרגישה פוחת השרשור, שאני מעריך שזה לא הענין של מישהו ש"הסתכל עליה", אלא תחושת הקרבה המופרזת שזה יצר אצלה - אינני יודע עד היכן. וזו אכן תופעה שמצויה לא פעם אצל בנות, היסחפות בהרגשה, בגלל מה שפועל עליהן לפעמים "מבטים" כאלה וכד'. התנהלות "רומנטית" יתרה. זו עובדה, ששמעתי עליה לא פעם. כמובן, לא אמרתי שאצלך, לא אמרתי שאצל כולן..

לא כי "החליטה מראש" שלא צריך להיות שמור וכו' - אלא כי ההרגשה נסחפה.

חשוב להיות מודעים לתהליך, ולדעת מראש היכן ממתנים את זה. ואיך לא מתקרבים לכך יתר על המידה.

הערה לבחורה, לגמרי. לא פחות מאשר לבחור.

יש לה בחירה. היא נסחפה.

אז חשוב ללמוד מזה את הלקח שאמרה. איך נזהרים מסחיפה. כל אחד צריך לדעת את נקודות החולשה שלו - גם אישית, וגם בתור בחור אות בחורה.

לאו דווקא לגבי מספר השעות - 

אבל בוודאי לגבי זהירות מלהיסחף, אלא לחתור להבנה/הרגשה אם מתאים או לא.

וזה נכון גם אם זה כבר כן האדם שאיתו רוצים להתחתן.

נפגשים כדי לברר אם מתאים להתחתן. לא כדי לשחק "כאילו נשואים". זה עדיין שני אנשים "זרים", עד שיתחתנו. 

לא נפגשים כדי "להרוויח את החוויה".

אז צריך לתת מקום כמובן, להכיר, לנסות לחוש מה הלב אומר לגבי השני, מעבר להתאמה בדברים חשובים - אבל כל זה, כדי לבסס וודאות לגבי נישואין.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

אתה מחפש מישהי יותר אדוקה וזה בסדר.

אתם לא במצב של דיבור פתוח על הצניעות שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.