גם הלב שלי כואב ולמוד נסיון, אבל אם לא הייתי נקשר לאף אחת, לא יכול לדעת איפה הייתי היום. ההיקשרות ה"לא נכונה" מאפשרת לדעת שניסיתי את הכל, שבאמת הלכתי בדרכים שמייצרות קרבה, שהכל בסדר אצלי

לפעמים הנסיון להשאיר הכל בשליטה גורם לזה שהקשר - גם אם היה יכול להתפתח - ייבול בגלל שלא היה לו דלק. אז כשיש חשש אמיתי - באופן טבעי הקשר מתפתח לאט יותר, וכעוד לא בטוחים - כדאי להישאר בשליטה, אבל בסופו של דבר אם מפחדים להתקרב אז לא מתקרבים, ואנחנו לא תמיד יודעים איך להתקרב בדיוק כמה שצריך כדי שקשר טוב יצליח וקשר שעתיד להכשל יכשל

ומשתתף בכאב. מאחל שבעז"ה יתרפא בקרוב

אני חושבת שגם אם זה זה

הרגשות לא יכולים להיסחף לפני שמחליטים

נתגבר על זה בעז'ה

כבד, מביך ועייפות הם תוצאה של מחשבות שהיו לך בפגישה ואחריה.

מה חשבת? מה קרה שם? 

אולי זה רק משהו חיצוני קטן שחסם? 

יש משהו שהיה יכול לעבוד אחרת ותרצה לקחת לפעם הבאה? 

מה היה טוב? 

מה בה מתאים לחיפוש שלך? 

אפשר להרגיש "מה אני מרגישה אליו", גם בצורה מעודנת יותר.

מרוב פחד על ה"ביטחון בקשר", יוצרים קשרים כאלה עם כל מיני אנשים. מצער ולא מועיל.

המטרה היא לא לחוות את החוויה, אלא לבדוק. ויש גבול דק, בין לנסות לחוש מה מתפתח ביחס אל השני, כשיודעים בבירור שהכל כדי לבדוק התאמה לנישואין - לבין כבר לשחק "כאילו זה זה".. נכון שלעיתים קשה לדייק את הסחיפה, אבל לפחות לא לעשות ממנה אידיאליזציה.

הרי העובדה היא, שלמרות ש"הרגשת" כך - בסופו של דבר, זה לא היה זה. משמע, לא זו הנקודה.

ואני בטוח, שגם מי שיהיה בעלך - יעדיף כמה שֶפָּחות "חוויות" קודמות כאלה עם אחרים.

אני מניח שלא תוכלי לקבל את זה - שהרי כך את מעכלת את הענין. אבל אני לא כותב דווקא בשבילך, אלא גם בשביל אחרים.

ולכן, המסקנה שאת מציעה לה "אל תחסמי את עצמך", במובן שהיא כתבה - היא הפוכה לדעתי מהאמת.

אדרבה: אני אומר לה - כל הכבוד שתפסת. חבל מאד שקרה לך - אבל תתגברי, לא התאים, ותלמדי מזה.

ואכן, להבא, תנהגי כמו שהתווית לעצמך: תבדקי התאמה עקרונית, תחושי בעדינות אם גם אישית זה מתאים, אם מתפתח רגש ישר ואמיתי משני הצדדים (את זה אפשר לראות גם במבט קצר יותר..), ואל תיסחפי לדברים שהם כבר בגדר של "איבוד שליטה", היסחפות לתחושה שהחוויה ה"יצרית" מתגברת בה על ההרגשה האמיתית.

את העיקר תשאירי לבעלך כשיהיה בעלך. כאן תדייקי מה נצרך בשביל הרגשה מספיק בטוחה שהוא זה שיהיה...

אני אומר ההיפך: אתה רואה שלא "סגרה איתו" גם אחרי כל ההפתקאה הזו.. כלומר, זה לא הועיל להחלטה חיובית - אעפ"י שהרגישה את ה"הרגשות" האלה.

ואני אומר, שמן הסתם היתה מגיעה לאותה מסקנה, גם בהסתכלות מתונה יותר (התחושות הללו, כשעוברות את הגבול הנצרך לבירור מה שנצרך באמת, הן לא פעם "משכרות" את האדם, וממילא גם גורמות לסחיבה של מה שלא היה צריך בלי זה). אבל מרוויחה שלא לחוות כך (לא אומר אישית, כמובן. הדיון אינו על אדם מסוים. אני מתכווין עקרונית. וגם אי אפשר לדעת דקויות שכל אחד עובר).

צריך בירור עצמי של מה האדם מרגיש (ואתה צודק - בירור "מוחלט" זה עם הזמן שנשואים..). כדאי להשתדל להגיע אליו באופן יותר מתון. ולכן אדרבה, כמה שזוכרים שזה לא ענין בעל ערך עצמי, אלא נסיון לבדוק התאמה, לבדוק מה יכול להתפתח בקשר אמיתי של נישואין - כך הפגיעה פחותה, גם אם זה לא. גם נסחב פחות.

ואכן, בסופו של דבר, לפעמים יש "פגיעה" כלשהי, אם משהו היה "כמעט" והתברר בסוף שלא. או אם צד אחד מאד רצה, והשני לא. יש דרכים להתגבר על כך. לכתחילה, עדיף להשתדל לנהוג באופן שממילא גם ממעט את הנזק, בלי שזה בא על חשבון האפשרות לבדוק התאמה ותחושות בעדינות.

רגש הוא לא דבר נשלט במאה אחוז. אפילו כשלא רוצים לקדם אותו הוא יכול לרוץ קדימה. בטח כשרוצים לקדם, מי יכול לאמוד כמה רגש נצרך כדי להחליט להתחתן, כמה כדי להחליט לפגוש את ההורים, כמה כדי להמשיך?

מראש לא חיפשתי רגש מסוים. אבל הרגשות האלה מופיעים, גם אם לא ביקשנו אותם. והם עוזרים לנו. הם עוזרים לנו לבחור מישהי על אף החסרונות שלה (לדוגמה - מישהי שהמראה שלה לא יפה, תראה יפה למי שיש רגש כלפיה. זה שימוש שיש בו רק טוב), הם עוזרים לנו להתגבר על פחדים וחששות. לא לדבר על זה, שהרבה יותר קל לשדר רגש מאשר לשדר "עקרונית אני מתכוון להתחיל להתעסק בפן הרגשי רק אחרי החופה, ואז נפתח את הרגש". ומי תרצה להתחתן עם בחור שמשדר קרירות כזאת? איך נדע אם הוא בכלל יודע להרגיש?

המאמץ לשמור על מרחק הוא מאמץ מסוכן. אנשים שגדלו בחברה נפרדת, שגם אחרי שנים של דייטים עדיין מתביישים לפנות לבחורה, לדעתי לא צריכים לחשוש מקרבה. הרי הם יודעים שהקרבה הזאת היא רק בגלל המחשבה להתחתן. זה לא "סתם".

ובהקשר הזה אני רוצה גם להעיר על "רק לבעלך" והתפיסה הקשורה לזה. יצאתי בעבר עם בנות שביטלו חתונה או קרוב לזה, ולא מפריע לי בכלל שאשתי אהבה מישהו אחר לפני זה. יפריע לי יותר אם היא תשים מקלות בגלגלים כדי שהקשר לא יתקדם חס ושלום מהר מדי, כי עכשיו היא מפחדת. אני רוצה שאשתי תרגיש אמון מלא במי שהיא יוצאת איתו. שיהיה לה מבט חיובי. שכשהיא פוגשת בחור זה יהיה כדי להתחתן איתו במידה והוא מתאים, ולא כדי לבחון אם הוא מתאים. ואם הבחור הזה הוא אני, היא תגלה אותי. הבחורים שהיא כנראה פגשה לפני - לא מפריעים לי. הם לא תופסים את המקום שלי. כאדם נשוי, המקום שלי הוא לא "מישהו שאשתי אוהבת". המקום שלי הוא "מישהו שאשתי נשואה לו באושר", והאהבה אלי היא חלק מהאושר הזה.

לא מתכחש - ואף אחד כאן לא מתכחש - לזה שיש לזה מחיר. בתמימות, בראשוניות, בעוד הרבה דברים. אבל  לקרירות יש מחיר - וגם את זה ציינו פה אנשים בעלי נסיון שעבדו עם יותר אנשים מהנסיון האישי שלי - והמחיר של הקרירות גם הוא מחיר גבוה מאד.

אז לצערנו נצטרך להמשיך בדרך שאי אפשר לדייק בה, ונטעה ונכשל ונקום ונמשיך ללכת, אבל לא נפחד.

הרי אני בוודאי לא אמרתי משהו בכיוון של "הפן הרגשי רק אחרי החתונה". אני חושב שדבר כזה הוא טעות - ואמרתי ההיפך. 

[לגבי המראה - לפעמים כמו שאמרת. לפעמים ההיפך, מראה מסויים יחסום רגש]

אם פגשת בחורים שמתביישים לפנות לבחורה, גם אחרי שנים של דייטים.., יש בכך משהו חינני. וברור שלצורך להכיר-כדי-להתחתן, חשוב באמת לנסות להכיר, לראות גם מה הלב חש כלפי אותה הצעה. זה לא "קרבה" במובן שלא שייך, אלא סוג של "סימולציה", לנסות לחוש. אם יש - יתקדם. אם לא - לא קרה כלום. כבר ציינתי שאכן לפעמים יש לכך מחיר מסויים ביחוד כשצד אחד מעונין והשני לא. אין ענין להגביר את המחיר, ע"י התנהלות שעושה מהתקופה "חוויה", מעבר למה שנצרך באמת להיכרות.

ברור אכן, שצריך לצאת כדי להתחתן אם זה מתאים... זה בדיוק מה שגם אני כתבתי.

אבל בשביל זה לא צריך כל מה שתואר כאן. גם כדי להרגיש באמת אם מתאים.  

לא צריך לרמות את עצמנו. בני אדם, לעיתים נסחפים קצת, כי הרי רוצים לחוש אם יש איזה רגש, ולפעמים התחושה יכולה למשוך ליהנות ממנה מעבר לנדרש. אז אין צורך לעשות מזה אידיאל - ויפה אם אדם מפתח לעצמו מנגנון להכיר, כולל את הרגשותיו, בלי להגזים במה שלא נצרך.

ומה שלא נצרך לאז, אכן טוב שישאר לזמן האמיתי שכֵּן.

אינני יודע מה לגביךָ דווקא, אין דעותיהם שוות, אבל בוודאי שהרבה אנשים היו שמחים מאד, אם נשיהם לא "נהגו בהתאהבות" במשך תקופה ממושכת במה שלא באמת היה נצרך.

הקיצור, יש הבדל בין לבדוק בכנות, מה שנצרך, לבין להיסחף מעבר לכך (ולא דיברתי אפילו לשניה על "קרירות". חס ושלום. לא מכירים בקרירות. אין לכך כל קשר למדובר).

בנוסף, כבר כתבתי בהודעה אחרת, כדאי להיות מודעים להבדלים בין בנים לבנות.

מה שכתבה פותחת השרשור, לא בהכרח היה קורה אצל בן. וסביר שלא קרה אצל מי שנפגשה איתו. לפחות לא מבחינת תחושת הפגיעה אח"כ.

אצל בנות - לא אומר כולן - הדמיון עובד יותר. המבט "מתפרש" ועלול לעיתים לסחוף יותר, וכו'. זה גם מחייב קצת אחריות מצד הבנים, בפרט כשהם מבחינים שהם לא היכן שהבחורה כבר חושבת.

איך שאני מבין - מתוך הכרת המציאות של מה שעוד בנות עוברות, היא חוותה משהו שדֵי מוּעַד אצל בנות לא מעטות.

אז נכון, שאם המסקנה שלה היתה קיצונית - היה צריך להזהיר מלהסיק מסקנות "סוגרות" מאירוע חריג, כדי לא לפגוע בפתיחות אל מי שכן מתאים לנהוג איתו יותר בכנות (ובאמת, לפעמים יש פגיעות חמורות, לא מסוג מה שדובר כאן, שזה מה שעובדים עליו שם, בין השאר) - 

אבל איך שאני תופס מה אמרה, וגם את הניגון של מסקנתה, היא פשוט חזרה אל מושגים שכנראה לא היו זרים לה גם קודם. ואמרה, לעצמה ולאחרים, חבר'ה - כמו שאומרים - "יש בזה משהו"... הוו מתונים יותר..  זה הכל.

[ויישר כח על אופן הדיון]

כמובן, כדי לומר טענה צריך לחדד את ההבדל בינה לבין הטענה השניה ולא להדגיש את הדומה. לכן הדגשתי את השונה ולא את הצדדים שבהם אני מסכים עם דבריך

דבריך הם דברי טעם, והיה חשוב לי להדגיש את הצד השני, בכל ההקשרים אליהם התייחסתי. אני הרגשתי שאתה הקצנת לכיוון שאתה רצית להדגיש, לכן היה לי חשוב לתת קול אחר.

זאת המטרה של הפורום, לנהל דיון שבו אנשים יגידו דווקא דעות שונות, ולאו דוקא להגיע למסקנה נכונה אלא לפתח מודעות (וכמובן לתת לאנשים לדבר על דברים שהם מבינים בהם ועל דברים שהם לא מבינים בהם ).

בכל מקרה הדברים האלה לא ניתנים למדידה ולכימות, וביחוד - לא רק - בתחום הרגש גם לא באופן מוחלט לשליטה ולתכנון, אז כל מה שכתוב פה זה בגדר של ראשי פרקים שנמסרים לחכם ומבין מדעתו

אני מודע לזה שזה שונה אצל בנות (הלוואי והייתי מבין קצת יותר איך זה אצלן, היה עוזר לי), תיארתי בעיקר מה אני למדתי מהחוויות שלי, והשימושים שאני עשיתי גם ברגש שלי וגם ברגש של בנות שהכרתי (לשמחתי היו לי מקרים שאני יכול לומר "בחורה מסוגלת להרגיש כלפי רגש משמעותי". אם הייתי פוגש רק בנות שנזהרות מזה, לא הייתי יודע היום אם כשאגיע לאשתי אני מסוגל בכלל לגרום לה להגיע לרגשות נכונים)

(וכן, אני עצמי, אחרי הרבה שנים, לא מרגיש חופשי לדבר עם בנות מחוץ להקשר של פגישה)

1. אני כמובן לא באתי להעביר עלייך ביקורת אישית. אבל בהיות שציירת את המקרה שלך, עם תיאורים, כאילו "כך צריך להיות", אז אמרתי שלא. נכון שיכול לקרות, אבל זה לא משהו אידיאלי. ולעשות מזה "כזה ראה", עלול לקלקל לאחרות.

וברור שאני לא מתייחס ספציפית למה שהלך במקרה שאינני מכיר, וזה גם לא ענייני. ודווקא די היה מובן מהודעתך הקודמת שמדובר על משהו בסגנון שכתבת כעת.

אבל כן מציין, שרואים, אדרבה, שהתנהלות כזו שלכאורה "וידאה" שזה-זה, אינה בהכרח מובילה לכך.

אפשר "לוודא" באופן שאכן מביא בחשבון כל הזמן שזו בדיקה אם מתאים ולא משהו בפני עצמו. נכון שעלולה להיות גם קצת סחיפה באופן די טבעי. זה לא אומר שהיא אידיאלית ושאי אפשר להשתדל להימנע ממנה.

2. "אנשים נשרטים" וכו', זה נכון. הברירה אינה או "לחיות בפחד", או להתנהל ההיפך. מה שאני כתבתי, הוא טוב גם למקרה שאכן מתחתנים. כל דבר בזמנו. מי שרוצָה דווקא "למצות חוויה" כשהיא יוצאת, כאילו זה דבר שערכו בפני עצמו, זה גם לא נכון וגם יש לכך מחיר (לא מדבר עלייך אישית).

3. ה"הוליוודי" אינו מה שציינת (מוזר שהגענו למצב, שכך מכנים דבר שהוא די טבעי ונורמלי). ה"הוליווידי" אם כבר, הוא מה שנהיה היום לפעמים, כאילו אמורים לעבור המונֵי "קשרים" עמוקים וממושכים, כדי להתחתן פעם.

4. אני לא אומר שאם בדיעבד קורה דבר כזה, שמה נעשה.. השתדלו בכנות לבדוק אם מתאים או לא, בינתיים התפתחו גם הרגשות שונות, ובסוף לא הלך.. - אז זה זה "יפגע או יקטין" בהמשך ח"ו. מה שדיברתי זה על איזון בהתנהלות של הלכתחילה. לבדוק התאמה, לבדוק התפתחות של רגש קשר, ולזכור עם זה שזו בדיקה, לצורך מה שאמור להיות אח"כ אם יתאים.

איך תדעי שזה זה אם תהיי פרווה כזו, לא נפגשת במקומות רומנטיים, לא מאריכה בפגישות.?

כדי ליצור קשר עמוק חייבים לבוא עם מוכנות "להיפגע". כמו שחקן במגרש, שלפעמים גם נפצע.

נשמע שנפגעת עמוק בקשר שהיה בחודש האחרון. שאכן עשית דברים שמעמיקים קשר, והוא לא צלח. והכאב גדול יותר כי היה שם עומק... 

קבלי חיבוק על הנסיון.

חשבי מה קיבלת מהקשר הזה שתוכלי לקחת איתך הלאה.

ואיזו למידה יש לך בזכות הקשר הזה,  שתקדם אותך בפעם הבאה שתיפגשי.?

זה נכון שנפגעתי קצת אבל אני די מתגברת על זה

ולמדתי המוווווון

ואח''כ לפתח את הרגש בשיתופים אישיים או באמירות אישיות וכיוצ''ב.

למה "שטויות"? אפשר לחלוק - אבל היא חוותה משהו.

דבר שני, האמת, הסיכון בדבר כמו שהיא כתבה - הוא יותר לבנות. 

בת, לא כולן, עלולה יותר להיסחף מ"מבט" כזה, מ"מקום רומנטי"... הדמיון אצלה עובד יותר, כבר מסיקה "מסקנות"..

אצל הבחור, לא פעם, זה יכול להיות "נחמד", ובסדר.. לא קרה כלום....

טוב שיש מודעות לכך. ביחוד במובן של קצת זהירות מִשדָרים שלא מתכוונים אליהם..

מה שכתבת, שלא נעים לבת שגבר שבסוף לא יהיה בעלה יסתכל עליה - זה כמובן מראה על מעלה אצלך (אני מכיר גם כאלה. יפה מאד. לצערנו, לא כולן זה בדיוק מה שמטריד אותן).

לא יודע אם בדיוק הבנת מה שאליו התכוונתי. מכל מקום, אני הסברתי את הפגיעה שהרגישה פוחת השרשור, שאני מעריך שזה לא הענין של מישהו ש"הסתכל עליה", אלא תחושת הקרבה המופרזת שזה יצר אצלה - אינני יודע עד היכן. וזו אכן תופעה שמצויה לא פעם אצל בנות, היסחפות בהרגשה, בגלל מה שפועל עליהן לפעמים "מבטים" כאלה וכד'. התנהלות "רומנטית" יתרה. זו עובדה, ששמעתי עליה לא פעם. כמובן, לא אמרתי שאצלך, לא אמרתי שאצל כולן..

לא כי "החליטה מראש" שלא צריך להיות שמור וכו' - אלא כי ההרגשה נסחפה.

חשוב להיות מודעים לתהליך, ולדעת מראש היכן ממתנים את זה. ואיך לא מתקרבים לכך יתר על המידה.

הערה לבחורה, לגמרי. לא פחות מאשר לבחור.

יש לה בחירה. היא נסחפה.

אז חשוב ללמוד מזה את הלקח שאמרה. איך נזהרים מסחיפה. כל אחד צריך לדעת את נקודות החולשה שלו - גם אישית, וגם בתור בחור אות בחורה.

לאו דווקא לגבי מספר השעות - 

אבל בוודאי לגבי זהירות מלהיסחף, אלא לחתור להבנה/הרגשה אם מתאים או לא.

וזה נכון גם אם זה כבר כן האדם שאיתו רוצים להתחתן.

נפגשים כדי לברר אם מתאים להתחתן. לא כדי לשחק "כאילו נשואים". זה עדיין שני אנשים "זרים", עד שיתחתנו. 

לא נפגשים כדי "להרוויח את החוויה".

אז צריך לתת מקום כמובן, להכיר, לנסות לחוש מה הלב אומר לגבי השני, מעבר להתאמה בדברים חשובים - אבל כל זה, כדי לבסס וודאות לגבי נישואין.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.