זה רעיון גאוני רק שעוד לא הפנמת אותו עדיין

אנשים לחוצים מדי לדעתי  ..

אם יעשו את זה בנחת, נניח שבוע אחד אינטיסיבי (רק אם שני הצדדים מעוניינים ובלי להיות כבדים מדי)  ואז שבוע או כמה זמן שרוצים לעכל/לחשוב/להפרד לנצח

מה הבעיה בזה?

אחת הרבניות במדרשה שהייתי בה הייתה מייעצת ככה לחלק מהבנות שיצאו בתקופה ההיא..

זה לא היה מוזר אצלנו..אבל אף פעם לא שמעתי שעושים את זה בעוד מקומות.

ואני כן חושבת שיש יתרונות גדולים בשיטה הזאת, אני צריכה למצוא עכשיו קורבן ליישם עליו את השיטה חח

הידיעה שנפגשים שוב ואפשר לעכל את מה שעבר בלי השאלות של "מתאים - לא מתאים" ובלי לחכות במתח לתשובה, זה מאפשר לראות דברים באור אחר

חוץ מזה, הרבה פעמים דייט אחד לא מספיק כדי להתרשם, ואז זה טוב לפגוש פעמיים סמוכות כדי להשלים את התמונה. ואז אין טעם לחכות כמה ימים (באמת לוקח כמה ימים כדי לעכל רשמים? ובאמת הרשמים של דייט ספציפי הם כל כך משמעותיים שצריך לעכל כל דייט בנפרד לכמה ימים, בלי דייט נוסף באמצע?). וגם אם כתוצאה מהדייט יש לי כל מיני שאלות ותהיות, הרבה יותר קל פשוט להיפגש שוב ולבדוק (או לשאול), במקום להתעסק בספקולציות במשך שלשה-ארבעה ימים

מסכמים מהתחלה על כמה פגישות בטווח קצר?  איך הוודאות הזאת שתהיה עוד פגישה?

בגדול, מעניין, שאני חושב על זה יש בזה משהו...  העניין הזה שלא צריך להיות כל כך לחוץ על רושם ראשוני.

אולי באמת זה טוב בהתחלה ככה. 

פעם אחת הפסקנו דייט בגלל גשם, וסיכמנו להיפגש שוב. אני חושב שהגעתי עם שתי מטריות (כי היה חשש לגשם) ואפילו השארתי אצלה אחת

פעם אחרת היא דיברה בצורה שזה היה נשמע שהיא בטוחה שאני הולך לחתוך (היא אמרה משהו בקשר למשהו שאמרתי שאני מנסה לעשות והיא אמרה את זה בטון של "לא יודעת אם ניפגש שוב"), אז אמרתי לה שאני דוקא כן רוצה, והיא שמחה לשמוע ואמרה שגם היא

פעם אחרת סתם היה דייט ראשון של המון זמן והייתי צריך לתפוס אוטובוס אז נתתי לה להבין שאני מפסיק את השיחה רק בגלל האוטובוס האחרון ואני מתכוון להמשיך ביום אחר, והיא אכן הבינה ואמרה שגם היא

לפעמים לא היה מדובר בדייט ראשון ואז כבר אפשר לתכנן שניים שלשה קדימה כי עובדים על הקשר ופחות מתעסקים עם לבחון את האדם, ואם אחד הצדדים רוצה לחתוך הוא פשוט מתקשר ומודיע שהוא חותך (היה לי קשר כזה לא מזמן)

אבל כן, בדרך כלל קשה להגיע למצב כזה. וחבל מאד

כמובן זה שונה מאדם לאדם וגם מקשר לקשר. לפעמים צריך את הזמן להתלבט, לפעמים יודעים מראש ולא נעים להגיד "לא" בפנים...

אבל עולם הדייטים הוא גם ככה כל כך מתיש ולא כיף, שעוד קצת לא כיף לא מזיק כל כך הרבה

צריך פשוט לסיים את זה בהצלחה

היה לי חבר שפגש מישהי שעמדה לטוס לחו"ל לתקופה, אז עשו מרתון פגישות לפני שהיא טסה. אחרי שבוע וחצי התארסו, אחרי כמה חודשים התחתנו, היום עם כמה ילדים

ההנחה בדרך כלל היא שאם מישהו עושה את זה הבחורה תברח בבהלה וזה גם יחשב מוצדק כי הוא יצור. שוב, אני באופן אישי חושב שזה רעיון נפלא (למרות שכדאי שתהיה נקודת יציאה למקרה וברור שלא), אבל זאת לא התפיסה המקובלת

הרי גם ככה אומרים לא לדחות כל כך מהר, אז למה שלא יעשו את זה כחלק מהתהליך.. 

אם הייתי שולט באיך הדברים בעולם הדייטים מתנהלים חיי היו פשוטים יותר.

זה קצת מורכב כי בכל זאת מנסים לגרום לבחור (על מורכבויותיו) ובחורה (על מורכבויותיה) לרצות להתחתן באושר (על כל מגוון המורכבויות של לרצות, של להתחתן, ושל אושר). אם דברים התגלגלו לאופן שבו הם מתנהלים, כנראה יש לזה סיבה.

כן זה מורכב... שמע, אולי כי פעם דברים התנהלו בצורה קצת אחרת וזה פשוט המשיך..

אתן צריכות גבר שיסביר לכן מה נכון לעשות, ואת האומץ לא לברוח כשהוא אומר את זה

אבל הרבה פעמים בנים עושים דברים טובים (או עושים טעויות בתום לב ומכוונה טובה), ובנות סתם נבהלות מזה.

וזה מאד מתסכל. מאד. ושני הצדדים מפסידים.

אני חושב שהנפוץ יותר הוא בכיוון הזה - של בנות שמפחדות מבנים ולא הפוך.

אולי הסטטיסטיקה שלי מוטה

אם מישהו נפגע אני מתנצל, זאת לא היתה המטרה. זה היה יותר בקטע של פריקה של החוויה שלי (או הרבה חוויות שלי)

בשלב מסוים (טוב אז שבוע הבא ראשון במרכז רביעי בירושליים..)

משומה זה ממש שחרר חסמים וקידם את הענינים...

איך אפשר להכיר טוב כשאין בכלל זמן לחשוב ולעכל את הדברים?

בין לבין.

הרגיש לי שאני לא מספיקה לעכל כלום, לחשוב אם זה טוב לי, ואיפה אני מול הקשר.. פשוט זרמנו עם העניינים..

ואז כשפעם אחת היה לי זמן לחשוב והבנתי שלא חשבתי כלום עד אז נבהלתי ממש וביקשתי שנחכה קצת.

חושבת שהאידיאלי (בשבילי) בהתחלה זה פעם- פעמיים בשבוע ולא יותר

אולי אם הוא היה מנסה הוא היה רואה כמה זה מוצלח

יצא לי לשמוע הרבה עצות של הרבה רבנים (גם, אבל לא רק, בתחום הזה), בהרבה מקרים שמעתי משני רבנים עצות סותרות (לפעמים כולל ההערה "מי שחושב <כמו שהרב האחר אמר> לא מבין על מה הוא מדבר")

אבל אם המקור לפנייך, והוא מנמק, זה יוסיף לדיון

לא צריך למרוח הרבה זמן,  אבל לבחור שותף לכל החיים בלי לעצור לבדוק זה אשכרה הימור!!

איפה ראינו שקונים משהו יקר בלי לבדוק...

מילא בהתחלה.. אבל עד החתונה זה ממש מסוכן.

אני מאמין שלזה הרב התכוון...

יתרה את  לוח הזמנים שלי..

את כתבת בהודעה הפותחת שבשיטה הזאת אין זמן לעצור ולחשוב ומתחתנים מהר... בגדול.

אז כמובן שלזה תהיה התנגדות...

אי אפשר לדעת מה את חושבת, אנחנו רואים רק מה את כותבת

למריחה הזאת ..

לוקחים זמן לחשוב כשצריך זמן לחשוב ולא כי מקובל לקחת זמן לחשוב..

הרב קוואס בטח מתנגד למריחה.  בגדול הרוב נגד זה...

אבל כן לעצור ולחשוב.  זה חובהההה

נדיר בכלל. רוב האנשים לא כאלה הססנים. אני יודעת על עצמי למשל אם אני רוצה להמשיך בזמן הפגישה עצמה .

ואל תשכח שאף אחד לא לוחץ אותך להציע נישואין..אז מה קרה?..

מה יקרה אם בטעות ל"ע תמשיך לדייט שני עם מישהי שבחשיבה מחודשת יתברר לך שלא היה שייך? 

לא רואה מה ההפסד הגדול למעט בזבוז של עוד שעתיים

ואם לצד השני לא מתאים,אתה תדע מזה, לא?

לגבי פגישה ראשונה- שניה.. גם אני הסכמתי עם החברים פה.. (למרות שקודם בכלל לא חשבתי על זה. לומדים )

כך שאם לזה התכוונת אז אנחנו מסכימים כנראה.

אבל לדעתי מהאיזור הזה צריך להרחיק את הפגישות ולעצור לחשוב...

זו החלטה לכל החיים אחרי הכל.

אומר שהם יודעים מה הם רוצים מעצמם ,ולא בהכרח שפזיזים..

מי שפזיז שילמד להיות הססן.

ויכול להיות שהצדק איתך ויתאים יותר לאנשים יותר שכליים שנקשרים יותר לאט.

אנשים בנויים בצורה שונה אחד מהשני, לא כל מה שנכון לך נכון לאחרים.

השאלה היא אם אתה במצב נפשי של שופט ונידון באופן קבוע, או שאתה בקשר, עם אפשרות לצאת ממנו בכל זמן שתרצה

שום סיבה מבחינת המצב הנפשי להעדיף את האופציה הראשונה

ככה אתה יכול לתכנן את השבוע שלך שבוע-שבועיים מראש כי אתה יודע באיזה ימים תפגוש אותה (אם היא לא תחתוך, ואז פשוט התפנה לך ערב)

מול המצב הרגיל, שאתה רוצה ללכת לטיול או לבקר חבר אבל אין לך מושג לאיזה יום לתכנן כי אתה לא יכול לשאול אותה "מתי פנוי לך בשבוע הבא במידה ועדיין נהיה בקשר"

זה לפחות שני הבדלים שיש לי בראש. בטח יש עוד. אולי גם לרעת האופציה הזאת, מוזמנים להגיד

אם נפגשים בצורה אינטנסיבית - זה כבר מתחיל לעבור לרגש, מתחילים להיקשר, ואז קשה מאד לשפוט וקשה לעצור לחשוב... ועוד בקושי בנאדם השאיר לעצמו זמן. 

העצירה הקטנה שתהיה באמצע תהפוך ללא אפקטיבית...

אני התמקדתי בעיקר בנקודה של לקבוע מראש

מבחינת קצב אני מסכים שיותר משלש בשבוע זה גם בדרך כלל לא מעשי, וגם אין זמן לקלוט רשמים - אם אני פוגש כל יום, אני לא יכול לדעת אם היא חסרה לי כשאני לא פוגש, אין לי זמן לפגוש אירועים אחרים כדי לחשוב על דברים אחרים. לפגוש ממש כל יום זה כמו דייט אחד ארוך. שלש פעמים זה לדעתי טוב, במיוחד אם רוצים להשפיע על הרגש שיעבוד (וגם לחסוך זמן, ולא לבזבז חודש על קשר לא רלוונטי). פעמיים זה בסדר, ופעם בשבוע זה כבר מתחיל להרגיש כמו מריחה

שזה לא נשמע מתאים לך..

אבל מכאן ועד לומר שזה לא בריא המרחק גדול...

לפעמים תוך כדי הדייט ברור לשניהם שהם רוצים להמשיך. לא קרה לך אף פעם  שהיה ברור לך שאתה רוצה ורק רצית לדעת שגם היא רוצה?

אני מכירה בנות בריאות ונורמליות מאוד שמצאו את הבעלים שלהן בצורה הזאת..

יש נורמה חברתית שהחלקנו התרגלו אליה ויש בנורמה הזאת היגיון אבל זה לא חייב להתאים לכולם.

ואיבוד היתרון המובנה וההכרחי שיש להם בסוגיא הזאת.
לא הייתי מציע לשום גבר להשתתף ברעיון הרסני והזוי כזה.

ואני אפילו לא מבין מה הטענה שלך. תרצה להרחיב?

אבל היא לא פוליטיקלי קורקט ולכן אני לא אביע אותה במפורש.
רק תחשוב מה בדיוק האינטרס שעשוי להינזק משיטה כזו.

האינטרס היחיד שלי הוא להתחתן מישהי מושלמת שחושבת שאני מושלם. אוקיי? מוכן להתפשר על שני הפרטים.

אם הדרך שלי להגיע כמה שיותר קרוב לתוצאה יהיה לפגוש אותה לדייט על סירה בכינרת, אני עושה את זה מחר.

וכמי שתמך בהתלהבות ואחר כך קצת יותר בהסתייגות במה שנאמר בפתיחת השרשור, הסברתי למה אני חושב שהרעיון הוא לא רע.

אם זה לא פוליטיקלי קורקט, לפחות תסביר למה מה שכתבתי לא רלוונטי, כדי שלא אמשיך לחשוב כך בטעות

אם כבר, זו שיטה שפוגעת באינטרס שהיצגת, ושאני מכל מקום לא חושב שסביר להגדיר כך אינטרסים של אנשים. אינטרסים מתפרטים לנקודות ספציפיות יותר.
השיטה הזו משיגה רק את מה שמנוגד לאינטרס של גברים, שאיננו פוליטיקלי קורקט. היא עשויה להשיג את מה שמעניינם של רבנים (ושאולי אגב אף מעצמו איננו פוליטיקלי קורקט דהיינו ללחוץ גברים להיכנס למערכות יחסים ולמסדן, אבל שכן נתפס כהנהגה חברתית מקובלת), ואת מה שמעניינן של נשים.
אבל, בחייך, תחשוב באמת לתוך מה זה יכול להפיל גבר.
אני אגב, הייתי משתדל תמיד לצאת לדייטים בימי חמישי (אור לימי שישי), ומשאיר מרחב חשיבה וראש צלול לשיקולי דעת קרים וחותכים אחריהם, ובסוף דייטים כאלו מעולם לא הייתי קובע על אתר שנפגשים שוב, שלא לומר מתי!

אתה מתכוון שאם בחור יפגוש בחורה לדייטים צפופים מדי הוא יתאהב בה ולא יהיה מסוגל לחשוב?

1 זה קורה גם לבנות.

2 יש בנים עם קצת יותר שליטה רגשית, וזה לא פוגע בהם (כך אני חושב על עצמי)

אתה מתכוון שהוא ילך לדייטים כדי להסתכל עליה?

גם ככה הוא אמור להסתכל עליה ולהחליט אם היא נראית טוב בעיניו. זה אינטרס של שני הצדדים. כאילו שאתה יודע בדיוק כמה כל אחד מסתכל על כל אחת

לא ברור לי בכלל מאיפה ההנחה שלך שיש אינטרס של גברים, אינטרס של נשים, ואינטרס של רבנים. לכל היותר יש אינטרס לכל צד להתחתן עם אדם שמתאפיין ביותר כסף ותכונות חיוביות ופחות תכונות שליליות.

ההנחה שלך שלכל הגברים יש אותה צורת חשיבה (והיא נשלטת במאה אחוז על ידי היצר?) היא טענה מוזרה

והיא נוגעת לכלל ולא לאינדיווידואל.
ואני מציע לציבור הקוראים והגולשים להיצמד אליה ולא לנסות לחשוב את עצמם כיוצאי דופן שלא צפויים להיפגע וששום דבר לא עלול לקלקל להם.
בפרט לאחר שהראיתי - ולא סתרת זאת ואני לא חושב שאתה תוכל לסתור - עד כמה העניין הזה הוא הטבע של מערכות יחסים (ושוב, זה טבע מאוד לא פוליטיקלי קורקט, ובמידה מסויימת לא-פמיניסטי [אם כי אני דווקא טוען שכן אבל ודאי שהאווירה בימינו לא מקבלת זאת], והאמן לי שביום יום הדבר האחרון שאני מזוהה איתו זה ללכת נגד מה שפוליטיקלי קורקט).
ואם להיות לחלוטין לא פוליטיקלי קורקט, אז כן, הרתיעה שלך מאינטרסים מוחלטים ועוברים לסוחר למימוש היא בוסרית ובלתי בוגרת.

אנשים פשוטים אנחנו.

תרגיש חופשי להביע את דעתך ואל תדאג בנוגע לפוליטקלי-קורקט.

ואני לא מצליח להוציא מהטקסט שלך שום טיעון קונקרטי.

אתה יכול לקרוא לי בוסרי ולא-בוגר אם זה חשוב לך, אבל אל תצפה שאנהל איתך דיון מנקודת המוצא הזו.

אם יש לך מה להגיד, תגיד. אם לא, אל תגיד. מה שאתה עושה בינתיים זה להשתלח בי כי אני לא מבין את הרמזים שלך או לא מסכים עם הטיעונים שאתה לא אומר

אם המטרה שיושבת לך כל הזמן בראש זה להביא חתן/כלה הביתה- איך בדיוק אתה מתכוון לחוות קשר? 

בשביל לבנות קשר צריך זמן. הזמן נותן פרספקטיבה אחרת לדברים, ומאפשר לעכל ולהבין מה עובר עליך.

הזמן כ''כ מהותי, שהדעה שלך יכולה להשתנות בשבוע אחד על האדם שאתה יוצא איתו. 

ולשאלתך- היה לי קשר מאוד אינטנסיבי, שהיינו נפגשים 3 פעמים בשבוע. בהתחלה זה היה כיף, אבל היה לי שלב שהרגשתי שזה יותר מידי, ואני צריכה להתגעגע ולרצות בזה שוב. 

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת