זה רעיון גאוני רק שעוד לא הפנמת אותו עדיין

אנשים לחוצים מדי לדעתי  ..

אם יעשו את זה בנחת, נניח שבוע אחד אינטיסיבי (רק אם שני הצדדים מעוניינים ובלי להיות כבדים מדי)  ואז שבוע או כמה זמן שרוצים לעכל/לחשוב/להפרד לנצח

מה הבעיה בזה?

אחת הרבניות במדרשה שהייתי בה הייתה מייעצת ככה לחלק מהבנות שיצאו בתקופה ההיא..

זה לא היה מוזר אצלנו..אבל אף פעם לא שמעתי שעושים את זה בעוד מקומות.

ואני כן חושבת שיש יתרונות גדולים בשיטה הזאת, אני צריכה למצוא עכשיו קורבן ליישם עליו את השיטה חח

הידיעה שנפגשים שוב ואפשר לעכל את מה שעבר בלי השאלות של "מתאים - לא מתאים" ובלי לחכות במתח לתשובה, זה מאפשר לראות דברים באור אחר

חוץ מזה, הרבה פעמים דייט אחד לא מספיק כדי להתרשם, ואז זה טוב לפגוש פעמיים סמוכות כדי להשלים את התמונה. ואז אין טעם לחכות כמה ימים (באמת לוקח כמה ימים כדי לעכל רשמים? ובאמת הרשמים של דייט ספציפי הם כל כך משמעותיים שצריך לעכל כל דייט בנפרד לכמה ימים, בלי דייט נוסף באמצע?). וגם אם כתוצאה מהדייט יש לי כל מיני שאלות ותהיות, הרבה יותר קל פשוט להיפגש שוב ולבדוק (או לשאול), במקום להתעסק בספקולציות במשך שלשה-ארבעה ימים

מסכמים מהתחלה על כמה פגישות בטווח קצר?  איך הוודאות הזאת שתהיה עוד פגישה?

בגדול, מעניין, שאני חושב על זה יש בזה משהו...  העניין הזה שלא צריך להיות כל כך לחוץ על רושם ראשוני.

אולי באמת זה טוב בהתחלה ככה. 

פעם אחת הפסקנו דייט בגלל גשם, וסיכמנו להיפגש שוב. אני חושב שהגעתי עם שתי מטריות (כי היה חשש לגשם) ואפילו השארתי אצלה אחת

פעם אחרת היא דיברה בצורה שזה היה נשמע שהיא בטוחה שאני הולך לחתוך (היא אמרה משהו בקשר למשהו שאמרתי שאני מנסה לעשות והיא אמרה את זה בטון של "לא יודעת אם ניפגש שוב"), אז אמרתי לה שאני דוקא כן רוצה, והיא שמחה לשמוע ואמרה שגם היא

פעם אחרת סתם היה דייט ראשון של המון זמן והייתי צריך לתפוס אוטובוס אז נתתי לה להבין שאני מפסיק את השיחה רק בגלל האוטובוס האחרון ואני מתכוון להמשיך ביום אחר, והיא אכן הבינה ואמרה שגם היא

לפעמים לא היה מדובר בדייט ראשון ואז כבר אפשר לתכנן שניים שלשה קדימה כי עובדים על הקשר ופחות מתעסקים עם לבחון את האדם, ואם אחד הצדדים רוצה לחתוך הוא פשוט מתקשר ומודיע שהוא חותך (היה לי קשר כזה לא מזמן)

אבל כן, בדרך כלל קשה להגיע למצב כזה. וחבל מאד

כמובן זה שונה מאדם לאדם וגם מקשר לקשר. לפעמים צריך את הזמן להתלבט, לפעמים יודעים מראש ולא נעים להגיד "לא" בפנים...

אבל עולם הדייטים הוא גם ככה כל כך מתיש ולא כיף, שעוד קצת לא כיף לא מזיק כל כך הרבה

צריך פשוט לסיים את זה בהצלחה

היה לי חבר שפגש מישהי שעמדה לטוס לחו"ל לתקופה, אז עשו מרתון פגישות לפני שהיא טסה. אחרי שבוע וחצי התארסו, אחרי כמה חודשים התחתנו, היום עם כמה ילדים

ההנחה בדרך כלל היא שאם מישהו עושה את זה הבחורה תברח בבהלה וזה גם יחשב מוצדק כי הוא יצור. שוב, אני באופן אישי חושב שזה רעיון נפלא (למרות שכדאי שתהיה נקודת יציאה למקרה וברור שלא), אבל זאת לא התפיסה המקובלת

הרי גם ככה אומרים לא לדחות כל כך מהר, אז למה שלא יעשו את זה כחלק מהתהליך.. 

אם הייתי שולט באיך הדברים בעולם הדייטים מתנהלים חיי היו פשוטים יותר.

זה קצת מורכב כי בכל זאת מנסים לגרום לבחור (על מורכבויותיו) ובחורה (על מורכבויותיה) לרצות להתחתן באושר (על כל מגוון המורכבויות של לרצות, של להתחתן, ושל אושר). אם דברים התגלגלו לאופן שבו הם מתנהלים, כנראה יש לזה סיבה.

כן זה מורכב... שמע, אולי כי פעם דברים התנהלו בצורה קצת אחרת וזה פשוט המשיך..

אתן צריכות גבר שיסביר לכן מה נכון לעשות, ואת האומץ לא לברוח כשהוא אומר את זה

אבל הרבה פעמים בנים עושים דברים טובים (או עושים טעויות בתום לב ומכוונה טובה), ובנות סתם נבהלות מזה.

וזה מאד מתסכל. מאד. ושני הצדדים מפסידים.

אני חושב שהנפוץ יותר הוא בכיוון הזה - של בנות שמפחדות מבנים ולא הפוך.

אולי הסטטיסטיקה שלי מוטה

אם מישהו נפגע אני מתנצל, זאת לא היתה המטרה. זה היה יותר בקטע של פריקה של החוויה שלי (או הרבה חוויות שלי)

בשלב מסוים (טוב אז שבוע הבא ראשון במרכז רביעי בירושליים..)

משומה זה ממש שחרר חסמים וקידם את הענינים...

איך אפשר להכיר טוב כשאין בכלל זמן לחשוב ולעכל את הדברים?

בין לבין.

הרגיש לי שאני לא מספיקה לעכל כלום, לחשוב אם זה טוב לי, ואיפה אני מול הקשר.. פשוט זרמנו עם העניינים..

ואז כשפעם אחת היה לי זמן לחשוב והבנתי שלא חשבתי כלום עד אז נבהלתי ממש וביקשתי שנחכה קצת.

חושבת שהאידיאלי (בשבילי) בהתחלה זה פעם- פעמיים בשבוע ולא יותר

אולי אם הוא היה מנסה הוא היה רואה כמה זה מוצלח

יצא לי לשמוע הרבה עצות של הרבה רבנים (גם, אבל לא רק, בתחום הזה), בהרבה מקרים שמעתי משני רבנים עצות סותרות (לפעמים כולל ההערה "מי שחושב <כמו שהרב האחר אמר> לא מבין על מה הוא מדבר")

אבל אם המקור לפנייך, והוא מנמק, זה יוסיף לדיון

לא צריך למרוח הרבה זמן,  אבל לבחור שותף לכל החיים בלי לעצור לבדוק זה אשכרה הימור!!

איפה ראינו שקונים משהו יקר בלי לבדוק...

מילא בהתחלה.. אבל עד החתונה זה ממש מסוכן.

אני מאמין שלזה הרב התכוון...

יתרה את  לוח הזמנים שלי..

את כתבת בהודעה הפותחת שבשיטה הזאת אין זמן לעצור ולחשוב ומתחתנים מהר... בגדול.

אז כמובן שלזה תהיה התנגדות...

אי אפשר לדעת מה את חושבת, אנחנו רואים רק מה את כותבת

למריחה הזאת ..

לוקחים זמן לחשוב כשצריך זמן לחשוב ולא כי מקובל לקחת זמן לחשוב..

הרב קוואס בטח מתנגד למריחה.  בגדול הרוב נגד זה...

אבל כן לעצור ולחשוב.  זה חובהההה

נדיר בכלל. רוב האנשים לא כאלה הססנים. אני יודעת על עצמי למשל אם אני רוצה להמשיך בזמן הפגישה עצמה .

ואל תשכח שאף אחד לא לוחץ אותך להציע נישואין..אז מה קרה?..

מה יקרה אם בטעות ל"ע תמשיך לדייט שני עם מישהי שבחשיבה מחודשת יתברר לך שלא היה שייך? 

לא רואה מה ההפסד הגדול למעט בזבוז של עוד שעתיים

ואם לצד השני לא מתאים,אתה תדע מזה, לא?

לגבי פגישה ראשונה- שניה.. גם אני הסכמתי עם החברים פה.. (למרות שקודם בכלל לא חשבתי על זה. לומדים )

כך שאם לזה התכוונת אז אנחנו מסכימים כנראה.

אבל לדעתי מהאיזור הזה צריך להרחיק את הפגישות ולעצור לחשוב...

זו החלטה לכל החיים אחרי הכל.

אומר שהם יודעים מה הם רוצים מעצמם ,ולא בהכרח שפזיזים..

מי שפזיז שילמד להיות הססן.

ויכול להיות שהצדק איתך ויתאים יותר לאנשים יותר שכליים שנקשרים יותר לאט.

אנשים בנויים בצורה שונה אחד מהשני, לא כל מה שנכון לך נכון לאחרים.

השאלה היא אם אתה במצב נפשי של שופט ונידון באופן קבוע, או שאתה בקשר, עם אפשרות לצאת ממנו בכל זמן שתרצה

שום סיבה מבחינת המצב הנפשי להעדיף את האופציה הראשונה

ככה אתה יכול לתכנן את השבוע שלך שבוע-שבועיים מראש כי אתה יודע באיזה ימים תפגוש אותה (אם היא לא תחתוך, ואז פשוט התפנה לך ערב)

מול המצב הרגיל, שאתה רוצה ללכת לטיול או לבקר חבר אבל אין לך מושג לאיזה יום לתכנן כי אתה לא יכול לשאול אותה "מתי פנוי לך בשבוע הבא במידה ועדיין נהיה בקשר"

זה לפחות שני הבדלים שיש לי בראש. בטח יש עוד. אולי גם לרעת האופציה הזאת, מוזמנים להגיד

אם נפגשים בצורה אינטנסיבית - זה כבר מתחיל לעבור לרגש, מתחילים להיקשר, ואז קשה מאד לשפוט וקשה לעצור לחשוב... ועוד בקושי בנאדם השאיר לעצמו זמן. 

העצירה הקטנה שתהיה באמצע תהפוך ללא אפקטיבית...

אני התמקדתי בעיקר בנקודה של לקבוע מראש

מבחינת קצב אני מסכים שיותר משלש בשבוע זה גם בדרך כלל לא מעשי, וגם אין זמן לקלוט רשמים - אם אני פוגש כל יום, אני לא יכול לדעת אם היא חסרה לי כשאני לא פוגש, אין לי זמן לפגוש אירועים אחרים כדי לחשוב על דברים אחרים. לפגוש ממש כל יום זה כמו דייט אחד ארוך. שלש פעמים זה לדעתי טוב, במיוחד אם רוצים להשפיע על הרגש שיעבוד (וגם לחסוך זמן, ולא לבזבז חודש על קשר לא רלוונטי). פעמיים זה בסדר, ופעם בשבוע זה כבר מתחיל להרגיש כמו מריחה

שזה לא נשמע מתאים לך..

אבל מכאן ועד לומר שזה לא בריא המרחק גדול...

לפעמים תוך כדי הדייט ברור לשניהם שהם רוצים להמשיך. לא קרה לך אף פעם  שהיה ברור לך שאתה רוצה ורק רצית לדעת שגם היא רוצה?

אני מכירה בנות בריאות ונורמליות מאוד שמצאו את הבעלים שלהן בצורה הזאת..

יש נורמה חברתית שהחלקנו התרגלו אליה ויש בנורמה הזאת היגיון אבל זה לא חייב להתאים לכולם.

ואיבוד היתרון המובנה וההכרחי שיש להם בסוגיא הזאת.
לא הייתי מציע לשום גבר להשתתף ברעיון הרסני והזוי כזה.

ואני אפילו לא מבין מה הטענה שלך. תרצה להרחיב?

אבל היא לא פוליטיקלי קורקט ולכן אני לא אביע אותה במפורש.
רק תחשוב מה בדיוק האינטרס שעשוי להינזק משיטה כזו.

האינטרס היחיד שלי הוא להתחתן מישהי מושלמת שחושבת שאני מושלם. אוקיי? מוכן להתפשר על שני הפרטים.

אם הדרך שלי להגיע כמה שיותר קרוב לתוצאה יהיה לפגוש אותה לדייט על סירה בכינרת, אני עושה את זה מחר.

וכמי שתמך בהתלהבות ואחר כך קצת יותר בהסתייגות במה שנאמר בפתיחת השרשור, הסברתי למה אני חושב שהרעיון הוא לא רע.

אם זה לא פוליטיקלי קורקט, לפחות תסביר למה מה שכתבתי לא רלוונטי, כדי שלא אמשיך לחשוב כך בטעות

אם כבר, זו שיטה שפוגעת באינטרס שהיצגת, ושאני מכל מקום לא חושב שסביר להגדיר כך אינטרסים של אנשים. אינטרסים מתפרטים לנקודות ספציפיות יותר.
השיטה הזו משיגה רק את מה שמנוגד לאינטרס של גברים, שאיננו פוליטיקלי קורקט. היא עשויה להשיג את מה שמעניינם של רבנים (ושאולי אגב אף מעצמו איננו פוליטיקלי קורקט דהיינו ללחוץ גברים להיכנס למערכות יחסים ולמסדן, אבל שכן נתפס כהנהגה חברתית מקובלת), ואת מה שמעניינן של נשים.
אבל, בחייך, תחשוב באמת לתוך מה זה יכול להפיל גבר.
אני אגב, הייתי משתדל תמיד לצאת לדייטים בימי חמישי (אור לימי שישי), ומשאיר מרחב חשיבה וראש צלול לשיקולי דעת קרים וחותכים אחריהם, ובסוף דייטים כאלו מעולם לא הייתי קובע על אתר שנפגשים שוב, שלא לומר מתי!

אתה מתכוון שאם בחור יפגוש בחורה לדייטים צפופים מדי הוא יתאהב בה ולא יהיה מסוגל לחשוב?

1 זה קורה גם לבנות.

2 יש בנים עם קצת יותר שליטה רגשית, וזה לא פוגע בהם (כך אני חושב על עצמי)

אתה מתכוון שהוא ילך לדייטים כדי להסתכל עליה?

גם ככה הוא אמור להסתכל עליה ולהחליט אם היא נראית טוב בעיניו. זה אינטרס של שני הצדדים. כאילו שאתה יודע בדיוק כמה כל אחד מסתכל על כל אחת

לא ברור לי בכלל מאיפה ההנחה שלך שיש אינטרס של גברים, אינטרס של נשים, ואינטרס של רבנים. לכל היותר יש אינטרס לכל צד להתחתן עם אדם שמתאפיין ביותר כסף ותכונות חיוביות ופחות תכונות שליליות.

ההנחה שלך שלכל הגברים יש אותה צורת חשיבה (והיא נשלטת במאה אחוז על ידי היצר?) היא טענה מוזרה

והיא נוגעת לכלל ולא לאינדיווידואל.
ואני מציע לציבור הקוראים והגולשים להיצמד אליה ולא לנסות לחשוב את עצמם כיוצאי דופן שלא צפויים להיפגע וששום דבר לא עלול לקלקל להם.
בפרט לאחר שהראיתי - ולא סתרת זאת ואני לא חושב שאתה תוכל לסתור - עד כמה העניין הזה הוא הטבע של מערכות יחסים (ושוב, זה טבע מאוד לא פוליטיקלי קורקט, ובמידה מסויימת לא-פמיניסטי [אם כי אני דווקא טוען שכן אבל ודאי שהאווירה בימינו לא מקבלת זאת], והאמן לי שביום יום הדבר האחרון שאני מזוהה איתו זה ללכת נגד מה שפוליטיקלי קורקט).
ואם להיות לחלוטין לא פוליטיקלי קורקט, אז כן, הרתיעה שלך מאינטרסים מוחלטים ועוברים לסוחר למימוש היא בוסרית ובלתי בוגרת.

אנשים פשוטים אנחנו.

תרגיש חופשי להביע את דעתך ואל תדאג בנוגע לפוליטקלי-קורקט.

ואני לא מצליח להוציא מהטקסט שלך שום טיעון קונקרטי.

אתה יכול לקרוא לי בוסרי ולא-בוגר אם זה חשוב לך, אבל אל תצפה שאנהל איתך דיון מנקודת המוצא הזו.

אם יש לך מה להגיד, תגיד. אם לא, אל תגיד. מה שאתה עושה בינתיים זה להשתלח בי כי אני לא מבין את הרמזים שלך או לא מסכים עם הטיעונים שאתה לא אומר

אם המטרה שיושבת לך כל הזמן בראש זה להביא חתן/כלה הביתה- איך בדיוק אתה מתכוון לחוות קשר? 

בשביל לבנות קשר צריך זמן. הזמן נותן פרספקטיבה אחרת לדברים, ומאפשר לעכל ולהבין מה עובר עליך.

הזמן כ''כ מהותי, שהדעה שלך יכולה להשתנות בשבוע אחד על האדם שאתה יוצא איתו. 

ולשאלתך- היה לי קשר מאוד אינטנסיבי, שהיינו נפגשים 3 פעמים בשבוע. בהתחלה זה היה כיף, אבל היה לי שלב שהרגשתי שזה יותר מידי, ואני צריכה להתגעגע ולרצות בזה שוב. 

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות