זה רעיון גאוני רק שעוד לא הפנמת אותו עדיין

אנשים לחוצים מדי לדעתי  ..

אם יעשו את זה בנחת, נניח שבוע אחד אינטיסיבי (רק אם שני הצדדים מעוניינים ובלי להיות כבדים מדי)  ואז שבוע או כמה זמן שרוצים לעכל/לחשוב/להפרד לנצח

מה הבעיה בזה?

אחת הרבניות במדרשה שהייתי בה הייתה מייעצת ככה לחלק מהבנות שיצאו בתקופה ההיא..

זה לא היה מוזר אצלנו..אבל אף פעם לא שמעתי שעושים את זה בעוד מקומות.

ואני כן חושבת שיש יתרונות גדולים בשיטה הזאת, אני צריכה למצוא עכשיו קורבן ליישם עליו את השיטה חח

הידיעה שנפגשים שוב ואפשר לעכל את מה שעבר בלי השאלות של "מתאים - לא מתאים" ובלי לחכות במתח לתשובה, זה מאפשר לראות דברים באור אחר

חוץ מזה, הרבה פעמים דייט אחד לא מספיק כדי להתרשם, ואז זה טוב לפגוש פעמיים סמוכות כדי להשלים את התמונה. ואז אין טעם לחכות כמה ימים (באמת לוקח כמה ימים כדי לעכל רשמים? ובאמת הרשמים של דייט ספציפי הם כל כך משמעותיים שצריך לעכל כל דייט בנפרד לכמה ימים, בלי דייט נוסף באמצע?). וגם אם כתוצאה מהדייט יש לי כל מיני שאלות ותהיות, הרבה יותר קל פשוט להיפגש שוב ולבדוק (או לשאול), במקום להתעסק בספקולציות במשך שלשה-ארבעה ימים

מסכמים מהתחלה על כמה פגישות בטווח קצר?  איך הוודאות הזאת שתהיה עוד פגישה?

בגדול, מעניין, שאני חושב על זה יש בזה משהו...  העניין הזה שלא צריך להיות כל כך לחוץ על רושם ראשוני.

אולי באמת זה טוב בהתחלה ככה. 

פעם אחת הפסקנו דייט בגלל גשם, וסיכמנו להיפגש שוב. אני חושב שהגעתי עם שתי מטריות (כי היה חשש לגשם) ואפילו השארתי אצלה אחת

פעם אחרת היא דיברה בצורה שזה היה נשמע שהיא בטוחה שאני הולך לחתוך (היא אמרה משהו בקשר למשהו שאמרתי שאני מנסה לעשות והיא אמרה את זה בטון של "לא יודעת אם ניפגש שוב"), אז אמרתי לה שאני דוקא כן רוצה, והיא שמחה לשמוע ואמרה שגם היא

פעם אחרת סתם היה דייט ראשון של המון זמן והייתי צריך לתפוס אוטובוס אז נתתי לה להבין שאני מפסיק את השיחה רק בגלל האוטובוס האחרון ואני מתכוון להמשיך ביום אחר, והיא אכן הבינה ואמרה שגם היא

לפעמים לא היה מדובר בדייט ראשון ואז כבר אפשר לתכנן שניים שלשה קדימה כי עובדים על הקשר ופחות מתעסקים עם לבחון את האדם, ואם אחד הצדדים רוצה לחתוך הוא פשוט מתקשר ומודיע שהוא חותך (היה לי קשר כזה לא מזמן)

אבל כן, בדרך כלל קשה להגיע למצב כזה. וחבל מאד

כמובן זה שונה מאדם לאדם וגם מקשר לקשר. לפעמים צריך את הזמן להתלבט, לפעמים יודעים מראש ולא נעים להגיד "לא" בפנים...

אבל עולם הדייטים הוא גם ככה כל כך מתיש ולא כיף, שעוד קצת לא כיף לא מזיק כל כך הרבה

צריך פשוט לסיים את זה בהצלחה

היה לי חבר שפגש מישהי שעמדה לטוס לחו"ל לתקופה, אז עשו מרתון פגישות לפני שהיא טסה. אחרי שבוע וחצי התארסו, אחרי כמה חודשים התחתנו, היום עם כמה ילדים

ההנחה בדרך כלל היא שאם מישהו עושה את זה הבחורה תברח בבהלה וזה גם יחשב מוצדק כי הוא יצור. שוב, אני באופן אישי חושב שזה רעיון נפלא (למרות שכדאי שתהיה נקודת יציאה למקרה וברור שלא), אבל זאת לא התפיסה המקובלת

הרי גם ככה אומרים לא לדחות כל כך מהר, אז למה שלא יעשו את זה כחלק מהתהליך.. 

אם הייתי שולט באיך הדברים בעולם הדייטים מתנהלים חיי היו פשוטים יותר.

זה קצת מורכב כי בכל זאת מנסים לגרום לבחור (על מורכבויותיו) ובחורה (על מורכבויותיה) לרצות להתחתן באושר (על כל מגוון המורכבויות של לרצות, של להתחתן, ושל אושר). אם דברים התגלגלו לאופן שבו הם מתנהלים, כנראה יש לזה סיבה.

כן זה מורכב... שמע, אולי כי פעם דברים התנהלו בצורה קצת אחרת וזה פשוט המשיך..

אתן צריכות גבר שיסביר לכן מה נכון לעשות, ואת האומץ לא לברוח כשהוא אומר את זה

אבל הרבה פעמים בנים עושים דברים טובים (או עושים טעויות בתום לב ומכוונה טובה), ובנות סתם נבהלות מזה.

וזה מאד מתסכל. מאד. ושני הצדדים מפסידים.

אני חושב שהנפוץ יותר הוא בכיוון הזה - של בנות שמפחדות מבנים ולא הפוך.

אולי הסטטיסטיקה שלי מוטה

אם מישהו נפגע אני מתנצל, זאת לא היתה המטרה. זה היה יותר בקטע של פריקה של החוויה שלי (או הרבה חוויות שלי)

בשלב מסוים (טוב אז שבוע הבא ראשון במרכז רביעי בירושליים..)

משומה זה ממש שחרר חסמים וקידם את הענינים...

איך אפשר להכיר טוב כשאין בכלל זמן לחשוב ולעכל את הדברים?

בין לבין.

הרגיש לי שאני לא מספיקה לעכל כלום, לחשוב אם זה טוב לי, ואיפה אני מול הקשר.. פשוט זרמנו עם העניינים..

ואז כשפעם אחת היה לי זמן לחשוב והבנתי שלא חשבתי כלום עד אז נבהלתי ממש וביקשתי שנחכה קצת.

חושבת שהאידיאלי (בשבילי) בהתחלה זה פעם- פעמיים בשבוע ולא יותר

אולי אם הוא היה מנסה הוא היה רואה כמה זה מוצלח

יצא לי לשמוע הרבה עצות של הרבה רבנים (גם, אבל לא רק, בתחום הזה), בהרבה מקרים שמעתי משני רבנים עצות סותרות (לפעמים כולל ההערה "מי שחושב <כמו שהרב האחר אמר> לא מבין על מה הוא מדבר")

אבל אם המקור לפנייך, והוא מנמק, זה יוסיף לדיון

לא צריך למרוח הרבה זמן,  אבל לבחור שותף לכל החיים בלי לעצור לבדוק זה אשכרה הימור!!

איפה ראינו שקונים משהו יקר בלי לבדוק...

מילא בהתחלה.. אבל עד החתונה זה ממש מסוכן.

אני מאמין שלזה הרב התכוון...

יתרה את  לוח הזמנים שלי..

את כתבת בהודעה הפותחת שבשיטה הזאת אין זמן לעצור ולחשוב ומתחתנים מהר... בגדול.

אז כמובן שלזה תהיה התנגדות...

אי אפשר לדעת מה את חושבת, אנחנו רואים רק מה את כותבת

למריחה הזאת ..

לוקחים זמן לחשוב כשצריך זמן לחשוב ולא כי מקובל לקחת זמן לחשוב..

הרב קוואס בטח מתנגד למריחה.  בגדול הרוב נגד זה...

אבל כן לעצור ולחשוב.  זה חובהההה

נדיר בכלל. רוב האנשים לא כאלה הססנים. אני יודעת על עצמי למשל אם אני רוצה להמשיך בזמן הפגישה עצמה .

ואל תשכח שאף אחד לא לוחץ אותך להציע נישואין..אז מה קרה?..

מה יקרה אם בטעות ל"ע תמשיך לדייט שני עם מישהי שבחשיבה מחודשת יתברר לך שלא היה שייך? 

לא רואה מה ההפסד הגדול למעט בזבוז של עוד שעתיים

ואם לצד השני לא מתאים,אתה תדע מזה, לא?

לגבי פגישה ראשונה- שניה.. גם אני הסכמתי עם החברים פה.. (למרות שקודם בכלל לא חשבתי על זה. לומדים )

כך שאם לזה התכוונת אז אנחנו מסכימים כנראה.

אבל לדעתי מהאיזור הזה צריך להרחיק את הפגישות ולעצור לחשוב...

זו החלטה לכל החיים אחרי הכל.

אומר שהם יודעים מה הם רוצים מעצמם ,ולא בהכרח שפזיזים..

מי שפזיז שילמד להיות הססן.

ויכול להיות שהצדק איתך ויתאים יותר לאנשים יותר שכליים שנקשרים יותר לאט.

אנשים בנויים בצורה שונה אחד מהשני, לא כל מה שנכון לך נכון לאחרים.

השאלה היא אם אתה במצב נפשי של שופט ונידון באופן קבוע, או שאתה בקשר, עם אפשרות לצאת ממנו בכל זמן שתרצה

שום סיבה מבחינת המצב הנפשי להעדיף את האופציה הראשונה

ככה אתה יכול לתכנן את השבוע שלך שבוע-שבועיים מראש כי אתה יודע באיזה ימים תפגוש אותה (אם היא לא תחתוך, ואז פשוט התפנה לך ערב)

מול המצב הרגיל, שאתה רוצה ללכת לטיול או לבקר חבר אבל אין לך מושג לאיזה יום לתכנן כי אתה לא יכול לשאול אותה "מתי פנוי לך בשבוע הבא במידה ועדיין נהיה בקשר"

זה לפחות שני הבדלים שיש לי בראש. בטח יש עוד. אולי גם לרעת האופציה הזאת, מוזמנים להגיד

אם נפגשים בצורה אינטנסיבית - זה כבר מתחיל לעבור לרגש, מתחילים להיקשר, ואז קשה מאד לשפוט וקשה לעצור לחשוב... ועוד בקושי בנאדם השאיר לעצמו זמן. 

העצירה הקטנה שתהיה באמצע תהפוך ללא אפקטיבית...

אני התמקדתי בעיקר בנקודה של לקבוע מראש

מבחינת קצב אני מסכים שיותר משלש בשבוע זה גם בדרך כלל לא מעשי, וגם אין זמן לקלוט רשמים - אם אני פוגש כל יום, אני לא יכול לדעת אם היא חסרה לי כשאני לא פוגש, אין לי זמן לפגוש אירועים אחרים כדי לחשוב על דברים אחרים. לפגוש ממש כל יום זה כמו דייט אחד ארוך. שלש פעמים זה לדעתי טוב, במיוחד אם רוצים להשפיע על הרגש שיעבוד (וגם לחסוך זמן, ולא לבזבז חודש על קשר לא רלוונטי). פעמיים זה בסדר, ופעם בשבוע זה כבר מתחיל להרגיש כמו מריחה

שזה לא נשמע מתאים לך..

אבל מכאן ועד לומר שזה לא בריא המרחק גדול...

לפעמים תוך כדי הדייט ברור לשניהם שהם רוצים להמשיך. לא קרה לך אף פעם  שהיה ברור לך שאתה רוצה ורק רצית לדעת שגם היא רוצה?

אני מכירה בנות בריאות ונורמליות מאוד שמצאו את הבעלים שלהן בצורה הזאת..

יש נורמה חברתית שהחלקנו התרגלו אליה ויש בנורמה הזאת היגיון אבל זה לא חייב להתאים לכולם.

ואיבוד היתרון המובנה וההכרחי שיש להם בסוגיא הזאת.
לא הייתי מציע לשום גבר להשתתף ברעיון הרסני והזוי כזה.

ואני אפילו לא מבין מה הטענה שלך. תרצה להרחיב?

אבל היא לא פוליטיקלי קורקט ולכן אני לא אביע אותה במפורש.
רק תחשוב מה בדיוק האינטרס שעשוי להינזק משיטה כזו.

האינטרס היחיד שלי הוא להתחתן מישהי מושלמת שחושבת שאני מושלם. אוקיי? מוכן להתפשר על שני הפרטים.

אם הדרך שלי להגיע כמה שיותר קרוב לתוצאה יהיה לפגוש אותה לדייט על סירה בכינרת, אני עושה את זה מחר.

וכמי שתמך בהתלהבות ואחר כך קצת יותר בהסתייגות במה שנאמר בפתיחת השרשור, הסברתי למה אני חושב שהרעיון הוא לא רע.

אם זה לא פוליטיקלי קורקט, לפחות תסביר למה מה שכתבתי לא רלוונטי, כדי שלא אמשיך לחשוב כך בטעות

אם כבר, זו שיטה שפוגעת באינטרס שהיצגת, ושאני מכל מקום לא חושב שסביר להגדיר כך אינטרסים של אנשים. אינטרסים מתפרטים לנקודות ספציפיות יותר.
השיטה הזו משיגה רק את מה שמנוגד לאינטרס של גברים, שאיננו פוליטיקלי קורקט. היא עשויה להשיג את מה שמעניינם של רבנים (ושאולי אגב אף מעצמו איננו פוליטיקלי קורקט דהיינו ללחוץ גברים להיכנס למערכות יחסים ולמסדן, אבל שכן נתפס כהנהגה חברתית מקובלת), ואת מה שמעניינן של נשים.
אבל, בחייך, תחשוב באמת לתוך מה זה יכול להפיל גבר.
אני אגב, הייתי משתדל תמיד לצאת לדייטים בימי חמישי (אור לימי שישי), ומשאיר מרחב חשיבה וראש צלול לשיקולי דעת קרים וחותכים אחריהם, ובסוף דייטים כאלו מעולם לא הייתי קובע על אתר שנפגשים שוב, שלא לומר מתי!

אתה מתכוון שאם בחור יפגוש בחורה לדייטים צפופים מדי הוא יתאהב בה ולא יהיה מסוגל לחשוב?

1 זה קורה גם לבנות.

2 יש בנים עם קצת יותר שליטה רגשית, וזה לא פוגע בהם (כך אני חושב על עצמי)

אתה מתכוון שהוא ילך לדייטים כדי להסתכל עליה?

גם ככה הוא אמור להסתכל עליה ולהחליט אם היא נראית טוב בעיניו. זה אינטרס של שני הצדדים. כאילו שאתה יודע בדיוק כמה כל אחד מסתכל על כל אחת

לא ברור לי בכלל מאיפה ההנחה שלך שיש אינטרס של גברים, אינטרס של נשים, ואינטרס של רבנים. לכל היותר יש אינטרס לכל צד להתחתן עם אדם שמתאפיין ביותר כסף ותכונות חיוביות ופחות תכונות שליליות.

ההנחה שלך שלכל הגברים יש אותה צורת חשיבה (והיא נשלטת במאה אחוז על ידי היצר?) היא טענה מוזרה

והיא נוגעת לכלל ולא לאינדיווידואל.
ואני מציע לציבור הקוראים והגולשים להיצמד אליה ולא לנסות לחשוב את עצמם כיוצאי דופן שלא צפויים להיפגע וששום דבר לא עלול לקלקל להם.
בפרט לאחר שהראיתי - ולא סתרת זאת ואני לא חושב שאתה תוכל לסתור - עד כמה העניין הזה הוא הטבע של מערכות יחסים (ושוב, זה טבע מאוד לא פוליטיקלי קורקט, ובמידה מסויימת לא-פמיניסטי [אם כי אני דווקא טוען שכן אבל ודאי שהאווירה בימינו לא מקבלת זאת], והאמן לי שביום יום הדבר האחרון שאני מזוהה איתו זה ללכת נגד מה שפוליטיקלי קורקט).
ואם להיות לחלוטין לא פוליטיקלי קורקט, אז כן, הרתיעה שלך מאינטרסים מוחלטים ועוברים לסוחר למימוש היא בוסרית ובלתי בוגרת.

אנשים פשוטים אנחנו.

תרגיש חופשי להביע את דעתך ואל תדאג בנוגע לפוליטקלי-קורקט.

ואני לא מצליח להוציא מהטקסט שלך שום טיעון קונקרטי.

אתה יכול לקרוא לי בוסרי ולא-בוגר אם זה חשוב לך, אבל אל תצפה שאנהל איתך דיון מנקודת המוצא הזו.

אם יש לך מה להגיד, תגיד. אם לא, אל תגיד. מה שאתה עושה בינתיים זה להשתלח בי כי אני לא מבין את הרמזים שלך או לא מסכים עם הטיעונים שאתה לא אומר

אם המטרה שיושבת לך כל הזמן בראש זה להביא חתן/כלה הביתה- איך בדיוק אתה מתכוון לחוות קשר? 

בשביל לבנות קשר צריך זמן. הזמן נותן פרספקטיבה אחרת לדברים, ומאפשר לעכל ולהבין מה עובר עליך.

הזמן כ''כ מהותי, שהדעה שלך יכולה להשתנות בשבוע אחד על האדם שאתה יוצא איתו. 

ולשאלתך- היה לי קשר מאוד אינטנסיבי, שהיינו נפגשים 3 פעמים בשבוע. בהתחלה זה היה כיף, אבל היה לי שלב שהרגשתי שזה יותר מידי, ואני צריכה להתגעגע ולרצות בזה שוב. 

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז