חודש של העצמה, חזרה בתשובה, הסתכלות פנימית, תקווה.
ואני?
כבויה, מיואשת, לא מאמינה שמשהו ישתנה השנה... לא בזוגיות ולא בחיים בכלל.
לא מצליחה לעשות חשבון נפש, להתחזק, לחזור בתשובה.
מאמינה בשכל שה' כל יכול אבל לא מרגישה אותו קרוב אלי.
ולמה שיושיע אותי? למה מגיע לי ישועות? מה כבר ישתנה השנה? כל שנה אני באותו מצב.
יש בי כעס גדול, גם על ה'.
זהו, פרקתי
אבל כל שנה אני משחררת וכל שנה אותו דבר... אולי אני צריכה לעשות משהו... אבל אין בי כוחות 
לעשות דברים שעושים לי טוב
כתבת בדבריך 2 נקודות:
1) עצבות באלול, נקיפות מצפון
2) יאוש, למה שאקבל ישועות בשנה הבאה?
ראיתי ש@ultracrepidam כתב דברים נפלאים שעונים בעיקר לנקודה השניה
תוספת לדבריו:
מומלץ ללמוד בקביעות בספר מוסר שמשמח אותך ומזכיר לך כל הזמן את הדברים הניפלאים שהוא כתב מכל מיני הבטים נוספים, ככה שלא תשכחי עם הזמן ותמיד תתחזקי את דבריו המחזקים
וכן להקפיד בכל יום (רצוי לקבוע לזה זמן ביום, נניח לפני השינה/באוטובוס לעבודה וכד') להודות לה' על:
1) 5 אנשים סביבך: נהג אוטובוס שלא ברח, חברה שהקשיבה לך היום...
2) 5 דברים רוחניים: נולדת בבית שומר מצוות, יש לך לב מלא רגש ככה שאת יכולה לחוש קרבת ה', את גרה בארץ....
3) 5 דברים גשמיים: מיטה נוחה, בגד שמחמיא לך, כישון מסוים, אפליקציה חדשה שגילית...
ובסיום אפשר גם לבקש על הלאה, מה שעדיין אין
וכעת אני רוצה להתייחס לנקודה הראשונה:
חודש אלול הוא זמן לחזרה בתשובה ולחשבון הנפש, "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו"
יש דעות בפוסקים שמצוות חזרה בתשובה ביו"כ היא חובה גמורה כמו מצוות מצה בפסח וסוכה בסוכות
א-ב-ל-
בניגוד לרמת ההבנה שלנו בבית הספר הרי שכל העסק הזה הוא שמח ופשוט מאוד מאוד
אין מקום כלל ליסורי מצפון שלא יובלו לשום מקום, זוהי מצווה מהתורה וככזו יש לה הלכות פשוטות שצריך לקיים וזהו
"כי המצוה הזאת... לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד"
זוהי מצוות תשובה, כלומר שה' בעצמו מעיד בתורה שקל מאוד לחזור בתשובה (יותר קל מלנקות לפסח, יותר קל להמנע מלשון הרע)
איך יתכן? הרי בהלכות תשובה כותב שחזרה בתשובה היא "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"?
זה ממש קשה להגיע לדרגה כזו!
אלא הכוונה שברגע החזרה בתשובה, בזמן החרטה והווידוי, אדם יהיה במצב שהוא כ"כ מתחרט שלפי תחושתו וצערו כרגע לא ישוב לזה החטא לעולם
כמו אדם שהשקיע כסף בעיסקה כושלת, ברגע ההפסד הוא חש חרטה עמוקה כזו שהוא אכן בטוח שלא יחזור על טעות זו לעולם (ויתכן מאוד שאחרי שעוצמת הצער וההפסד יפחתו עם החיים, הוא ישכח ויחזור)
ראיה לדברים אלו: בגמרא כתוב שאדם שמקדש אישה עם תנאי שקרי - הקידושין לא חלים, אבל אם הוא אומר תנאי "על מנת שאני צדיק" הקידושין חלים, גם אם הוא רשע
היתכן? כן! כיון שדי ברגע אחד של חרטה בשעה שאמר את הדברים כדי שיהיה צדיק תמים ודברי התנאי אמת
אבל זה נשמע כמו בדיחה, נבכה קצת ברגע התרגשות בראש השנה והכל יעבור?
ברור שלא! חייבים קבלה לעתיד, כזו שתצמיד ותעגן את הרגש הריגעי, הכן והחולף לדבר מוצק שלא מתפוגג בנסיבות החיים
וזו הסיבה שנפסק להלכה שקבלה לעתיד היא חלק משלבי התשובה כמו חרטה ווידוי
אבל אני מלאה בכ"כ הרבה טעויות? איך אשוב?
ר' ישראל מסלנט הקל על דורותינו החלושים וקבע שדי לנו ב"תשובה בבחינות הקלות"
כלומר קבלה לעתיד רק על חלק קטן מכלל עוונותינו נחשב ששבנו בתשובה שלמה (כמובן שנתשתדל להתחרט ונתוודא על הכל, אבל קבלה לעתיד על הכל פשוט לא מעשי)
מה זה חלק קטן?
1) עברה יחסית קלה מכלל העברות שלנו, קלה הכוונה לא בחומרתה כלפי שמים אלא כמה קל לנו להמנע ממנה
2) על חלק קטן מכלל העברה
אז מה למעשה?
את יושבת עם עט ודף וכותבת את כל מה שאת לא בסדר בו (בלי נקיפות, בלי עצבות (זהירות, זו עברה בפני עצמה!)
ברכות לא בכוונה, לשון הרע, בורר בשבת....
את עוברת על הרשימה ובוחרת דבר אחד שהכי קל לך להמנע ממנו
נניח שבחרת כוונה בברכות
עכשיו את צריכה לבחור חלק קטן מחטא זה ולקבל על עצמך להקפיד בו
למשל להתחיל לברך אשר יצר בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה
עכשיו את מתבוננת חזק בקבלה זו, אולי היא קצת מדי גדולה עבורך
למשל כשאת בקניון לבד, קצת מתבישת לברך בקול רם
אז את מקטינה עוד ומחליטה לברך אשר יצר בקול רק כשאת בבית או עם מכר
כעת כדאי לכתוב את הקבלה בפתק ולשים בארנק
ממולץ לעשות תזכורת פעם בחודש למשך כל השנה כדי לרענן ולוודא שאת אכן עומדת בקבלתך
כעת את חושבת כמה טובות ה נתן לך (את חיה/בריאה/שומעת/רואה/יודעת קרוא וכתוב/חכמה/יפה/הורים טובים/חברות טובות/יש לך בית לגור/את בין יהודים /אין שואה ופוגרומים כמו שהיה רק לפני 2 דורות...)
אפשר אפילו ממש לעשות רשימה בכתב,
הכל כ"כ לא מובן מאיליו, כל דבר שיש לך יש מלא נשים בעולם שאין להם!
ממול הרשימה הזו רשימת העוונות שלך
מיד את מבינה כמה את חייבת לה' הטוב שמנשים אותך כל רגע למרות שהוא לא חייב ועוד מתכנן לך שנה מופלאה וגדושה לתש"פ ואת מתחרטת שעשית את העברות האלו (את לא אמורה לפרוץ בבכי חסר מעצורים או משהו)
ביו"כ את תאמרי ווידוי שזה עוד חלק בתשובה
והרי לך מצוות תשובה כהלכתה
ומה אז?
כתוב לנו על יו"כ "עיצומו של יום מכפר"
יש מחלוקת בפוסקים האם זה רק למי שחזר בתשובה או לכל אדם
בכל מקרה, ברור שהשנה, אחרי שתעשי תשובה כדלעייל, יו"כ יכפר לך
על מה? על כל העברות שלך
במוצאי יו"כ זה את תהיי נקיה בעז"ה מחטא כמו תינוק שנולד (לא רק החטא עליו שבת, אלא כל החטאים כולם)
למה? ככה! כי זו מתנה שנתן לנו ה', יום מחילת עוונות, איפוס חשבונות
כדי שלאחר מותנו, לא נהיה כ"כ מטונפים ביום הדין הגדול והנורא
"לך אכול בשמחה... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך"
שימי לב! יש דעה שהעברות נמחקות ככה סתם, גם אם לא עשית כלום, גם אם ישנת כל היו"כ או לא ידעת בכלל שיש דבר כזה!!
ולראיה: ישנם קורבנות שמי שהתחייב עליהם במהלך השנה ולא הספיק להקריבם לפני יו"כ, אינו מקריב אחרי יו"כ, כיון שהחטא כבר התכפר
רק זהירות! יו"כ אינו מכפר לכופר בכפרתו
כלומר מי שלא מאמין שיו"כ אינו מכפר, אכן יו"כ אינו מכפר לו
ובמילים פשוטות, אם אחרי שאת קוראת את דברי את אומרת לעצמך: "אין מצב, זה לא יכול להיות כ"כ פשוט" אז את מסכנת את עצמך באי כפרה ביו"כ
נדמה לי שאחרי שמבינים את הפרקטיקה שנדרשת מאיתנו, אז כל העסק הזה של ימים נוראים נהיה פשוט, לא מפחיד, ובטוח לא עצוב
בדיוק כמו שאין אוירת עצבות בערב פסח (מאמץ, זעה, לחץ זמן יש ויש, אבל לא עצבות), למרות שיש מלאאאאא עבודה לנקות, כיון שלכולנו ברור מה צריך לעשות בערב פסח
ככה צריך להיות גם בחודש אלול
הרבה הצלחה!!
תתחילי מזה, זה מה שיעשה את כל ההבדל
ה' לא צריך לעשות נס כדי לשנות את עולמך, תתעוררי ותשני את עולמך, תתחילי לחיות ולאהוב
תרגישי את האהבה של ה' אליך, תרגישי את הערך העצמי שלך
אני מבין את הכאב. כאב ענק. תחושה של "אני לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו, אבל אפילו לא מגיע לי לצאת ממנו. אני סובלת, וזה המקום שבו אני נמצאת. אין לי אפילו כח להתפלל או לבקש, וגם אם כן - למה שזה יעזור".
אבל יש גם צד שני. אציג אותו כמו שאני חווה אותו. אם תרצי להצטרף לתחושות האלה וזה יהיה טוב לך, זאת הסיבה שכתבתי.
החיים שלך, עם כל הכאב שבהם, מלאים גם בהמון טוב. את רוצה זוגיות כדי לחלוק את הטוב הזה עם עוד מישהו - לחלוק באופן שיהיה יותר מהטוב הזה, לא פחות. את חיה את החיים שלך, ואת מחוברת אליהם.
וכל מה שאת צריכה כדי שהטוב הזה יהיה שלם, זאת לא ישועה. זה לא להפוך את המצב שלך מ"רע" ל"טוב". זה לקחת את הטוב ולהצעיד אותו ואותך עוד כמה צעדים קדימה, למקום שאת רוצה. שאת כל ההכנה שעשית לקראת זוגיות, תהיה לך הזדמנות לממש. שאת כל מה שלמדת ואת שואפת אליו, יהיה לך מקום גם לחיות אותו.
את אפילו לא צריכה לבקש את זה מה'. את יכולה, והוא יקשיב. ואולי הוא יענה, שהוא שלח המון מלאכים לעזור לך. וכל מה שאת צריכה לעשות זה לקבל אותם כמלאכים.
דוד המלך הלך עם שארית אנשיו, אחרי שבנו מרד בו. בא שמעי בן גרא וקילל. אנשי דוד אמרו "יש פה אדם רע, נהרוג אותו". דוד עצמו אמר "יש פה שליח ה', אדם שה' אמר לו קלל - אם ה' ירצה בי, הוא יחזיר אותי הביתה". אז דוד ראה מולו רק שליחים של הקב"ה. חונה מלאך ה' סביב ליראיו - זה אותו דבר שחונה סביב לאנשים אחרים, אבל כשהם יראי ה', הוא מלאך והם מקשיבים לו. כשה' שולח אלינו משהו, הוא רוצה שנשתמש בו כדי להתגבר ולגדול.
וגם חודש אלול, לא בא לדרוש מאיתנו את מה שאנחנו לא מסוגלים לעשות. הוא בא להזכיר לנו שיש דברים שאנחנו כן מסוגלים לעשות.
ה' ברא אותנו כדי להיטיב לנו. אם הוא לא היה מיטיב לנו, לא היה טעם שנהיה קיימים בכלל. זאת הסיבה שאני לא יכול לכעוס עליו. לא בגלל שאני אוהב את כל מה שהוא נתן לי. פשוט בגלל שזה מי שאני. הוא ברא אותי, והוא נתן לי תכונות טובות וטובות פחות, וזרק אותי לתוך העולם כדי שאתמודד ואעשה את עצמי למי שאני. כדי שאני אהיה חתום על היצירה של עצמי. ולכן אני חייב לעבור תהליך, שחייב לכלול כאב או חסרון. לפחות כאב של שאיפה להגיע גבוה יותר.
ולכן השאלה שלי בחודש אלול היא לא "מה אני צריך לעשות" אלא "מה אני יכול לעשות". ואני מנסה, ועושה, ומנסה לחוש את קרבת ה' (שזה בעצם אומר, לגרום לזה שגם מערכת הרגשות שלי תשתתף בעבודת ה'). לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות. כי יש דברים שכנראה אני אמור לעשות בשנה הבאה.
ולגבי "למה שבשנה הבאה זה ישתנה" - כי זה צריך. זה המסלול. זה התהליך. כמו שילד לא יודע ללכת ואחר כך הוא כן. לא יודע לקרוא ואחר כך הוא כן. אנחנו פה בשביל היעד. לכל היותר, השאלה היא מתי - אם בשנה הזאת או בשנה הבאה. וזה תלוי הרבה בהתקדמות שלנו.
ומשהו ששמעתי פעם - כל ראש השנה, הקב"ה גוזר עלינו שנה של חיים טובים. מבחינתו, זאת השקעה. הוא מקבל ריבית על ההשקעה הזאת. בדיוק כמו שכשהוא ברא אותנו הוא נתן לנו חיים, כך בכל שנה - הוא נותן לנו שנה ומצפה מאיתנו לעשות דברים שיצדיקו את השנה הזאת. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחיות את השנה. המעשים שלנו יכולים להיות בקשה לצמיחה והתקדמות.
ואז - אין דבר כזה "לא ראוי" השאלה אם את מסוגלת בשנה הבאה לעשות את מה שהצדיק את קיומך השנה. אני בטוח שאת מסוגלת, לפחות מנקודת המבט הזאת. באיזה שהוא מקום לומר - "רבונו של עולם, אני רוצה להיות במקום הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו. תן לי לצמוח, תן לי לגדול, תן לי לעשות".
אל תתני לחיים "לקרות". תהיי חלק מהם. כשדברים "קורים", הם יכולים לכאוב. כשאנחנו עושים אותם, הרבה פחות.
אלה היו המחשבות שלי בעקבות מה שכתבת - דברים שעם הבסיס שלהם אני עצמי מתמודד (במובן - "זה קורה לי") לפעמים, אבל זאת הדרך שבה אני מתמודד (במובן "מה אני עושה") איתם
מקווה שהקלתי על התחושות שלך.
המון הצלחה, ותהיי בטוחה שאת ראויה. ראויה להמון טוב. יותר ממה שאת מסוגלת לצפות. ראויה כי את טובה באמת, ראויה כי אכפת לך ואת רוצה באמת לגדול, לחיות, להיות, ולעשות טוב. בהצלחה.
אין ישועה גדולה יותר מאדם שעובד את ה' בשמחה.
תהיי בשמחה הישועה באה.
הישועה אוהבת ליכנס באדם שמח . כמו כלי יציב, אם הכלי מפורק לאן הישועה תכנס?
חוצמזה את עוד צעירה עד 120 שנה עבודת ה' וישועות רבות.
אין יאוש, היאוש כמו יתוש כול הזמן מטריד.
בהצלחה ותהיי מה שאת לאט לאט ובטוח...
ושמחה ב"ה שבזכות התגובות שלכם אולי עוד קוראים יתחזקו.
דיברתי אתמול עם רבנית שהצליחה קצת לחזק אותי ב"ה.
מקווה בע"ה שנצליח לנצל את חודש אלול בצורה המרבית.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה
נותן הרבה דלק לבן אדם.
מצבך טוב יותר מהרבה אנשים שפשוט הפכו לאדישים.
אני מאמינה זה שכל דבר מגיע בדיוק בזמן המתאים. לפעמים יש עיכובים שאנחנו בטוחים שזה הדבר הרע ביותר, אבל כשמגיעים לדבר מבינים למה....
דיברתי קצת עם ה', ב"ה ביום למחרת זכיתי לישועה בנושא מסויים.
מקווה בע"ה להמשיך ולא להתייאש.
למה מגיע לך ישועה? כי ה' מאמין בך. גם כשכועסים עליו הוא מאמין בנו.
שמעתי בשם הרב נתנאל אלישיב שאמר ככה: בימים ששנאתי את עצמי גם לא אהבתי את ה'.
יש לנו נטייה כזו, שכשקשה לנו מאוד אז הכל קצת מצטמק ונהיה חשוך. לכאורה ה' מתרחק גם כן.
לפעמים פתרונות צפים מאליהם, לפעמים צריך חבר או מישהו מקצועי, לפעמים זה פשוט נהיה קל.
להמשיך לחפש, להמשיך להתעקש - וגם זה בעצמו סיבה לישועה. אם את ממשיכה לקחת את עצמך בידיים
אז ברור שמגיע לך שפע של טוב, ולפעמים גם כמה דחיפות..
זה כמו סדנא לביצוע עצמי של הרב יהושע שפירא ואשתו הרבנית.
קובץ מלא אור חיובי, אופטימי, וגם פרקטי. שווה להציץ
וגם ה' אוהב אותך. אני מבין אותך וגם הרבה כמוני שהיו במצבך. אני מבין את התסכול ועד כמה קשה הוא. ה' רוצה להטיב לך ותזכרי שהוא עושה תמיד עמנו דברים טובים, נכונים וצודקים. ה' רוצה להושיע אותנו אבל איננו נכנס היכן לא רוצים שהוא יכנס. פשוט נכנעים בפניו ולא מפריעים לו להושיע אותנו. עושים מה שמוטל עלינו ולא מנסים לשלוט על התוצאות - זה התחום ואחראות שלו. הוא זה שבוחן כליות ולב ויודע מי ומה מתאים לנו. בעבר טעיתי בחושבי אם עשיתי כך וכך מצוות אז חייב להיות לי שכר כזה או כזה. ה' אינו סנטה קלאוס שממלא משאלותנו אלא הוא דואג לטובתנו. ה' גם אינו רודן שעל כל טעות קטנה מעניש קשה. הוא אוהב אותנו, חפץ בטובתנו וצמיחתנו ויש לו ציפיות ותפקידים עבורנו. גישה הנכונה בעיני היא לעשות מה שדרוש וסביר בלי לצפות לתוצאות ולמסור לה' תוצאות ולהתפלל לכח לקבל את הנהגתו בלי עוררין. ברגעים הקשים אפשר גם להתפלל לנצל את הקשיים ורע לכאורה לגדילה וצמיחה רוחנית. הרי שום דבר בעולמו של ה' לא קורה בטעות וחשוב להפנים שהוא תמיד עמנו, גם כשיש לנו קשיים.
שאלת מה כבר ישנה השנה - העולם הסובב אותנו לא ישתנה, חשוב לשנות את הגישה שלנו ולקבל את המציאות והחיים לפי התנאים של ה'.
שנה טובה והרבה ישועות
ו"לא מתלהבים משטויות"...
כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.
זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.
פתית שלגאחרונהלדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
איך שלא מסובבים את זה,
זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).
עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים. יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.
אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...
אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה 
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לגודל שלו.
וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
שבתמונה רואים א' ובמציאות מקבלים ח' הנה, עכשיו אני מבין בגלל מי. אז לא בנות, אל תקשיבו לה, גברים לא סובלים את זה.
ולגבי להפסיק לבקש תמונה-בעד, מסכים שאין צורך בתמונה גם מונע הרבה עוגמת נפש(משני הצדדים), וגם נותן צאנס אמיתי להכיר
