חודש של העצמה, חזרה בתשובה, הסתכלות פנימית, תקווה.
ואני?
כבויה, מיואשת, לא מאמינה שמשהו ישתנה השנה... לא בזוגיות ולא בחיים בכלל.
לא מצליחה לעשות חשבון נפש, להתחזק, לחזור בתשובה.
מאמינה בשכל שה' כל יכול אבל לא מרגישה אותו קרוב אלי.
ולמה שיושיע אותי? למה מגיע לי ישועות? מה כבר ישתנה השנה? כל שנה אני באותו מצב.
יש בי כעס גדול, גם על ה'.
זהו, פרקתי
אבל כל שנה אני משחררת וכל שנה אותו דבר... אולי אני צריכה לעשות משהו... אבל אין בי כוחות 
לעשות דברים שעושים לי טוב
כתבת בדבריך 2 נקודות:
1) עצבות באלול, נקיפות מצפון
2) יאוש, למה שאקבל ישועות בשנה הבאה?
ראיתי ש@ultracrepidam כתב דברים נפלאים שעונים בעיקר לנקודה השניה
תוספת לדבריו:
מומלץ ללמוד בקביעות בספר מוסר שמשמח אותך ומזכיר לך כל הזמן את הדברים הניפלאים שהוא כתב מכל מיני הבטים נוספים, ככה שלא תשכחי עם הזמן ותמיד תתחזקי את דבריו המחזקים
וכן להקפיד בכל יום (רצוי לקבוע לזה זמן ביום, נניח לפני השינה/באוטובוס לעבודה וכד') להודות לה' על:
1) 5 אנשים סביבך: נהג אוטובוס שלא ברח, חברה שהקשיבה לך היום...
2) 5 דברים רוחניים: נולדת בבית שומר מצוות, יש לך לב מלא רגש ככה שאת יכולה לחוש קרבת ה', את גרה בארץ....
3) 5 דברים גשמיים: מיטה נוחה, בגד שמחמיא לך, כישון מסוים, אפליקציה חדשה שגילית...
ובסיום אפשר גם לבקש על הלאה, מה שעדיין אין
וכעת אני רוצה להתייחס לנקודה הראשונה:
חודש אלול הוא זמן לחזרה בתשובה ולחשבון הנפש, "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו"
יש דעות בפוסקים שמצוות חזרה בתשובה ביו"כ היא חובה גמורה כמו מצוות מצה בפסח וסוכה בסוכות
א-ב-ל-
בניגוד לרמת ההבנה שלנו בבית הספר הרי שכל העסק הזה הוא שמח ופשוט מאוד מאוד
אין מקום כלל ליסורי מצפון שלא יובלו לשום מקום, זוהי מצווה מהתורה וככזו יש לה הלכות פשוטות שצריך לקיים וזהו
"כי המצוה הזאת... לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד"
זוהי מצוות תשובה, כלומר שה' בעצמו מעיד בתורה שקל מאוד לחזור בתשובה (יותר קל מלנקות לפסח, יותר קל להמנע מלשון הרע)
איך יתכן? הרי בהלכות תשובה כותב שחזרה בתשובה היא "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"?
זה ממש קשה להגיע לדרגה כזו!
אלא הכוונה שברגע החזרה בתשובה, בזמן החרטה והווידוי, אדם יהיה במצב שהוא כ"כ מתחרט שלפי תחושתו וצערו כרגע לא ישוב לזה החטא לעולם
כמו אדם שהשקיע כסף בעיסקה כושלת, ברגע ההפסד הוא חש חרטה עמוקה כזו שהוא אכן בטוח שלא יחזור על טעות זו לעולם (ויתכן מאוד שאחרי שעוצמת הצער וההפסד יפחתו עם החיים, הוא ישכח ויחזור)
ראיה לדברים אלו: בגמרא כתוב שאדם שמקדש אישה עם תנאי שקרי - הקידושין לא חלים, אבל אם הוא אומר תנאי "על מנת שאני צדיק" הקידושין חלים, גם אם הוא רשע
היתכן? כן! כיון שדי ברגע אחד של חרטה בשעה שאמר את הדברים כדי שיהיה צדיק תמים ודברי התנאי אמת
אבל זה נשמע כמו בדיחה, נבכה קצת ברגע התרגשות בראש השנה והכל יעבור?
ברור שלא! חייבים קבלה לעתיד, כזו שתצמיד ותעגן את הרגש הריגעי, הכן והחולף לדבר מוצק שלא מתפוגג בנסיבות החיים
וזו הסיבה שנפסק להלכה שקבלה לעתיד היא חלק משלבי התשובה כמו חרטה ווידוי
אבל אני מלאה בכ"כ הרבה טעויות? איך אשוב?
ר' ישראל מסלנט הקל על דורותינו החלושים וקבע שדי לנו ב"תשובה בבחינות הקלות"
כלומר קבלה לעתיד רק על חלק קטן מכלל עוונותינו נחשב ששבנו בתשובה שלמה (כמובן שנתשתדל להתחרט ונתוודא על הכל, אבל קבלה לעתיד על הכל פשוט לא מעשי)
מה זה חלק קטן?
1) עברה יחסית קלה מכלל העברות שלנו, קלה הכוונה לא בחומרתה כלפי שמים אלא כמה קל לנו להמנע ממנה
2) על חלק קטן מכלל העברה
אז מה למעשה?
את יושבת עם עט ודף וכותבת את כל מה שאת לא בסדר בו (בלי נקיפות, בלי עצבות (זהירות, זו עברה בפני עצמה!)
ברכות לא בכוונה, לשון הרע, בורר בשבת....
את עוברת על הרשימה ובוחרת דבר אחד שהכי קל לך להמנע ממנו
נניח שבחרת כוונה בברכות
עכשיו את צריכה לבחור חלק קטן מחטא זה ולקבל על עצמך להקפיד בו
למשל להתחיל לברך אשר יצר בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה
עכשיו את מתבוננת חזק בקבלה זו, אולי היא קצת מדי גדולה עבורך
למשל כשאת בקניון לבד, קצת מתבישת לברך בקול רם
אז את מקטינה עוד ומחליטה לברך אשר יצר בקול רק כשאת בבית או עם מכר
כעת כדאי לכתוב את הקבלה בפתק ולשים בארנק
ממולץ לעשות תזכורת פעם בחודש למשך כל השנה כדי לרענן ולוודא שאת אכן עומדת בקבלתך
כעת את חושבת כמה טובות ה נתן לך (את חיה/בריאה/שומעת/רואה/יודעת קרוא וכתוב/חכמה/יפה/הורים טובים/חברות טובות/יש לך בית לגור/את בין יהודים /אין שואה ופוגרומים כמו שהיה רק לפני 2 דורות...)
אפשר אפילו ממש לעשות רשימה בכתב,
הכל כ"כ לא מובן מאיליו, כל דבר שיש לך יש מלא נשים בעולם שאין להם!
ממול הרשימה הזו רשימת העוונות שלך
מיד את מבינה כמה את חייבת לה' הטוב שמנשים אותך כל רגע למרות שהוא לא חייב ועוד מתכנן לך שנה מופלאה וגדושה לתש"פ ואת מתחרטת שעשית את העברות האלו (את לא אמורה לפרוץ בבכי חסר מעצורים או משהו)
ביו"כ את תאמרי ווידוי שזה עוד חלק בתשובה
והרי לך מצוות תשובה כהלכתה
ומה אז?
כתוב לנו על יו"כ "עיצומו של יום מכפר"
יש מחלוקת בפוסקים האם זה רק למי שחזר בתשובה או לכל אדם
בכל מקרה, ברור שהשנה, אחרי שתעשי תשובה כדלעייל, יו"כ יכפר לך
על מה? על כל העברות שלך
במוצאי יו"כ זה את תהיי נקיה בעז"ה מחטא כמו תינוק שנולד (לא רק החטא עליו שבת, אלא כל החטאים כולם)
למה? ככה! כי זו מתנה שנתן לנו ה', יום מחילת עוונות, איפוס חשבונות
כדי שלאחר מותנו, לא נהיה כ"כ מטונפים ביום הדין הגדול והנורא
"לך אכול בשמחה... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך"
שימי לב! יש דעה שהעברות נמחקות ככה סתם, גם אם לא עשית כלום, גם אם ישנת כל היו"כ או לא ידעת בכלל שיש דבר כזה!!
ולראיה: ישנם קורבנות שמי שהתחייב עליהם במהלך השנה ולא הספיק להקריבם לפני יו"כ, אינו מקריב אחרי יו"כ, כיון שהחטא כבר התכפר
רק זהירות! יו"כ אינו מכפר לכופר בכפרתו
כלומר מי שלא מאמין שיו"כ אינו מכפר, אכן יו"כ אינו מכפר לו
ובמילים פשוטות, אם אחרי שאת קוראת את דברי את אומרת לעצמך: "אין מצב, זה לא יכול להיות כ"כ פשוט" אז את מסכנת את עצמך באי כפרה ביו"כ
נדמה לי שאחרי שמבינים את הפרקטיקה שנדרשת מאיתנו, אז כל העסק הזה של ימים נוראים נהיה פשוט, לא מפחיד, ובטוח לא עצוב
בדיוק כמו שאין אוירת עצבות בערב פסח (מאמץ, זעה, לחץ זמן יש ויש, אבל לא עצבות), למרות שיש מלאאאאא עבודה לנקות, כיון שלכולנו ברור מה צריך לעשות בערב פסח
ככה צריך להיות גם בחודש אלול
הרבה הצלחה!!
תתחילי מזה, זה מה שיעשה את כל ההבדל
ה' לא צריך לעשות נס כדי לשנות את עולמך, תתעוררי ותשני את עולמך, תתחילי לחיות ולאהוב
תרגישי את האהבה של ה' אליך, תרגישי את הערך העצמי שלך
אני מבין את הכאב. כאב ענק. תחושה של "אני לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו, אבל אפילו לא מגיע לי לצאת ממנו. אני סובלת, וזה המקום שבו אני נמצאת. אין לי אפילו כח להתפלל או לבקש, וגם אם כן - למה שזה יעזור".
אבל יש גם צד שני. אציג אותו כמו שאני חווה אותו. אם תרצי להצטרף לתחושות האלה וזה יהיה טוב לך, זאת הסיבה שכתבתי.
החיים שלך, עם כל הכאב שבהם, מלאים גם בהמון טוב. את רוצה זוגיות כדי לחלוק את הטוב הזה עם עוד מישהו - לחלוק באופן שיהיה יותר מהטוב הזה, לא פחות. את חיה את החיים שלך, ואת מחוברת אליהם.
וכל מה שאת צריכה כדי שהטוב הזה יהיה שלם, זאת לא ישועה. זה לא להפוך את המצב שלך מ"רע" ל"טוב". זה לקחת את הטוב ולהצעיד אותו ואותך עוד כמה צעדים קדימה, למקום שאת רוצה. שאת כל ההכנה שעשית לקראת זוגיות, תהיה לך הזדמנות לממש. שאת כל מה שלמדת ואת שואפת אליו, יהיה לך מקום גם לחיות אותו.
את אפילו לא צריכה לבקש את זה מה'. את יכולה, והוא יקשיב. ואולי הוא יענה, שהוא שלח המון מלאכים לעזור לך. וכל מה שאת צריכה לעשות זה לקבל אותם כמלאכים.
דוד המלך הלך עם שארית אנשיו, אחרי שבנו מרד בו. בא שמעי בן גרא וקילל. אנשי דוד אמרו "יש פה אדם רע, נהרוג אותו". דוד עצמו אמר "יש פה שליח ה', אדם שה' אמר לו קלל - אם ה' ירצה בי, הוא יחזיר אותי הביתה". אז דוד ראה מולו רק שליחים של הקב"ה. חונה מלאך ה' סביב ליראיו - זה אותו דבר שחונה סביב לאנשים אחרים, אבל כשהם יראי ה', הוא מלאך והם מקשיבים לו. כשה' שולח אלינו משהו, הוא רוצה שנשתמש בו כדי להתגבר ולגדול.
וגם חודש אלול, לא בא לדרוש מאיתנו את מה שאנחנו לא מסוגלים לעשות. הוא בא להזכיר לנו שיש דברים שאנחנו כן מסוגלים לעשות.
ה' ברא אותנו כדי להיטיב לנו. אם הוא לא היה מיטיב לנו, לא היה טעם שנהיה קיימים בכלל. זאת הסיבה שאני לא יכול לכעוס עליו. לא בגלל שאני אוהב את כל מה שהוא נתן לי. פשוט בגלל שזה מי שאני. הוא ברא אותי, והוא נתן לי תכונות טובות וטובות פחות, וזרק אותי לתוך העולם כדי שאתמודד ואעשה את עצמי למי שאני. כדי שאני אהיה חתום על היצירה של עצמי. ולכן אני חייב לעבור תהליך, שחייב לכלול כאב או חסרון. לפחות כאב של שאיפה להגיע גבוה יותר.
ולכן השאלה שלי בחודש אלול היא לא "מה אני צריך לעשות" אלא "מה אני יכול לעשות". ואני מנסה, ועושה, ומנסה לחוש את קרבת ה' (שזה בעצם אומר, לגרום לזה שגם מערכת הרגשות שלי תשתתף בעבודת ה'). לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות. כי יש דברים שכנראה אני אמור לעשות בשנה הבאה.
ולגבי "למה שבשנה הבאה זה ישתנה" - כי זה צריך. זה המסלול. זה התהליך. כמו שילד לא יודע ללכת ואחר כך הוא כן. לא יודע לקרוא ואחר כך הוא כן. אנחנו פה בשביל היעד. לכל היותר, השאלה היא מתי - אם בשנה הזאת או בשנה הבאה. וזה תלוי הרבה בהתקדמות שלנו.
ומשהו ששמעתי פעם - כל ראש השנה, הקב"ה גוזר עלינו שנה של חיים טובים. מבחינתו, זאת השקעה. הוא מקבל ריבית על ההשקעה הזאת. בדיוק כמו שכשהוא ברא אותנו הוא נתן לנו חיים, כך בכל שנה - הוא נותן לנו שנה ומצפה מאיתנו לעשות דברים שיצדיקו את השנה הזאת. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחיות את השנה. המעשים שלנו יכולים להיות בקשה לצמיחה והתקדמות.
ואז - אין דבר כזה "לא ראוי" השאלה אם את מסוגלת בשנה הבאה לעשות את מה שהצדיק את קיומך השנה. אני בטוח שאת מסוגלת, לפחות מנקודת המבט הזאת. באיזה שהוא מקום לומר - "רבונו של עולם, אני רוצה להיות במקום הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו. תן לי לצמוח, תן לי לגדול, תן לי לעשות".
אל תתני לחיים "לקרות". תהיי חלק מהם. כשדברים "קורים", הם יכולים לכאוב. כשאנחנו עושים אותם, הרבה פחות.
אלה היו המחשבות שלי בעקבות מה שכתבת - דברים שעם הבסיס שלהם אני עצמי מתמודד (במובן - "זה קורה לי") לפעמים, אבל זאת הדרך שבה אני מתמודד (במובן "מה אני עושה") איתם
מקווה שהקלתי על התחושות שלך.
המון הצלחה, ותהיי בטוחה שאת ראויה. ראויה להמון טוב. יותר ממה שאת מסוגלת לצפות. ראויה כי את טובה באמת, ראויה כי אכפת לך ואת רוצה באמת לגדול, לחיות, להיות, ולעשות טוב. בהצלחה.
אין ישועה גדולה יותר מאדם שעובד את ה' בשמחה.
תהיי בשמחה הישועה באה.
הישועה אוהבת ליכנס באדם שמח . כמו כלי יציב, אם הכלי מפורק לאן הישועה תכנס?
חוצמזה את עוד צעירה עד 120 שנה עבודת ה' וישועות רבות.
אין יאוש, היאוש כמו יתוש כול הזמן מטריד.
בהצלחה ותהיי מה שאת לאט לאט ובטוח...
ושמחה ב"ה שבזכות התגובות שלכם אולי עוד קוראים יתחזקו.
דיברתי אתמול עם רבנית שהצליחה קצת לחזק אותי ב"ה.
מקווה בע"ה שנצליח לנצל את חודש אלול בצורה המרבית.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה
נותן הרבה דלק לבן אדם.
מצבך טוב יותר מהרבה אנשים שפשוט הפכו לאדישים.
אני מאמינה זה שכל דבר מגיע בדיוק בזמן המתאים. לפעמים יש עיכובים שאנחנו בטוחים שזה הדבר הרע ביותר, אבל כשמגיעים לדבר מבינים למה....
דיברתי קצת עם ה', ב"ה ביום למחרת זכיתי לישועה בנושא מסויים.
מקווה בע"ה להמשיך ולא להתייאש.
למה מגיע לך ישועה? כי ה' מאמין בך. גם כשכועסים עליו הוא מאמין בנו.
שמעתי בשם הרב נתנאל אלישיב שאמר ככה: בימים ששנאתי את עצמי גם לא אהבתי את ה'.
יש לנו נטייה כזו, שכשקשה לנו מאוד אז הכל קצת מצטמק ונהיה חשוך. לכאורה ה' מתרחק גם כן.
לפעמים פתרונות צפים מאליהם, לפעמים צריך חבר או מישהו מקצועי, לפעמים זה פשוט נהיה קל.
להמשיך לחפש, להמשיך להתעקש - וגם זה בעצמו סיבה לישועה. אם את ממשיכה לקחת את עצמך בידיים
אז ברור שמגיע לך שפע של טוב, ולפעמים גם כמה דחיפות..
זה כמו סדנא לביצוע עצמי של הרב יהושע שפירא ואשתו הרבנית.
קובץ מלא אור חיובי, אופטימי, וגם פרקטי. שווה להציץ
וגם ה' אוהב אותך. אני מבין אותך וגם הרבה כמוני שהיו במצבך. אני מבין את התסכול ועד כמה קשה הוא. ה' רוצה להטיב לך ותזכרי שהוא עושה תמיד עמנו דברים טובים, נכונים וצודקים. ה' רוצה להושיע אותנו אבל איננו נכנס היכן לא רוצים שהוא יכנס. פשוט נכנעים בפניו ולא מפריעים לו להושיע אותנו. עושים מה שמוטל עלינו ולא מנסים לשלוט על התוצאות - זה התחום ואחראות שלו. הוא זה שבוחן כליות ולב ויודע מי ומה מתאים לנו. בעבר טעיתי בחושבי אם עשיתי כך וכך מצוות אז חייב להיות לי שכר כזה או כזה. ה' אינו סנטה קלאוס שממלא משאלותנו אלא הוא דואג לטובתנו. ה' גם אינו רודן שעל כל טעות קטנה מעניש קשה. הוא אוהב אותנו, חפץ בטובתנו וצמיחתנו ויש לו ציפיות ותפקידים עבורנו. גישה הנכונה בעיני היא לעשות מה שדרוש וסביר בלי לצפות לתוצאות ולמסור לה' תוצאות ולהתפלל לכח לקבל את הנהגתו בלי עוררין. ברגעים הקשים אפשר גם להתפלל לנצל את הקשיים ורע לכאורה לגדילה וצמיחה רוחנית. הרי שום דבר בעולמו של ה' לא קורה בטעות וחשוב להפנים שהוא תמיד עמנו, גם כשיש לנו קשיים.
שאלת מה כבר ישנה השנה - העולם הסובב אותנו לא ישתנה, חשוב לשנות את הגישה שלנו ולקבל את המציאות והחיים לפי התנאים של ה'.
שנה טובה והרבה ישועות
@intuscrepidam מתנדב למשימה? 😜
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
אני ממליצה מאוווווד לשמוע אותו. הוא מומחה לענייני שידוכים ונישואין והתובנות שלו מדהימות ממש. למדתי ממנו המון! תחפש ביוטיוב.
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
יש אופי טוב ואנחנו מדברים בתוך הטווח המצוי, ככה שלכולם יש הערכה בסיסית.
זה די נשמע לאורך השרשור שמה שחשוב לך זה יציבות. השאלה אם זה בתור משהו שאת מעריכה או צורך שאת רוצה להשלים.
אם יש לך גבר יציב מול גבר ששמח וכיף איתו, את לוקחת את הראשון?
אם הוא היה טוב, אז במה כבר הוא היה צריך להשתפר?
ד"א, מבחינה גנטית בשביל שהילדים שלך יצאו משובחים את צריכה לבדוק את המשפחה ולא את הבחור. יכול להיות שהוא בקצה, אבל בשלב שתכירי את המשפחה זה כבר פחות יעניין אותך כנראה.
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
לומר פשוט שלא מתאים?
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.
מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
ומאושרים. ואשרי השדכן!
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי
