לא לנסות להשפיע על אחרים, מספיק שאת תהיי מהוות דוגמה ותפעלי.

אני דווקא חושבת שאידאל צריך לחיות ולא לדבר.

איך? חשוב לך נניח יישוב ארץ ישראל? אז ללכת לגור ביישובים שצריכים חיזוקים מבחינת כמות (לא רק יהודה ושומרון, יכול להיות בנגב ובגולן , באילת)

חשוב לך ממש אהבת ישראל - לחיות עם כל סוגי מרכיבי העם המיוחד שלנו? ללכת לגור בעיר - מספיק שיש בית כנסת שכמעט תמיד חסר נניח מניין ובעלך יגיע להשלים מניין זה השפעה גדולה.

להגיד בוקר טוב למנקה, לחייך, לשלוח חלות לשכנים.

להפעיל גמח"ים מהבית.

והכי חשוב בעייני היום, במציאות שאנו חיים בה בתרבות המערב- משפחה.

הורים שיש להם סבלנות לילדים שלהם, שיש להם סבלנות לדבר הזה שנקרא משפחה.

לא להסתנוור מתרבות השפע. להבין שזמן איכות עם הבעל \ילד זה לא רק כמה כסף בזבזת עבורו, אלא הלשבת, לדבר, לשחק ביחד.

משפחה שתגדל להורים שיאוהבו את הילדים שלהם בלי תנאי.

יצא לי ולבעלי לדבר על זה- כמה חיי המשפחה היום הם לא מובנים מאליהם, כמה חשוב להשקיע במשפחה האישית שלך.

לעיתים אנשים עלולים לחשוב שזה אנוכי, ",להעתסק בשלך" אבל כל כך חשוב משפחה היום! בדור כמו שלנו שהוא כל כך מבולבל.

וככה הביחד של המשפחה נרתמת לשליחויות שנכונות להם\מאמינות בהם\שמרגישות שזה מה שעם ישראל צריך!.

אישית אני פחות חושבת שצריך לנסות לקרב, בזכות האור שלך , אנשים ירצו להתקרב מעצמם.

מספיק שאת באוטבוס ובאה קשישה ואין לה מקום ואת ישר קמה ומפנה לה את המקום - ומישהו אחר ראה אותך עושה את זה, סביר להניח שפעם הבאה הוא גם יעשה את זה , או יעריך את המעשה שעשית!

אני מסכימה שהתרומה הכי חשובה בעת הזו לעמ"י היא חיזוק התא המשפחתי,

כרגע אני רווקה, בע"ה מקווה להשפיע בדרכי,

אני אדם שאוהב לפרגן, להחמיא ולהקשיב לחברות ומשתדלת שזה יהיה מכל הלב ולא מהפנים אל החוץ.

בכל זאת יש בי חלק אולי, היצר הרע שמנדנד שזה לא מספיק...

שצריך יותר..

קשה לי מאוד להגיב לנושא עצמו.

לקרב אחרים ליהדות ותורה זה דבר חשוב מאין כמוהו אבל עצם זה שתקימי בית משלך שילך בדרך טובה זה כבר המון מאוד. וגם 'תיק' לא פשוט.עצם הקמת בית היא תרומה ענקית לעמ"י. ואיך תרחיבו את מעגל התרומה? אי אפשר לדעת.. זאת הליכה לעבר הלא נודע. תמיד יפתחו אופציות חדשות.

אני חושב שזכיתי להיות בנקודה הזו בזמנים מסוימים בחיים, אבל עוד לא מצאתי איך לשלב את אותם האידיאלים בצורה קבועה ונכונה יחד עם חיי המעשה. עוקב ומצטרף לחיפוש..

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.