אני ממש רואה הבדל- אם אני עם אחד מצליחה יותר לעשות דברים. אם שניהם ערים ואיתי- כמעט לא מצליחה כלום אז אני מקבלת את זה שככה זה תאומים.
זה כזה אושר עצום, חבל שנעביר את הזמן הקסום הזה בלהתבאס שהבית מבולגן...
מצד אחד ככל שהם גדלים הם טיפה יותר מעסיקים את עצמם אז קצת יותר קל. מצד שני היכולות שלהם גדלות וככה גם הבלגן שהם עושים, וההתעקשות להשתתף במה שאני עושה שזה באופן מוזר ממש מקשה עלי...
מצד שלישי לאט לאט הם ישנים יותר נורמלי ומתפנה קצת זמן בלעדיהם...
אני מנסה טיפה לסדר איתם, מנקה רק בלעדיהם, כביסות זה קצת קשה אבל עדיין מצליחה איתם ומבשלת רק דברים מהירים מאד. לשבתות בעלי עוזר בהכנה אבל מאד ממוקדים מה טעים ומה נצרך. ממש לא אלף תוספות ואלף סלטים...
זה עכשיו אבל במשך שנה פלוס הצלחתי הרבה הרבה פחות!
טיפים- כמה שיותר חדפ, השתדלות בעצמי לא לייצר בלגן ( לשים דברים במקום מיד, לא לתת לדברים להצטבר) כי אין זמן לסדר, להוריד סטנדרטים, לחשוב מראש על דברים שצריך להכין או לעשות וכשיש כמה דקות פנויות לעשות משהו קטן ואם יש ילדות בי"ס יסודי באזור יכול להיות שהן תשמחנה להתנדב ואז או שינדנדו עגלה או ישטפו כלים לי זה ממש עזר בחודשים הראשונים. ( לפעמים שווה לשלם להן קצת ואז בכלל קנית אותן)