זה לא כואב להסתובב-
עם אבן במקום לב?
זה לא מתכון לאסון
סכין במקום לשון?
תגיד,
לא קר לך?
***
הוא לא ידע מאיפה זה בא לו.
אולי זו נפילת המתח אחרי המריבה הכמעט קבועה עם עינת, או העייפות הרבה שחש אחרי יום ארוך ומתיש במיוחד במשרד.
אולי זה הפקקים הארוכים להחריד בדרך, או קבלת הפנים העוקצנית עד ארסית שקיבל כשנכנס הביתה ואולי בכלל הפרצוף הקפוא שלו החליט לעזאזל שהגיע הזמן להתרטב מעט, אחרי שלא ידע את הלחלוחית המתוקה-מלוחה של דמעות מאז שהיה בן.. עשרים? עשרים ואחת..?
אולי בחתונה..?
הקש ששבר את שק דמעותיו היה חמים ומונח בחיקו, בדמות ילדה בת שלוש שנים ושבעה חודשים שבכתה על כתפיו- וידיה הקטנות עוטפות אותו כמו שאף בגד לא יצליח לעולם.
היה משהו אירוני ומשעשע בסיטואציה, והוא הרגיש הד לבכיה של ביתו- בוכה מרוב עייפות כמו ילד קטן, כאילו אמא תבוא תכף ותחבק, תתן נשיקה ותכרבל בתוך השמיכה לידה עד שירדם.
כתפיו ועיניו הקפוצות נרפו מעט,
והוא הידק את חיבוקו.
***
דמעותיה של ביתך שוטפות אותך
בעדינות- בנוחם משובב.
זורמות כמו זרזיף חצוץ
בנחל שמזמן- אפילו לא אכזב.
הן נוטפות לך על הכתפיים
כמו מור, על כפות מנעול-הלב.
מתפתלות בעדינות בין הסלעים,
מחלחלות, מלחלחות- אהבה וגם כאב.
ומה זו נחמה? ומי המנחם?-
כך היא אהבה, אני חושב.
עם אבן במקום לב?
זה לא מתכון לאסון
סכין במקום לשון?
תגיד,
לא קר לך?
***
הוא לא ידע מאיפה זה בא לו.
אולי זו נפילת המתח אחרי המריבה הכמעט קבועה עם עינת, או העייפות הרבה שחש אחרי יום ארוך ומתיש במיוחד במשרד.
אולי זה הפקקים הארוכים להחריד בדרך, או קבלת הפנים העוקצנית עד ארסית שקיבל כשנכנס הביתה ואולי בכלל הפרצוף הקפוא שלו החליט לעזאזל שהגיע הזמן להתרטב מעט, אחרי שלא ידע את הלחלוחית המתוקה-מלוחה של דמעות מאז שהיה בן.. עשרים? עשרים ואחת..?
אולי בחתונה..?
הקש ששבר את שק דמעותיו היה חמים ומונח בחיקו, בדמות ילדה בת שלוש שנים ושבעה חודשים שבכתה על כתפיו- וידיה הקטנות עוטפות אותו כמו שאף בגד לא יצליח לעולם.
היה משהו אירוני ומשעשע בסיטואציה, והוא הרגיש הד לבכיה של ביתו- בוכה מרוב עייפות כמו ילד קטן, כאילו אמא תבוא תכף ותחבק, תתן נשיקה ותכרבל בתוך השמיכה לידה עד שירדם.
כתפיו ועיניו הקפוצות נרפו מעט,
והוא הידק את חיבוקו.
***
דמעותיה של ביתך שוטפות אותך
בעדינות- בנוחם משובב.
זורמות כמו זרזיף חצוץ
בנחל שמזמן- אפילו לא אכזב.
הן נוטפות לך על הכתפיים
כמו מור, על כפות מנעול-הלב.
מתפתלות בעדינות בין הסלעים,
מחלחלות, מלחלחות- אהבה וגם כאב.
ומה זו נחמה? ומי המנחם?-
כך היא אהבה, אני חושב.
