תהייה לי,
עם נימה אישית. אבל לא רק.
כשאתן פוגשות מישהי נשואה שאתן לא מכירות, נניח בעבודה חדשה,
או מישהי שלא פגשתן הרבה זמן,
אתן מרשות לעצמכם לשאול את השאלה 'יש לך ילדים'?.
כבר לא סופרת כמה פעמים ב3 שבועות מתחילת שנה עניתי שלא,
והסברתי ש'אני נשואה פחות משנה'.
אבל למה לעזעזאל אני אמורה להסביר.
זה תמיד היה לי כ"כ ברור שזה משהו שלא שואלים.
שמקסימום אפשר לשאול 'מה איתך היום'.
שאי אפשר לדעת על איזה יבלת אנחנו דורכים.
שבחיים בחיים בחיים לא שואלים מישהו אם יש לו ילדים.
כששאלו אותי קצת אחרי החתונה - זה היה משעשע.
אבל כבר אז הופתעתי מהשאלה.
כי מי ששאל - לא ידע כמה זמן אני נשואה.
ולפי המראה שלי - חשבו שיש לי ילד בגיל גן, אז אם אני יכולה להיות אם ילד בגיל כזה - איך את מרשה לעצמך לשאול.
איך את לא מפחדת מלשמוע 'לא, אין'. (זאת הייתה התשובה, עם נחמדות מצידי של 'התחתנתי לפני חודשיים'. רק לחשוב על התגובה שלה אם לא הייתי נחמדה
)
ובנימה אישית,
נכון, נשואה פחות משנה.
אבל בעצם בעצם, זה לא הרבה פחות משנה.
כבר 11 וחצי חודשים.
ונכון שזה לא הרבה זמן, ואם לא מה שעברנו, לא נראה לי שהייתי לחוצה.
רק שעברנו,
וכבר הייתי אמורה להיות אמא. ולצערי שני הריונות הסתיימו מהר מדי. מוקדם מדי. בדם וכאב וידיים ריקות.
אז פחות משנה,
ובכל זאת - לא כיף לי לענות על השאלה הזאת.
ב"ה אנחנו במקום חזק ומתמודד, ככה שזה לא מכאיב מאד, השאלות האלו.
אבל זה לא כיף. בכלל בכלל לא.
למה לעזעזאל לכ"כ הרבה אנשים זה לא ברור שזאת לא שאלה ששואלים.
ואם יש לכן נקודות זכות על כל האנשים האלו,
אשמח לשמוע.
כי אני פשוט בהלם מזה.
וגם לבקש,
אל תעשו את זה.
אל תשאלו אנשים אם יש להם ילדים, או כמה, או כל שאלה מכאיבה אחרת.
יש דברים שלא עושים.
זו שאלה מאוד לגיטימית כדי לפתח שיחה
