זה שכרי
כמה קשרים שנתקעו אצלי בעבר. ועל הנייר, יכל ממש להתאים
וניסיתי להבין למה
ועוד יותר- שמבחינת חיבור, בד''כ הלך לי קלף יותר טוב עם בנות יחסית פחות דוסיות
לאחרונה יחסית הבנתי, וב''ה כבר עובד על ליישם, עם האוכ' המתאימה
שישנם שני צירים מרכזיים שחשוב בקשר, ובעבודה על התאמה-
1. התאמה ב'שכל'- עולם ערכים, רמה דתית, כולי.
2. כימיה. חיבור. ובצורה הכי פשוטה- שפשוט יהיה כיף יחד.
כן כן. כיף, זו לא מילה גסה.
ובפגישות אמורים לראות התאמה ולפתח את שני אלו. היינו-
לראות התאמה בעולם הערכי והתורני,
ולפתח חיבור טוב. שזה- כמה פשוט- באמת קשר
ולי לפחות היתה נטייה, להתעכב על החלק הראשון.
בירור. התאמה.
האם זה מתאים. האם זה 'נכון'. האם זה יתאים ל'בניין בית'.
על הדרך גם היה נחמד, בדרך כלל. אבל זה לא תאם למה שידעתי שיכול להיות ושחשוב לי שיהיה.
אבל פשוט הבנתי. שלרוב, אנחנו הרבה יותר מכוסים על החלק הראשון מאשר החלק השני.
לרוב, אם משתדלים לצאת עם משהו קשור, רוב רוב מרכז המסה של עולם הערכים והרמה הדתית מתאימים.
אז הוא אוהב יותר גמרא או מוסר. או חסידות. או הלכה.
אז היא מתחברת יותר לזה. או למשהו אחר
או אפילו גוועלד- כן הר הבית, לא הר הבית-
אלו זוטות קטנות. קוצו של יוד.
כי אמנם יש לכך משמעות הלכתית רצינית- אך שני צידי הדיון (או יותר נכון- הויכוח) מעוגנים בהלכה. ויש גדולים לכאן ולכאן. וזה לא משהו עצמי נשמתי, אלא לרוב פשוט תלוי מסלול חיים אליו התגלגלנו ושגרם לנו בעקיפין ובמישרין ללכת עם דעה מסויימת בעניין (כמו בהמון דברים בחיים. צמתים, שאלות, הנהגות, קווי חשיבה, גבולות)--
(פעם בית שמאי והלל היו מתחתנים זה עם זה. היום בעלזא וגור לא יתחתנו ביניהם- כי מה זאת אומרת, זה כל כך שונה, אילו פערים.. ואפילו חתונה בין שני הפלגים השונים של ויז׳ניץ- הס מלהזכיר..)
אבל ה'כיף', מרלין הגדול, כל כך לא מובן מאליו.
כל כך עסוקים בקנייטשים של ההתאמה הרוחנית- שלא פנויים נפשית לבוא וליהנות.
לקח לי זמן להבין אתזה ולהפנים ממש עד הסוף. פשוט להינות מהשהות יחד. מה שגורם לי לחשוב על הבחורה, להתגעגע אל השהות יחד איתה, להמתין לפגישה שלנו ופשוט לשמוח לראות אותה ולהיות איתה-
זה לא כי היא שומעת דווקא את הרב שרקי ולא את הרב אליהו.
או כי היא כמוני, בהגדרה עולה להר הבית (כי במקרה הישיבה הנפלאה בה למדתי כך אוחזת בדעה. רנדומלי לחלוטין, מהצד שלי)
מה שגורם לי לכל הדברים הנפלאים האלו, שבע''ה יתורגמו בסופו של תהליך (ויותר נכון, באמצעותו)- לאהבה
זה כי פשוט נחמד לנו ביחד. כיף. במובן הכי פשוט, הכי טהור של המילה. כיף לנו. טוב ביחד.
וזה משהו שהיה לי יותר קל להגיע אליו עם בנות פחות דוסיות, או יותר קלילות באישיות שלהן, מאשר דוסיות יותר כבדות. וזה עזר לי להגיע להבחנה הזו, היום
לא אומר להזניח את השכל.
אבל אני חושב שמראש, יש נטיה לדוסים להתמקד בזה. לשים לזה לב. וזה מצויין, זה נכון, זה חשוב. ואנחנו גם ככה נעשה אתזה. לא באנו לשחק, אנו מוכווני מטרה-
אבל אנחנו צריכים לעשות תשובה, ולהתמקד לזמן מה יותר בצד השני.
אני על עצמי לפחות מאמין, שכדאי לי לעשות תשובת המשקל לצד השני, כדי להגיע בע''ה לשביל הזהב.
ואם ישאל השואל, ואם אמור תאמר החושבת, ובצדק-
שזה מקסים. אבל זה מסוכן. זה חסר אחריות. שזה מתכון להיפגע, להיקשר יותר מדי, מוקדם מדי. דרך שתוביל לכאב-
מחשבה בפי
אתם צודקים
צדק השואל, היטיבה אשר דיברה האומרת
אפשר כך יותר להיפגע
הפרדות, בגישה הזו, באמת תהינה פחות קלות לעיכול. יותר כואבות
אבל זו הדרך, לעניות דעתי, למי שחשקה נפשו באהבה
אני לומד מקצוע טיפולי
גישה שהתחדדה בעולם הטיפול הנפשי בשנים האחרונות, היא לאו דווקא לנסות ולשנות באופן ישיר, מצב נתון שלילי.
כשאדם עובר משבר, לאו דווקא להתמקד בלהוציא אותו משם באופן ישיר. כשלאדם הנהגה רעה עבור עצמו- הקו הראשון כבר לא בלגרום לו לראות כמה זה לא נכון עבורו, ואפילו אולי מופרך- מתוך מטרה לעזור לו להימנע מכאב
היום מדובר הרבה על acceptance ו- mindfulness.
קשיבות למצב הנפשי, לחוויה. וקבלתה.
לא לפחד לשהות בכאב.
'וישמע את קול הנער, באשר הוא שם'.
ההבנה שכאב וסבל הם חלק מהחוויה האנושית, למי שבוחר לחיות. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו.
כבר שלושה שבועות שיש לי כאב בכתף, בשל אימון מופרז, וביצוע תנועה מאד לא נכונה במהלכו.
לו לא הייתי מתאמן- לא היה לי כאב לי בכתף
אך לו לא הייתי מתאמן- הגוף לא היה מתחזק ונבנה
ובע''ה מהשגיאה הזו באימון למדתי, ואלמד.
אז לבוא להנות, זה מסוכן יותר.
כי נתחבר יותר. ויהיה נעים יותר
ואם נפרד- זה באמת יכאב יותר
אבל..לעניות דעתי היכן שטמון הסיכון- גם טמון הסיכוי
ואפילו ברמת החיפוש עצמו
לעצור שניה, ולחשוב, מבלי קשר והתמקדות לרמה דתית ועולם ערכים-
עם איזה סוג אישיות נעים לי. פשוט טוב לי. כיף לי.
עם מי בא לי להיות
בסוף, זו הזוגיות
לא לפחד להתאהב, שישבר הלב
לא לפחד תדרך לאבד
@ענבל
כמה קשרים שנתקעו אצלי בעבר. ועל הנייר, יכל ממש להתאים
וניסיתי להבין למה
ועוד יותר- שמבחינת חיבור, בד''כ הלך לי קלף יותר טוב עם בנות יחסית פחות דוסיות
לאחרונה יחסית הבנתי, וב''ה כבר עובד על ליישם, עם האוכ' המתאימה
שישנם שני צירים מרכזיים שחשוב בקשר, ובעבודה על התאמה-
1. התאמה ב'שכל'- עולם ערכים, רמה דתית, כולי.
2. כימיה. חיבור. ובצורה הכי פשוטה- שפשוט יהיה כיף יחד.
כן כן. כיף, זו לא מילה גסה.
ובפגישות אמורים לראות התאמה ולפתח את שני אלו. היינו-
לראות התאמה בעולם הערכי והתורני,
ולפתח חיבור טוב. שזה- כמה פשוט- באמת קשר
ולי לפחות היתה נטייה, להתעכב על החלק הראשון.
בירור. התאמה.
האם זה מתאים. האם זה 'נכון'. האם זה יתאים ל'בניין בית'.
על הדרך גם היה נחמד, בדרך כלל. אבל זה לא תאם למה שידעתי שיכול להיות ושחשוב לי שיהיה.
אבל פשוט הבנתי. שלרוב, אנחנו הרבה יותר מכוסים על החלק הראשון מאשר החלק השני.
לרוב, אם משתדלים לצאת עם משהו קשור, רוב רוב מרכז המסה של עולם הערכים והרמה הדתית מתאימים.
אז הוא אוהב יותר גמרא או מוסר. או חסידות. או הלכה.
אז היא מתחברת יותר לזה. או למשהו אחר
או אפילו גוועלד- כן הר הבית, לא הר הבית-
אלו זוטות קטנות. קוצו של יוד.
כי אמנם יש לכך משמעות הלכתית רצינית- אך שני צידי הדיון (או יותר נכון- הויכוח) מעוגנים בהלכה. ויש גדולים לכאן ולכאן. וזה לא משהו עצמי נשמתי, אלא לרוב פשוט תלוי מסלול חיים אליו התגלגלנו ושגרם לנו בעקיפין ובמישרין ללכת עם דעה מסויימת בעניין (כמו בהמון דברים בחיים. צמתים, שאלות, הנהגות, קווי חשיבה, גבולות)--
(פעם בית שמאי והלל היו מתחתנים זה עם זה. היום בעלזא וגור לא יתחתנו ביניהם- כי מה זאת אומרת, זה כל כך שונה, אילו פערים.. ואפילו חתונה בין שני הפלגים השונים של ויז׳ניץ- הס מלהזכיר..)
אבל ה'כיף', מרלין הגדול, כל כך לא מובן מאליו.
כל כך עסוקים בקנייטשים של ההתאמה הרוחנית- שלא פנויים נפשית לבוא וליהנות.
לקח לי זמן להבין אתזה ולהפנים ממש עד הסוף. פשוט להינות מהשהות יחד. מה שגורם לי לחשוב על הבחורה, להתגעגע אל השהות יחד איתה, להמתין לפגישה שלנו ופשוט לשמוח לראות אותה ולהיות איתה-
זה לא כי היא שומעת דווקא את הרב שרקי ולא את הרב אליהו.
או כי היא כמוני, בהגדרה עולה להר הבית (כי במקרה הישיבה הנפלאה בה למדתי כך אוחזת בדעה. רנדומלי לחלוטין, מהצד שלי)
מה שגורם לי לכל הדברים הנפלאים האלו, שבע''ה יתורגמו בסופו של תהליך (ויותר נכון, באמצעותו)- לאהבה
זה כי פשוט נחמד לנו ביחד. כיף. במובן הכי פשוט, הכי טהור של המילה. כיף לנו. טוב ביחד.
וזה משהו שהיה לי יותר קל להגיע אליו עם בנות פחות דוסיות, או יותר קלילות באישיות שלהן, מאשר דוסיות יותר כבדות. וזה עזר לי להגיע להבחנה הזו, היום
לא אומר להזניח את השכל.
אבל אני חושב שמראש, יש נטיה לדוסים להתמקד בזה. לשים לזה לב. וזה מצויין, זה נכון, זה חשוב. ואנחנו גם ככה נעשה אתזה. לא באנו לשחק, אנו מוכווני מטרה-
אבל אנחנו צריכים לעשות תשובה, ולהתמקד לזמן מה יותר בצד השני.
אני על עצמי לפחות מאמין, שכדאי לי לעשות תשובת המשקל לצד השני, כדי להגיע בע''ה לשביל הזהב.
ואם ישאל השואל, ואם אמור תאמר החושבת, ובצדק-
שזה מקסים. אבל זה מסוכן. זה חסר אחריות. שזה מתכון להיפגע, להיקשר יותר מדי, מוקדם מדי. דרך שתוביל לכאב-
מחשבה בפי
אתם צודקים
צדק השואל, היטיבה אשר דיברה האומרת
אפשר כך יותר להיפגע
הפרדות, בגישה הזו, באמת תהינה פחות קלות לעיכול. יותר כואבות
אבל זו הדרך, לעניות דעתי, למי שחשקה נפשו באהבה
אני לומד מקצוע טיפולי
גישה שהתחדדה בעולם הטיפול הנפשי בשנים האחרונות, היא לאו דווקא לנסות ולשנות באופן ישיר, מצב נתון שלילי.
כשאדם עובר משבר, לאו דווקא להתמקד בלהוציא אותו משם באופן ישיר. כשלאדם הנהגה רעה עבור עצמו- הקו הראשון כבר לא בלגרום לו לראות כמה זה לא נכון עבורו, ואפילו אולי מופרך- מתוך מטרה לעזור לו להימנע מכאב
היום מדובר הרבה על acceptance ו- mindfulness.
קשיבות למצב הנפשי, לחוויה. וקבלתה.
לא לפחד לשהות בכאב.
'וישמע את קול הנער, באשר הוא שם'.
ההבנה שכאב וסבל הם חלק מהחוויה האנושית, למי שבוחר לחיות. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו.
כבר שלושה שבועות שיש לי כאב בכתף, בשל אימון מופרז, וביצוע תנועה מאד לא נכונה במהלכו.
לו לא הייתי מתאמן- לא היה לי כאב לי בכתף
אך לו לא הייתי מתאמן- הגוף לא היה מתחזק ונבנה
ובע''ה מהשגיאה הזו באימון למדתי, ואלמד.
אז לבוא להנות, זה מסוכן יותר.
כי נתחבר יותר. ויהיה נעים יותר
ואם נפרד- זה באמת יכאב יותר
אבל..לעניות דעתי היכן שטמון הסיכון- גם טמון הסיכוי
ואפילו ברמת החיפוש עצמו
לעצור שניה, ולחשוב, מבלי קשר והתמקדות לרמה דתית ועולם ערכים-
עם איזה סוג אישיות נעים לי. פשוט טוב לי. כיף לי.
עם מי בא לי להיות
בסוף, זו הזוגיות
לא לפחד להתאהב, שישבר הלב
לא לפחד תדרך לאבד
@ענבל
)
|מרוגש|
