אי אפשר להשתחרראנונימי (פותח)
גל רודף גל ונשבר
גם אתה לפעמים

אריק איינשטיין מתנגן לי באוזניים וזה שיר אחרון ואז עוברים לשבת. נפילה אחרונה להיום ואז אני קמה.

אני מתגעגעת
וכואבת
והדמעות הורגות אותי ואני לא בוכה
לא אמרתי שלום, לא נפרדתי יפה
ברחתי הכי רחוק
אני לא משתתפת בשום מיזם לזכרה
היא הייתה שונאת את זה
השנה הראשונה תמיד הכי קשה. ובסוד אני אגלה לכם שגם השנה השלישית הכי קשה. ואתם לא יודעים ואני עדיין לא יודעת אבל גם השנה העשרים הכי שורפת.
גל רודף גל
רודף
גל
ונשבר
גם אתה,
לפעמים

חלות נאפות בתנור ונאפות עוד שתיים מתמיד כי עושים תורנות בין הבנות שכל שבוע מביאים למשפחה חלות לשבת.
והיא הולכת על השביל שלא מוכר אבל לה הוא כן והיא לא פה והיא לא מצליחה לפתוח את הדלת וכשפותחים היא לא מציגה את עצמה, היא נותנת להם אותם ובורחת והיא בסערת רגשות
אנחנו רק רוצות לצרוח
חזק כל-כך
כמו לפני שלוש שנים כשהיינו כל השבט בלונה פארק וכל האנשים צרחו על המתקנים ורק אנחנו התכוונו באמת לצרחות שלנו
רק לצרוח
בקול בקול גדול
ואז לבכות ולא למצוא כח להפסיק
אין לי אותה יותר אין לי



(.אנונימי (3)

לא יודעת אם את רוצה שאגיב.

אבל אני אוהבת אותך.)

..אנונימי (פותח)אחרונה
(גם אני)
ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך