עבר עריכה על ידי והוא ישמיענו בתאריך כ"א באלול תשע"ט 22:06
(או במילים אחרות- לא ידעתי לנסח כותרת טובה יותר 
)השבת יצא לי לדבר עם מישהו שאני מאוד מעריך מהישוב שלי, ב''ה הוא בעל משפחה צעירה ושמחה ויחסית גדולה, יש לי קשר טוב איתו ויוצא לי לדבר איתו לעיתים קרובות.
הוא התעניין בשלומי, איך החזרה לישיבה אחרי הצבא ומהר מאוד הגענו לענין השידוכים (כצפוי
). הוא שאל אותי מהם הדברים שאני מחפש בקשר, ומכאן ואילך התפתחה שיחה בת כשעתיים בליל שבת (ככה שיצא לי ללכת לישון בערך בשתיים בלילה.. כמובן שלותיקין כבר לא הצלחתי לקום..). עבורי השיחה היתה משמעותית ועשתה לי איזשהו שינוי בחשיבה, ואשמח לחלוק עמכם את עיקרי השיחה. אולי למישהו תהיה תועלת מכך.הקדמתי ואמרתי קודם כל, שאני לא אדם בררן. לא משנה לי עדה, לא משנה לי במה היא מתכוונת לעבוד. למען האמת, אני גם לא מאמין בלבקש תמונה מראש (הפוך: אישית אני מתנגד. נראה לי שטחי ומבטא מסר לא מכבד). מי שקורא אותי מדי פעם- יצא לו כנראה לראות אי פעם את התנגדותי לבקשת תמונה. אפילו אני אגיד לכם? (אבל אל תגידו בקול, כן?..) גם לא אכפת לי שהיא תהיה בצבא (לוחש). כן כן! ואל תתפלאו. כי כשאמרתי את זה לדודה שלי היא הגיבה- 'לא.. אתה צריך שיהיו לך גבולות..' אמרה, כלא מאמינה, כשאני מנסה להסביר לה שמה שמעניין אותי זה המניעים שלה והאישיות שלה ולא המסגרת אליה היא משוייכת.
בזה אני מאמין. כתלמיד טוב (משתדל..) של המדריכים לדייטים, שזה כולל רשימת רבנים, חברים, מאמרים כתובים, וכל מה שאנחנו מכירים. וגם כי זה האופי שלי- אני לא אוהב זיוף, אני לא אוהב דברים חיצוניים. זה לא העיקר. אני משתדל להתמקד בפנים.
עד כאן הצגתי את עצמי. כעת הסברתי לו את הדברים שבכל זאת- כן חשובים לי. אמרתי לו שבעיני חשוב שתהיה התאמה. שוב, אני לא בררן, אבל אני צריך מישהי שתתאים לי. למשל, אני אדם יחסית רגיש, ואני צריך מישהי שתכיל אותי שתתאים לי מבחינה רגשית- כי אחרת לא יהיו נושאי שיחה משותפים יותר מדי, כלומר- ודאי- אנחנו נדבר הרבה ותהיה הבנה שכלית אבל אני מחפש גם הבנה רגשית. שהיא *ממש* תבין אותי.
נעבור הלאה. אידיאלים. אני מאמין בדברים מסויימים שהם טוב מועדף. לא שדברים אחרים אינם טובים, אני משתדל לראות את הטוב שנמצא גם אצל אחרים, אבל על פי תפיסתי- יש דגשים שונים של הטוב, הכל חשוב, אבל כל אדם הוא שונה ומופיע את הטוב על פי האישיות וההבנה שלו. ככה כל הטוב שבעולם בא לידי ביטוי. ובשביל להופיע את זה בעולם בצורה שלימה, או תקראו לזה: בשביל לבנות בית שהולך לאור האידיאלים האלה- אני צריך שותפה לדרך. כי איש לבד הוא לא שלם, הוא רק חלק. לכן אעדיף מישהי שעולם הערכים שלה דומה לשלי. התאמה. כמובן בלי לשלול את הערכים האחרים שאני כמובן רואה בהם ערך גדול, אבל זה לא תפקידי כנראה.
עד כאן פחות או יותר מה שאני מבין (כמובן שתוך כדי השיחה גם אמרתי לו את מה שאני חושב וכו').
ועכשיו למה שהוא אמר (מוכרח להודות מראש שאני כבר משוחד כי הוא לגמרי שכנע אותי- לפחות אידיאולוגית, פרקטית עדיין לא כ"כ וכפי שאסביר בע''ה..).
הוא אומר דבר כזה:
כיום כפי הידוע לכולנו אחוזי הגירושין בעולם רק עולים, ואת ההשפעה אפשר לראות לצערנו גם בעם ישראל, ואפילו בצבור התורני יש עליה במספרים, אם כי היא מתונה יחסית. נניח שאנחנו מכלילים ואומרים שיש 30% גירושין בציבור שלנו. כמה זוגות לא מאושרים שאמנם לא התגרשו אבל פשוט לא טוב להם ביחד יש? בהכללה גסה נגיד 40%. בסוף אתה נשאר עם 30%-20% שטוב להם. והשאלה היא כמובן- מאיפה זה נובע.
הכי פשוט לבדוק את הסיבה אצל אחינו הלא דתיים. אצלם אחוזי הגירושין גדולים יותר. נניח שהם חברים חמש שנים לפני החתונה ומכירים מאוד טוב אחד את השני ואז מתחתנים, ומיד אח''כ (כמה שנים אח''כ זה מיד)- מתגרשים. ומה הסיבה? כמובן נענה שהסיבה היא בגלל שהם לא באים בשביל לעבוד. הם באים בשביל ליהנות. כל אחד חושב רק על עצמו, ומתישהו מגלים שהשוני הוא כל כך גדול עד שמחליטים 'לפרק את החבילה'. במילים אחרות- אגו, זה מה שהורס את החיים המשותפים.
גם הסיבה של אחוזי הגירושין בציבור שלנו היא מאותו גורם. אז נכון, אחוזי הגירושין יותר נמוכים, בשל העובדה שיש מוכנות בסיסית כלשהי לעבודה משותפת. ככל שהציבור יותר תורני- ככה ההדרכות הם לחפש דברים יותר מהותיים בקשר, ושעם דברים חיצוניים אפשר להסתדר וכדאי לבחור להתמודד. אבל, חיפוש ההתאמה נובע מסיבה אחת: שאדם חושב על עצמו, במילים אחרות הוא אומר- אני רוצה שאשתי תהיה כמוני. אין לי כח לעבודה. אני מחפש כיף, הנאה. אני מחפש באשתי את עצמי.
זוכרים? בדיוק הסיבה לפירוק הנישואין.
מה כן צריך לנישואין מאושרים? לשיטתו- שלושה דברים (כמובן שהיא שומרת מצוות וכו') :
א'. שיהיה לה מידות טובות, שבעיני הם מוערכות. הרי אם אנחנו מנוגדים- למשל אני נורא מתלהב מהטבע, והיא נורא משתעממת ולא מבינה מה כל כך מלהיב ומעניין. באמת- היא ממש לא מבינה אותי- זה סבבה. אז היא לא תבין אותי בזה. אבל כל עוד היא מכבדת זה סבבה. איפה הבעיה? אם היא מזלזלת- זה כבר מעיד על פגם מידותי שדורש תיקון. עם אשה שמזלזלת ולא מקבלת אותי לא הייתי רוצה לחיות. וזה כבר מתקשר לענין הבא.
ב'. קבלה הדדית. היא נורא אוהבת לדבר עם חברות. אתה נורא אוהב לטייל, ולבשל, ולסרוג כיפות ולצייר ונראה שאין הרבה מן המשותף. האם אתה מקבל אותה כמות שהיא? האם אתה מוכן לשמש לה כחברה? האם את מקבלת אותו כמות שהוא? אז ייתכן שיהיה את השטח שלו ואת השטח שלה, ובאמצע יהיה הרבה מן המשותף. וכמובן גם חשוב שיהיה נעים ביחד.
ג'. הדבר האחרון הוא מוכנות הדדית לעבודה ביחד. שתהיה פתיחות, לדבר על דברים שמפריעים, ורצון לעבור את כל האתגרים ביחד.
יש את כל שלושת הדברים הללו? מזל טוב!
מה לא צריך?
לא צריך שום כימיה, זה משהו שבחודשים ספורים של קשר לא ניתן להשיג, וסוד- אפילו אחרי עשר שנים וחמישים שנה אפשר להתקדם בזה.
כנ''ל אהבה- זה לא מתפתח בזמן כה קצר. מה מגדיר אהבה? כשאני מסוגל לראות את הטוב שבכל דבר אצלה, ולהעריך אותו, למרות שהאידיאלים שאני מתמקד בהם הם שונים- כאשר זה הדדי קוראים לזה אהבה. התאמה- זו אהבה עצמית.
במילים אחרות: מה שמאחד אותנו זה הרצון לעשות טוב בעולם.
יש כאן עוד משהו יסודי: אנשים כל הזמן משתנים, העולם כל הזמן משתנה. לכן שום התאמה לא תהיה לעד.
ועוד הנחת יסוד: אין דבר כזה התאמה. כל אחד שונה מחברו (וודאי שמאשתו). איש ואישה במהותם הם הפכים. והסיכוי למצוא מישהי שלגמרי תבין אותי ותהיה כמוני הוא אפסי.
העליתי למשל סיטואציה שהבחור רוצה מאוד לגור בישוב, ואינו מסוגל לגור בעיר. לא טוב לו בעיר. והבחורה לעומת זאת גרה בעיר ורוצה לגור שם ולגדל את הילדים שלה. אז הוא אמר שזה ממש לא חשוב- הרי נניח ההורים שלה ח''ו יהיו חולים, לצורך הדוגמא- ויהיו צריכים שנעבור לגור לידם בעיר- אנחנו לא נעבור?
אלא אם זה משהו מהותי, למשל אם ברצוני להיות חקלאי, וזה מהותי עבורי- אז אתחתן עם מישהי שרוצה לגור בכפר/ בישוב אבל גם אז שאהיה בטוח שהיא לא תהיה מתאימה.
טוב, עד כאן מה שהוא אומר. אני כמובן הסכמתי איתו במאה אחוז, אין לי מה לומר. כל מה שהוא אמר זה אמיתי ונכון.
אלא, אמרתי לו- שני דברים:
א'. דבר ראשון הוא עזר לי להגיע להבנה (מעצמי..) שתכל'ס, כמה שאני לא בררן וכו'- וואלה אני מחפש חיים נוחים. במובן מסויים אני אגואיסט. וזה בסדר גמור, בלי לחץ.. השאלה האם זה אידיאלי? שנינו מודים שלא. אבל פשוט במהלך השיחה היה לי מאוד קשה לדמיין את מה שהוא אמר קורה בפועל. מה לעשות, עבודה זה דבר מפחיד
.ב'. דבר שני, וזה דבר שהעליתי כבר מההתחלה- אני רוצה להתחתן בע''ה בשנים הקרובות. וכל מה שהוא אומר הוא טוב ויפה, בעולם אוטופי. אבל כיום, כל מה שמלמדים בישיבות ובמדרשות, בציבור התורני- שלא תגידו בציבור הלייטי- זה שחשוב התאמה. וחשוב כימיה. וחשוב קשר. כמובן שהבסיס הוא מידות, ודברים מהותיים
אז אוקיי, אני כבר לא מאמין שזה מה שנכון לחפש. זהו, הוא שכנע אותי. מסכים איתו לגמרי. אבל, אם אני רוצה להתחתן בקרוב- אני צריך לשחק את המשחק, ואת המשחק משחקים על פי הכללים. זה הכללים. אם אני רוצה למצוא מישהי שלא על פי הכללים- אצטרך לחפש הרבה, והרבה מאוד. אם אני אגיד עכשיו בכל דייט- וואלה לא אכפת לי איפה את רוצה לגור, איפה את רוצה לחנך את הילדים, מה התחביבים שלך ואם את רגישה או שכלית וכו' וכו'- יחשבו שאין לי עקרונות, שאני אדם לא מעניין וכן הלאה. ואומר ברגישות- נניח שהמשפט הקודם לא נכון (מסכים שהוא לא הכי טוב)- יצא שאני מצידי אקבל את השוני והמדוייטת יחפשו את הדומה, או את הכיף, או שיחפשו בי את עצמן.
הוא ענה לי על התשובה הראשונה כמובן באחוזי הגירושין. על התשובה השניה- בזה שאני לא צריך להתחתן עם הרבה. אני צריך אחת. אממה, לא לגמרי השתכנעתי- כי עדיין.. זה מצריך הרבה חיפושים..
______________
ועכשיו, אחרי שהלאיתי אתכם כל כך הרבה (כל הכבוד למי שקרא בסבלנות רבה את כל ההגיגים שלי!
)-מה אתם אומרים?
)
) יוצר נזק.
