יכולתי להתייחס אלייך באמפתיה ולכאוב את הכאב שלך. אבל אני לא רוצה לעשות את זה. לא בגלל שאין לי אמפתיה למצב שלך - אני עצמי הייתי במצב הזה הרבה פעמים. מוכר עד כאב. אבל אני באמת רוצה שיהיה לך טוב, ובאמת לא מאמין שהמקום הזה והכלה של המצב הנפשי שלך זה הדבר הכי טוב שאני יכול לתת.

אז אני מכיר את החוויה, לגמרי.

חוץ מחלק אחד: מעולם לא חשבתי לעצמי ש"אולי יש אנשים שלא נוצר בשבילם מישהו".

אני לא מקבל את הבסיס של ההנחה הזאת.

אפרט.

יש שתי דרכים לראות את העולם:

הגישה הראשונה מניחה שהשגחת ה' בעולם היא מצומצמת. הקב"ה זרק אותנו לעולם כדי לעשות דברים, אבל אם בן אדם יתחתן או לא, יגנוב או ישדוד, וגם אם יגנבו ממנו או ישדדו ממנו - זה לגממרי תלוי בבחירה אנושית. אם הוא ישים אזעקה בבית, הוא הקטין את הסיכוי לפריצה הביתה. זה הכל. לפי הגישה הזאת, לא נוצר בשבילך "מישהו". נוצר בשבילך עולם. והתפקיד שלך להתקדם, אם צריך לקחת יוזמה. ובטח אם "את יפה ואיכותית וזכיה" - אז כשתמצאי, וזה לא תמיד יהיה קל - אני מקווה שתמצאי מישהו שהוא ראוי לך. ותהיי מאושרת באמת.

הגישה השניה טוענת שהכל בהשגחה תמיד. בטח "מה' אשה לאיש". וארבעים יום קודם, הוכרז מי נועד בשבילך. וזה כולל גם אותך. ולא משנה כמה תתאמצי לא למצוא אותו, הוא יגיע אלייך בסוף. בעיני זאת דוקא גישה טיפה פחות אופטימית - כי אם הוא אדם שלא תרצי אותו, הסתבכת. כי אין לך איך להיפטר ממנו.

יש גישות מסוימות שמשלבות בין שתי התפיסות - הקב"ה גזר שתתחתני עם אדם מסוים אבל יש לך שליטה מסוימת על זה.

לא הארכתי כדי להלאות אותך ביסודות האמונה. ממש לא. הארכתי כי אני מרגיש שהכאב שנובע מהתחושה ש"ה' לא דואג לי ולא ברא בשבילי מישהו".

לדעתי את צריכה להשתמש בשתי הגישות:

קודם כל להשתמש בגישה השניה, אולי עם שיפור מסוים. הקב"ה ברא בשבילך מישהו, והוא מושלם בשבילך. הוא מחכה רק לך. ואת תהיי באמת מאושרת. זה רק לוקח זמן, ואת לא יכולה לדת מה הדברים שאת צריכה לעבור עד אז.

וגם להשתמש בגישה הראשונה. אחרי שנתת מקום לכאב ולדמעות. ולבדידות המייסרת, ולפחד שאולי לא תמצאי, ולתחושה ששום דבר לא עוזר. ואז למצוא משהו שיכול להוציא אותך משם. דבר אחד טוב בחיים שלך. שיתן לך מוטיבציה של יום אחד. יום אחד שאת באמת מוכנה להשקיע. ובאותו יום תשקיעי. יש המון כלים כדי למצוא - אני בתקופות של "להשקיע" אני עושה דברים מטורפים. מתקשר לחברים. פעם התקשרתי למישהי שארגנה אירוע לפנויים... ושאלתי אותה אם היא יכולה לשדך לי (מה קרה? היא הציעה מישהי, ולא התלהבתי. אבל לפחות ניסיתי). תבני מחדש קשרים עם חברות שיחזקו אותך בימים היותר קשים. תתכונני למסע שלא בהכרח יהיה קל, אבל את יודעת מה היעד ואת תעשי הכל כדי להגיע לשם.

כל הטוב הזה יכול להופיע בחיים שלך מהיום למחר. מנסיון, זכורים לי ימים של ייאוש עמוק שפתאום קיבלתי הצעה באמת טובה והם התהפכו להכי טוב שיש (מתקוה לייאוש זה בדרך כלל לאט יותר...)

שנה טובה!

------------

בהקשר של שנה, וראש השנה, ושינה - נזכרתי במושג שנקרא "שינה" בעבודת ה'. לפי מה שהסבירו לי, זה אומר כשמגיעים לשלב של ייאוש, שאפילו לא מאמינים שיש יכולת של התפילות שלנו לעזור. אדם שנמצא במקום כזה, פונה לה' ואומר לו "אני עשיתי את מה שאני יכול. אין לי כוחות נפש להמשיך אפילו להתפלל. אני מפקיד את מצבי בידך". 

המנהג למעט בשינה בראש השנה (יש שיטות שונות, לא נכנס לזה כאן), מתייחס לזה. בראש השנה שהוא יום דין, אני לא יכול לומר "אני לא יכול". בראש השנה אדם צריך להיות ראוי, ולכן הוא צריך לעבוד על "מה אני כן מסוגל לעשות". גם אם הוא יודע שהיום במקרה הוא מיואש, הוא צריך להסתכל על מה הוא כן יכול לעשות בעולם, ובמובן מסוים לומר "מגיעה לי שנה טובה, ונוכחות יותר טובה וממשית בעולם, ושתברא בשבילי את העולם מחדש" - ולהאמין שזה אכן נכון. להבין למה מגיע לו. איזה תפקיד יש לו בבריאה של הקב"ה, שבזכותו הקב"ה יתן לו שנה טובה.

אני בטוח שיש בך המון טוב. את כותבת את זה, וזה אומר שגם ברגעים של ייאוש את יודעת כמה את טובה. אז פשוט תתכונני לראש השנה, ותבקשי שבראש השנה תזכי לחיות מלאה בעולם הזה.

בהצלחה!

היה חשוב לי להדגיש תקווה ולא כאב, כי זה מה שהרגיש לי שנכון להדגיש. אי אפשר להדגיש הכל, כי אז אתה לא מדגיש כלום

חוץ מזה, אתה הדגשת את האמפתיה, אז לקחתי את מה שנשאר....

אני חושב שגם בתגובה שלי היה חסרון מהותי - והדיון הזה הוא הזדמנות לציין - כי היא מציינת שהיא מנסה הרבה ואני הצגתי את התקוה כ"תעשי ותצליחי".

גם האמירה של "אני לא רוצה להגיב באמפתיה" כמובן היתה בכוונה של "יש לי המון אמפתיה למצב שלך אבל זאת לא התשובה שלי". וזאת התחושה שהיתה לי. אתה לא יכול להיות אותנטי ולעשות המון חשבונות (אולי אתה כן, אני לא).

בכל מקרה, אני באמת מקווה שבסך הכל התשובות שכתבנו הן תשובות טובות ומועילות למי שיקרא/תקרא אותן

בוודאי שיש מי שמתאים לך.

תנסי לשבת עם עצמך - ולדייק מתוך ההצעות שכבר היו, מה הכיוון שמתאים לך לחפש.

ותמשיכי "לייצר הצעות" ולהתפלל. זו דרך נכונה.

תחדשי אצלך אופטימיות.. זה גם עוזר למצוא, ולמצוא חן...

מכיר מישהי שהתחתנה בערך בגילך (יש עוד הרבה. רק דוגמה שעלתה לי מיידית), הקימה בית טוב, עשרה ילדים בלעה"ר...

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.