סתם 

נראה לי ההשקפה והתפיסת עולם

מבחינת קיום תרי"ג מצוות - לאו דווקא הבדל מהותי

חרדי זאת חברה עם המון סגנונות פנימיים. אז קצת קשה להגדיר. אבל הם מובדלים בצורה ברורה מאד מ"דתי תורני" או "חרד"ל".

פשוט כי הם חרדים. זאת קבוצה אחרת ומובחנת מאד (כהכללה - אצל ספרדים זה יותר על רצף, אצל אשכנזים זה יותר מובחן), עם סגנון שלהם, תקשורת משלהם, שפה שלהם...

דתי לאומי תורני זה האגף של הציבור הדתי לאומי שמצהיר בגלוי על ההקפדה על מצוות, ועם ערכים שקרובים יותר לאלה של הציבור החרדי (הערכים האלה מגדירים את דרכו של הציבור החרדי, גם אם בפועל יש לא-חרדים שמקיימים יותר) - יותר דגש על לימוד תורה ועבודת ה', גם התחום שבין אדם לחברו לא מוגדר על ידי "מוסר" אלא יותר על ידי תורה ומצוות.

חרד"ל זה לפעמים פשוט תיאור של "דתי לאומי תורני", אבל הרבה פעמים משתמשים בזה כדי לציין קו נוקשה יותר, שהוא מובחן מהציבור הדתי לאומי הכללי - דתי לאומי תורני יכול להגדיר גם אדם בודד שמתנהל בחברה "לא תורנית". חרד"ל בדרך כלל יהיה חלק מחברה/קהילה שהיא כמוהו. זה משתקף בזה שחרד"ל יצפה מהאנשים בסביבה שלו להיות כאלה, ולכן הדימוי הוא בדרך כלל קשוח יותר.

ברור שזה המון הכללות, אבל זה פחות או יותר המשמעות של המושגים, גם אם כסטריאוטיפ

מבחינת ההבדלים של המנטליות בין ילד שגדל בבית דתי לאומי לילדה שגדלה בבית חרדי ולמדה בבית יעקב

וגם מה זה אומר רבני הציונות הדתית?

(אני מבין שאת כחרדית מבית מנסה להבין מה תהיה המנטליות של בחור דתי לאומי. מנסה, לפי ההיכרות שלי עם בתים חרדיים וההבדלים בינם לבין הבתים הלא-חרדיים שאני מכיר. כמובן יש חריגים לפה ולפה)

זה יכול להיות היכרות עם טלויזיה

שימוש במחשב שלא לצרכי עבודה, אינטרנט חופשי ברמות שונות

באופן כללי יחס יותר פתוח לתרבות הכללית (מודרנית יותר או פחות), והיכרות איתה - ברמות שונות

יש יותר יחס לערכים שיש עליהם דגש בציבור הדתי לאומי - עם ישראל, ארץ ישראל, שירות צבאי

ולפעמים על חשבון הערכים העיקריים בסולם הערכים החרדי - תורה, דעת תורה

יש הבדל מסוים בסגנון (כיבוד הורים, צדקה, תפילות, לבוש)

בדרך כלל פחות מחויבות לרבנים

דוגמה מאד מייצגת בעיני היא השאלה החרדית הנפוצה מאד "מי הרב שלך" שבציבור דתי לאומי פחות רלוונטית (בציבור חרד"ל לדעתי כן אבל זה הבדלים מאד דקים), כי שואלים רב רק כאשר: יש שאלה, ברור שהיא שאלה הלכתית או קשורה לערכי תורה ומצוות, וברור שאנחנו לא יכולים להכריע לבד בשאלה (מחיפוש בספרים וכדו'). וכיון ששואלים פחות, זה בדרך כלל פחות מצוי שיש רב מובהק לשאלות.

רבני הציונות הדתית הם אותם רבנים שמנהיגים את הציונות הדתית, ובאופן עקרוני שהערכים שהם מדגישים כוללים את הערכים של הציבור הדתי לאומי - ארץ ישראל וגישה "כללית" לעם ישראל. יש הרבה, לא בהכרח שלכולם יש עמדה זהה בכל נושא

(לדוגמה: הרב שמואל אליהו; הרב חיים דרוקמן; הרב טאו; הרב דוד סתיו; הרב שלמה אבינר. באופן כללי, רבנים של מוסדות דת"ל - ישיבות גבוהות/הסדר או מכינות. הדוגמאות שפירטתי הם רבנים שממש לא דומים אחד לשני בגישות שלהם)

לפעמים קוראים לזה ציונות. ומתוך הבסיס הזה החיים כולם שונים. מהביגוד עד האידיאלים והמידות.

השניים האחרונים הם שם דומה לאותו תת ציבור.

מהי כוונת המשוררת?

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת