כל הכבוד על אי המסוגלות להעביר, והאומץ לנסות שוב.
הרעיונות שהעלית יפים. צריך לא להילחץ, ולסמן לעצמנו קודם כל מה אנחנו רוצים. מסתבר שפה מה שרוצים הוא קודם כל שהילד ידע מה שלמד בלימודי הקודש. ב. שיחווה הצלחות (אולי זה הדבר הראשון). ג. תפקוד סביר בשיעור ורכישת הרגלי למידה בסיסיים. מדברייך נראה שאין לו בעיה בכתיבה. הבעיה היא, להבנתי, קליטת הנאמר בשעור ארוך, ותשובות מיידיות על שאלות על כך (שזה, מסתבר, בא גם בגלל הלחץ).
כדאי אולי שאבא ילמד עם הילד כל יום את מה שאמורים ללמוד מחר בת"ת, בקצרה (צריך לסכם עם הילד, בהסכמתו: כל יום נלמד קצת לקראת מחר, ואז יהיה לך קל יותר להבין ולזכור). רצוי - אם אפשר - שהאבא ישלח פתק קצר למלמד במעטפה סגורה ובו 2-3 נקודות עיקריות שלמדו, פשוטות. לילד ייאמר שאבא מדווח למלמד מה למדנו בבית. יוסכם מראש עם המלמד שהוא שואל את הילד על הדברים הללו. כמובן, ביום קודם האבא ישאל על זה את הילד ויראה שהבין היטב. הכל בנחת, בלי לחץ. הילד יישאל, בעז"ה ידע ויחווה הצלחות. אם לא יידע, סימן שלחוץ מדי ולהניח לזה.
לפני ההכנה למחר, להגיד לו, בא נחזור בקיצור על מה שלמדתם היום. האבא יספר בקצרה את מהלך הדברים, בלי לקרוא מהחומש, ואח"כ ישאל שאלות פשוטות, ירמוז אם צריך וישבח.
אפשר להציע לילד (ולמלמד), שבמקום מבחן - אבא יחזור איתו בשבת בע"פ על מהלך חלק הפרשה שלמדו בשבוע (אבא מספר והילד משלים היכן שרוצה), וביום ראשון יכתוב בסיפור, בלשונו, איזה חלק מהפרשה שיבחר. להסביר לו שלרוב הילדים אין כ"כ את היכולת הזו - אבל בהיות שהוא כותב סיפורים יפה, ופחות אוהב לענות על שאלות, זה מועיל לא פחות.
לגבי מה שקורה אצלנו בעז"ה:
א. המלמדים הונחו לסכם כל כמה דק' בע"פ בלשון פשוטה "מה אמרנו עד עכשיו" לטובת הילדים שאולי "אבדו" באמצע הדרך.. יש גם משהו דומה לאלו שצריכים אתגר מיוחד אך זה לא שייך כרגע לענין.
ב. דפי שאלות יומיים הביתה, עם התשובות בצידן, כסדר מה שנלמד בכיתה. ההורים שואלים (בע"פ) ומסמנים אם ידע. אם לא - אומרים את התשובה ושואלים שוב, עד שיידע. העיקר הרי החזרה והידיעה. עם הגיל - מוסיפים קצת שאלות עם מקום לכתיבה, בקצרה, שלא להשניא. ילד שמביא דף עם אישור מקבל מדבקה, כל כמה מדבקות פרס. הרוב עושים בשמחה.
ג. שינון יומי בבית של מה שלמדו (זה חובה, וזה קל ומועיל. אך אין דבר כזה להעניש ילד שלא שינן. אצלנו ילדים לא יגיעו מפחדים לת"ת, ח"ו).
ד. ביום א, לימוד בחברותות של השאלות שניתנו בשבוע לפני כן. אח"כ - כ8 שאלות מתוכן לענות בכתב. כך אין מתח של התכוננות ל"מבחן" ומסבירים לילדים שהכל כדי לחזור. עם זה, השאלות בכתב נותנות תחושה של אחריות ללמידה. מי שידע, כותבים לו "ענית יפה על הכל/הרוב". מי שלא - נותנים צ'אנס נוסף. הוא מקבל רק את אותן 8 שאלות להתכונן שוב, ואחרי יומיים עונה מחדש. בקיצור, דואגים שיעבדו, בשמחה, ועם זה יצאו מצליחים, בצדק.
יש עוד דברים, אך לא כאן המקום.
לגבי מה ששאלת אם נתקלנו בדברים דומים. מצוי בהחלט. עפ"י רוב בכל כיתה לפחות אחד, בד"כ יותר.
דפי שינון ושאלות הוא דבר מצוי בתלמודי תורה. כבר כתבתי שלילד שלא יודע את התשובות עדיף לספר את חלק הפרשה. אפשר, לדוגמה, לספר קצת ומיד לשאול על זה, בהסברת השאלה, את השאלה שמובאת בדף. כמבון לשאול רק קצת מהשאלות. כך גם ירגיש מצליח, עונה על הדף כמו כולם, ובלי עומס יותר מדי. אפשר לומר: סיכמנו עם המלמד שאנחנו חוזרים על התוכן של הפרשה ותמורת זה שואלים רק חלק.
אפשר גם להמליץ למלמד, כנ"ל, שיעשה סיכומי ביניים קצרים בשעור (זה טוב גם לאחרים). לפני כל סיכום ידאג שיהיה בכיתה שקט גמור, ויקרא/יסמן לילד ולעוד כמה (שלא ירגיש חריג): עכשיו נחזור בקיצור מה שאמרנו. אם מישהו הפסיד משהו - יש לו הזדמנות כעת להיות בעניינים. היתרון מבחינת הילד: שקט (בעיית ריכוז..), מנה קצרה (כנ"ל), חזרה אל השיעור ממנו אולי היה מתייאש. מרגיש בעניינים. וסה"כ - יודע.
