לדעתי ההתמודדות אם פחד זה לא לשלול את הקיום שלו אלא להיפך, לחוות אותו  שהוא קורה ולהתמודד איתו במחשבה.

אפשר "לעבוד" על המוח שלנו

אפשר לגרום לו לחוות משהו שלא קרה רק ע"י המחשבה ואז זה קורה לו

זה מדהים

ופעם הבאה- אם זה יקרה באמת - זו לא תהיה הפעם הראשונה וכבר יהיה לו יותר קל להתמודד - הפחד היה פחות מפלצתי.

לדוגמה - את מפחדת שתיפגעי? 

אוקי. אז קחי בחשבון שתיפגעי

יהיו פגיעות

בכל מערכת יחסים יש פגיעות.

תנסי לחוות את עצמך בפגיעה עצמה

מה הנורא מכל?

שתבכי?

שתרגישי גרוע?

ואז מה?

מה תעשי?

איך תצאי מזה?

מה אפשר לעשות אחרי שנפגעים?

את תחפשי פתרון,

ואת תראי שאת מצליחה למצוא.

אם תעשי את זה מספיק פעמים את תראי שאת מצליחה למצוא פתרונות לדברים שקורים לך

את תסמכי על עצמך יותר כי הנה הוכחת שאת יכולה להתמודד עם הפחד.

ואז את פחות תפחדי

כי את תדעי שתוכלי לפתור את הקושי כשיגע הזמן שלו

אז לא צריך לשלול את הפחד

צריך לחוות אותו

לראות שהוא בר פתרון

רוב הפחדים הם  מהלא נודע ומהספק אם נוכל לצלוח אותם

ברגע שמוכיחים אחרת הם מתגמדים.

יצא ארוך..

מקווה שעזרתי

הנחישות שלך (נראה לי שזאת המילה הנכונה) לכתוב מה את רוצה לשמוע ומה לא. זה אומץ, זה כוח אמיתי!

כתבתי תגובה רק כדי לכתוב שהאומץ שלך הוא מעורר השראה.

אבל אני גם מאד מבין את הפחד שלך. אני לא חווה פחדים ברמה כזאת, ואלה שכן זרקתי מזמן (לא טיפול ולא אימון. פשוט תפסתי אומץ) - אבל זה פחד מאד מובן.

אני חושב שאם ככה את מרגישה, אז תתני לפחד מקום. תקחי את הפחד שלך יד ביד, תשבי עם הפחד ותדברי איתו. תשאלי אותו ממה הוא מפחד, למה הוא צריך אותך ולמה את צריכה אותו, איזה הסכמים את יכולה לעשות איתו כדי שהוא יתן לך את האפשרות להתגבר עליו. תסבירי לו שלהגיע לטעות גורלית זאת דרך ארוכה, ובמהלך הדרך הזאת יהיו לו מספיק הזדמנויות לשבת איתך לקפה ולהפחיד אותך קצת. אבל תגיעי איתו להסכמות.

כתבת כאן, הצגת את הפחד שלך קבל עם ועדה.

זו ההוכחה הטובה והחזקה ביותר לכך שאת רוצה ומנסה להתגבר מעליו ולגדול מתוכו. ובטוחני שדרכך זו, הדרך הנכונה, היא תצלח.

בסוף לא משפט, אז לפחות את עצמי אציל; אל תלכי לטיפול.

גם אם אתה גבר, אם אומרים לך "אני לא רוצה עזרה, אני רוצה חיבוק" אז אתה נותן חיבוק ולא עזרה

כשבן אדם כותב "אל תגידו לי ללכת לטיפול" ויש פה בערך שלשה שכותבים כן ללכת, זה מעצבן

הרי אם היא כותבת, היא יודעת שטיפול יכול לעזור. יכול להיות שהיא אפילו הולכת לטיפול. יכול להיות שהיא לא יכולה מסיבה כלשהי. אבל לא חידשת לה כלום. היא יודעת שטיפול הוא מענה הולם, והיא רוצה חיבוק. זה כמו שמישהו ייכנס לחנות נעליים ויגרשו אותו משם לחנות אוכל כי הוא בתת-משקל. הוא כנראה יודע שהוא בתת-משקל, אבל עכשיו הוא צריך נעליים. אם יתנו לו נעליים ואחר כך ישאלו בעדינות אם אפשר להציע לו אוכל זה סיפור אחר

פחד נובע ממקום כל שהוא.

מאחל לך שתמצאי את המקום שהפחד הזה נובע ממנו ותתני מענה אליו.

בהצלחה!!

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת