החותמים אותנו
אל עצמינו
מפצירים בנו לחשוב
כי איננו יכולים
כי איננו מסוגלים
לשבור את מעגל
השרשרת האינסופית
שסובבת את חיינו
כרשת קורי עכביש
חונקת אותנו מבלי משוא
אורגת את חיינו כפקעת
מוצצת את לשד החיות מקרבינו
ואומרת לנו
כי איננו טובים
מספיק
ולעולם לא נהיה.
ולוואי ונזכה...
ובואי
תפשטי את ידיך
הנשואות אל על
הכוספות ומבקשות
טיפת מרגוע
ובואי
הסירי את מרבד העלים
שטווית בלכתך
בדרך זרועה בוץ
וסופות
ובואי
לטפי את שלהבות נשמתך
את מחולות כיסופייך
חוללי שנית
כשתיקה רווית מחשבות
את אש רוח נפשך
הוסיפי לחזות
את אושר מבט עייניך
נשאי שנית
ובואי
הכניסיני תחת כנפייך
כגונן אם על עוברה
לחשי מילות אהבה
בין מפלי האימים
של סערות חיי
ובואי
בין לילה
לאיילת השחר
בין עומק כוסף
לים מרובד
בין כניעה חרישית
לתוך זרועות הלבד
האירי שנית לילותיי
חשפי את אור טוהרך
הנגלה עתה
למול ירח
שותק.




