על פי ברכות מא: ופירוש רש"י שם

התרגום נגרין-רגליים הוא נדיר.

בדרך כלל "נגר" הוא

1) בעל המקצוע, נגר, כמו בעברית, או

2) יתד (ביחוד יתד שתפקידה להחזיק דלת - ציר או יתד שנועלת את הדלת)

כנראה רש"י מבין שהכוונה כאן ל-2, וכיוון שזה קצת מוזר מה השימוש של יתדות ברזל כדי לשרת מישהו, הוא מניח שהיתדות פותרות את תכונת הרגליים להתעייף

תודה על השירות לציבור.

אתה לא משמעותי בשבילם. אתה בשבילם הר טיפוס, שבסוף היום הם ירוצו לאבא ויספרו לו "אבא טיפסתי היום על איש אחד". ואתה תשאר לבד.

לא אומר את זה כדי להקניט אותך. אני אומר את זה כי המושג של "אוהב ילדים" הוא לדעתי מנותק מההקשר. יש מי שאוהב ילדים, ויש מי שאוהב את הילדים שלו, וזה לא קשור אחד לשני. כמובן אנשים בעלי תכונות אופי מסוימות נוטים להיות אוהבי ילדים באשר הם, ולהיפך; אבל סתם "רוצה ילדים" כי כיף לשחק איתם זה לדעתי לא אמירה נכונה

תחשוב על מגוון התחושות שממלאות אותך כשילד זר, או אחיין שלך, מתייחס אליך.

אני מנחש שזה תחושות בספקטרום של אמון/אמינות, יכולת להתנהלות נכונה, ודברים אחרים - בעיקר מה הילד מלמד אחרים ואותך על עצמך.

זה לא, עד כמה שאני מבין, התחושה כשילד שלך מתייחס אליך.

כשזה ילד שלך אתה גאה בו, אתה גאה בעצמך, אתה מלא אהבה אליו ומלא אהבה אליו כמייצג אותך.אתה השקעת בו וזה הוכיח את עצמו ביצירה של אדם, וההשקעה הזאת משתלמת.

זה שני סוגים שונים לגמרי של תחושות. לא בגלל שהילד הולך לשחק עם מישהו אחר. בגלל שיש סיבה לזה שהוא הולך לשחק עם מישהו אחר. כי הוא לא *שלך*. ותחושת השייכות הזאת היא כל כך חזקה, שהיא מאפילה על כל התחושות האחרות שאתה מרגיש כשאתה "אוהב ילדים"

אני לא אוהב לפגוע ברגשות של אנשים. אני לא אוהב שעושים לי את זה.

ובהתחלה, גם אם לא הזדהיתי עם התחושות שלך - מהסיבות שפירטתי - לא טרחתי לציין את זה. אבל אחרי זמן חשבתי שכן חשוב להציג צד אחר. כי לדעתי ההשוואה היא לא בריאה וצריכה להיעשות בזהירות, ולכן חשוב שישימו לב לנקודה הזאת.

ואז הגבתי בקשר לתוכן של מה שכתבת. 

אני מסכים שהייתי טיפה חריף, ולכן גם כתבתי שאני לא כותב כדי להקניט אותך אלא כדי לחדד את ההבדל. אולי הייתי צריך גם לעדן ולרכך את הסגנון (לא יודע עד כמה. אנחנו לא עשויים מנייר)

וקצת השתמשתי בשרשור שלך כדי להתייחס לבעיה הכללית, של הערבוב בין שני המושגים שהוא מאד מטעה

אשמח אם תציין בפני - כאן או בפרטי - אם אתה חושב שזה חוזר אצלי, שאני "חולק על רגשות של אנשים". אם כן, אשמח לתקן את דרכי.

אם היית כותב עוד דברים - שמתייחסים לרגשות שלך ולתחושות שלך - הייתי מתייחס לזה. מה שכתבת זה רק הרצון לילדים שמונע מהמפגש עם ילדים. ולזה התייחסתי. וזה לא שקיבלת פה המון ביקורת... רוב התגובות זרמו עם התיאור שלך. וזה עוד יותר גרם לי להרגיש שאני צריך להציג בעיקר את הצד שכנגד, ולא לעסוק בהשתתפות בתחושות.

אני לא חושב שכל תגובה כאן בפורום צריכה לכלול דמעות ואיחולים לבביים. אפשר גם להתייחס עניינית.

ואני חושב שכן, אם יש רגש שנובע מתפיסה מוטעית (-"אני אוהב אותה ורוצה להתחתן איתה כי היא צדיקה" -"אבל היא בכלל לא צדיקה, אתמול היא פרצה לבית של השכנים וגנבה כסף" -"אבל ככה אני מרגיש!") אז כן יש הגיון בלהסביר לאדם שהוא מבסס את הרגשות שלו על דברים לא נכונים

ועוד משהו - אני לא בזוגיות איתך. מותר לי לחשוב שאתה טועה ולחלוק עליך, רצוי שאעשה זאת בצורה מכבדת ומנומסת. אבל ההתנהגות שלי כלפי מי שאני בזוגיות איתה אמורה להיות שונה מהותית מההתנהגות שלי עם מי שאני לא בזוגיות איתה. יכול להיות שאני צריך לעשות מאמצים כדי לבטא צדדים מסוימים, ואז זה יקרה בזוגיות ולא בהכרח יקרה עם אנשים שאיתם אני לא בזוגיות, כי הקשר שלי איתם לא מצדיק את תשומת הלב והמאמץ.

אז אם לאשתי אתן יחס מסוים, אל תצפה לקבל את היחס הזה רק בגלל שאני מסוגל לתת אותו. שמעתי את המשפט הזה לא פעם, "אם ככה אתה מתייחס ל-- איך תתיחס לאשתך", והוא פשוט לא נכון. מהותית. הוא במקרה מתחבר לנושא שגרם לי להתייחס לשרשור הזה - אדם לא אוהב את הילדים שלו כי הם חמודים או כיף לשחק איתם. אדם צריך לאהוב את הילדים שלו גם אם הם הכי מעצבנים שיש. אבל זה בגלל שהם הילדים שלו. זה שיש לשכן ילדים חמודים יותר לא אמור להיות פונקציה בכלל. בדיוק באותה צורה, אם אדם נשוי למישהי מעצבנת, אז זה תיאור המצב שלו - אשתו היא מעצבנת. לא תיאור של "היא מעצבנת ולכן אני פחות קשור אליה מאשר אם היא לא היתה מעצבנת" - כמו שהיית מתייחס לקופאית שצועק עליך ועובר לקופה אחרת. כי אשתך והילדים שלך הם *שלך*, ואחרים הם לא *שלך*

אני מסכים שההשוואה בפיסקה האחרונה לא מושלמת. קצת כי היא אכן לא מדויקת, וקצת כי לא פירטתי

וההשוואה שנועדה להסביר "רגש שנובע מתפיסה מוטעית" היא כמובן דוגמה קיצונית

ומה שהסברת לגבי הכוונה שלו - לא נראה לי שהבנתי אותך. אם זה חשוב בעינייך את יכולה להסביר 

וכשאני אומר "פגעתי ברגשות" אני לא מתכוון (רק) "העלבתי", אלא (גם) "לא כיבדתי את התחושות שלך"

(מקרה שקרה לי - התלהבתי ממישהי שפגשתי, וסיפרתי למישהו, והוא זלזל בה. זה לא פגע בי, אבל זה לא כיבד את התחושות שלי)

מרוב הדגש על זוגיות בעולם הרומנטיקני שאנחנו חיים בו כבר ששכחו את הדבר שהכי חשוב.. הילדים

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.