לזה הייתי צמאהאנונימי (פותח)
אשרי האיש שיש לו באמת עזות דקדושה להתקרב לה' יתברך
..אנונימי (פותח)אחרונה
העזות איננה מידה מגונה, השאלה היא היכן האדם משתמש בה. כשבא היצר הרע אל האדם לא נדרשת לאדם מידה של ביישנות או של אורך רוח, כאן יש צורך להפעיל את מידת העזות, על מנת להתנער מן הפיתוי ולהשליך את היצר מעל האדם. לזה קוראים *עזות דקדושה*

רבי נחמן אומר – לא זו בלבד שאתה צריך עזות דקדושה מול הצדיקים, אלא אפילו עזות דקדושה מול ה’ יתברך. אתה צריך לבוא ולומר לו: “ה’! אני מוכרח להיות יהודי! אני מוכרח להיות קדוש ואני מוכרח להיות קרוב אליך. אתה לא יכול לדחות אותי”.  אתה צריך להגיד לה’: “אמנם, אני התחלתי חמש – עשרה אלף פעמים ותמיד נפלתי שוב ושוב. אבל ה’, אני אומר לך את האמת. אני לעולם לא אעזוב אותך, לכן אני מציע לך להרשות לי להתקרב אליך”.

 

אני רוצה להתקרב אל ה’, והוא נותן לי בעיטה קטנה, דוחה אותי. הוא רוצה לראות כמה אני חזק. כמה אני מתעקש וממשיך לרצות ולכסוף ולהתגעגע אליו ולרצות בקרבתו. אני אומר לה’: “לא אכפת לי. אתה יכול לבעוט בי אבל אני אתעקש ואשוב אליך”. זו באמת עזות מול ה’ יתברך. אשרי האיש שיש לו מספיק עזות דקדושה להתקרב לה’ יתברך.

 


ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך