היא התחתנה שנה לפני, ועדיין בסטטוס של מחכה להיות אמא
כבר 4 שנים..אין בן אדם בעולם שהתואר אמא מתאים לו כל כך, היא כזאת מיוחדת באמת!
עד היום לא הרגשתי לא נוח איתה, בזה שאני כבר אמא והיא עדיין לא... היא כל כך זרמה איתי בהריון הראשון ואחרי הלידה, וגם בהריון השני. מיוחדת ומקסימה כזאת. ואני מצידי השתדלתי לשתף בשמחה מצד אחד ולהיות איתה מצד שני.
אבל...
בחג נפגשנו, פעם ראשונה אחרי הלידה.
ישבנו ביחד בסוכה, קטנטונת שובבה מקפצת לידי, בידיים שלי תינוק בן חודש ב'ה. והידיים שלה ריקות. כל כך ריקות.
ופתאום היא לא ישרה אלי מבט. ופתאום השיחה היתה כל כך תקועה, וגם כשניסתי, המבט שלה היה כל כך כאוב.
הלב שלי נקרע פשוט, כמעט ולא הצלחתי לעצור את הדמעות.
ולא ידעתי מה לעשות! ואיך להגיב

וכל החג אחר כך היא היתה שם בלב שלי, עם המבט הזה.
זהו פרקתי
מצדיעה לכן גיבורות החיל, אלו שממתינות, אלו שמתמודדות. ה' ימלא אתכן בשפע רב בקרוב ממש.
מתפללת עליה עוד יותר מכל פעם, וחושבת על כולן.
בשורות טובות וחג שמח!
)
