1 זה מאד מורכב, משתנה מאדם לאדם ומקשר לקשר. אומרים שהיו מקרים של אנשים (לא מכיר אישית, אבל אני מניח שאתה מתעניין בנושא יותר ממני ואולי שמעת) בעלי נטיות הפוכות שלא היו מודעים לזה והקימו משפחות, וגילו את הנטיה ההפוכה. אז כנראה זה לא היה מספיק כדי לשים לב. השאלה היא לאיזה רמה אתה כן מסוגל.

3 השאלה היא עד כמה זה משפיע. לדעתי, השאלה החשובה האמיתית היא אחת - האם יש לך האפשרות להקים משפחה עם מישהי באופן שהיא לא תסבול מזה שיש לך נטיה הפוכה. אם ההערכה שלך - וכדי שתוודא את זה עם אנשי מקצוע, וכמה מהם - היא שהיא לא תסבול מזה ואולי אפילו לא תשים לב, או כאשר תצליח להגיע למצב שבו לא יחסר לה כלום, לדעתי אין חובה לספר.

מצד שני, אם הקשר יהיה כזה שיחסרו לה אלמנטים שונים שהיא יכולה לצפות להם בנישואים סבירים, אתה חייב לספר לה על זה.

כמובן התשובה שלי היא תיאורטית - אני לא באמת יכול לדעת מה המצב שלך, אוין לי הבנה מספיקה של נישואין כדי לדעת מה יכול להיות חסר.

בשני ההקשרים, לדעתי כדאי לשים דגש על השאלות של "מה אני רוצה לעשות ובאיזה אופן אהיה מסוגל לזה", ולאו דוקא להתייחס לעצם הנטיה (שסביר מאד שאם יש לך דרך לעבוד על זה זה כדאי, אבל זה כמובן לא כל כך פשוט)

מוזמן לש"א, אולי אוכל לעזור קצת

חיי אחרים.

אין טעם לטעון נגד מישהו, שלשעתך היה מפלה את הבן/הנכדה שלו, על אף שכל הסיטואציה מעולם לא קרתה.

השאלה איך הוא היה מגיב אם זה היה הנכדות שלו, רלוונטית רק אם לדעתך זה המדד לקבוע מה נכון לעשות. מאחר שכפי מה שצהריים כתב זה לא המדד, זה בעצם לתקוף את הרב מלמד על צורה שבה הוא לדעתך היה מגיב במקרה דמיוני.

אם לדעתך בחשבון רציונלי ענייני צריך לנהוג אחרת, אתה יכול לכתוב את זה, בלי האשמות כלפי הרב מלמד שהוא היה נוהג אחרת לו היה מדובר בנכדותיו.

אם אני אכתוב "אני רק תוהה האם אורות הכתובה ישקר ויטעה אנשים אחרים, כאשר הוא יוכל להרוויח מזה כסף רב, ומסופקני" - האם זה לגיטימי?

מאותה סיבה אני לא חושב שלגיטימי 'להעלות תהיות', האם הרב מלמד היה נוהג בסטנדרטים אחרים, אילו היה מדובר בבנותיו ונכדותיו.

לגביו. על סמך מה שלטענתך ראית אצל רבנים אחרים.

באותה במידה, אני יכול להעלות נגדך כל מיני תהיות והאשמות [גם בלשון של 'מסופקני' ו'אני תוהה', בדיוק כמו שעשית], איך היית נוהג במקרים מסויימים, על סמך מה שראיתי אצל אנשים אחרים.

אתה גם חושב שלא חובה לספר

אז לא הבנתי על מה הדיון..

תזכור שצריך לחשוב על שני הצדדים.

כי אם באמת אין לזה השפעה גדולה, אז עדיף אולי שלא יספר כדי שלא יפסלו אותו סתם.

עדיף במקרים האלה לשאול רב ישירות על מקרה ספציפי שהוא מכיר ולא לסמוך על תשובה באינטרנט, ולכן הרב לא ענה כאן תשובה חד משמעית..

"אם המטפל סבור שהבעיה חלפה אין צורך להודיע. אבל יתכן שבכל זאת לפני ההחלטה יש מקום להודיע."

הנקודה היא שלא כל דבר צריך לשתף על ההתחלה, לפעמים זה יגרום לשני הצדדים ליותר נזק מתועלת, אבל לפני ההחלטה בהחלט יכול להיות שכן צריך לשתף דבר כזה, ובגלל שזה משתנה מאחד לשני הרב הוסיף את המשפט השני שהוא ממש לא תשובה חד משמעית שאפשר לסמוך עליה.

לא יודע מה קרה בדיוק אצל הפסיכולוג, והאם היה טעם להמשיך אצלו, אבל בעיקרון, לא נראה לי שצפוי שינוי משמעותי תוך פגישות בודדות. טיפול פסיכולוגי עשוי להיות תהליך ממושך.

כדאי לבחון את הכיוון של טיפול אצל מטפל מקצועי, ירא שמיים, מבין בתחום ורגיש, ששיטת העבודה שלו מתאימה לך.

אני לא מכיר קרוב, אבל אפשר לנסות לדבר עם הרב ארל'ה הראל, ואולי אפשר גם עם מכון פועה, ולשאול אותם האם יש להם המלצות. [אם תוכל למקד מה לא התאים לך בדרך הטיפול של הפסיכולוג ההוא, אולי זה גם יעזור לכוון אותם להפנות אותך לכתובת הנכונה].

אפשר כמובן גם להתייעץ איתם האם להערכתם במצב הנוכחי נכון לנסות שוב לטפל. 

[וגם על השאלות ששאלת פה בשרשור].

אם יש לך נכונות לנסות להשתנות, נראה לי שאין לך סיבה כבר להתייאש.

יש כל מיני שיטות טיפול בפסיכולוגיה, ולכל מטפל יש גם אישיות משלו שמשפיעה על הטיפול, וחוסר הצלחה בשיטה אחת לא תמיד מעיד. [זה נכון בכללי על טיפול פסיכולוגי, וזה כנראה נכון גם בתחום הזה].

בהצלחה!

תמיד יהיו דברים שעדיף לא לספר. אנחנו לא אמורים להגיד לכולם כל מה שאנחנו חושבים.

הרי בדיוק כמו שלגבר מסוים יש נטיות הפוכות ולכן הוא נמשך לגברים, לגבר אחר יש נטיות לא-הפוכות ולכן הוא נמשך לנשים. לא רק לאשתו. זה טבע העולם. אני לא יכול לדבר על זה כנשוי, כי אני לא נשוי, אבל היצר קיים, אולי חלש אבל קיים. את מצפה מגבר שיספר לאשתו "היום ראיתי ברחוב אשה יפה"? ממש לא, אני מקווה. אז אותו דבר, אם הוא נמשך לגברים לא אמור לעניין אותה. מה שמעניין אותה זה היחס שלו אליה ואליה בלבד. כל השאר היא יכולה לנחש, אולי היא תנחש נכון ואולי לא.

ברור שאם זה פוגם בחיי הנישואין שלה, הוא חייב להודיע מראש. אבל עצם הנטיה היא לא דבר פסול

זה סיפור מאד מורכב, כל מקרה הוא סיפור שונה. ברור שיש גם מקרים דומים אחד לשני...

אני יודע שיש סיפורים על אנשים שהתחתנו בלי להיות מודעים לזה שהם כאלה.

יכול להיות שטיפול כן יכול לעזור לחלק הזה גם אם לא לשנות את הנטיה.

יכול להיות הרבה דברים. 

אם זה המצב, ואני מאמין שיש מקרים כאלה, ואולי עם מאמץ אפשר להגיע למקרים נוספים כאלה, על זה דיברתי

לא יודע למה "שלילת הבחירה" - אם תרחיבי אשמח להבין

ולא, אני מוכן להתחתן עם מישהי שיש לה מגוון חריגויות שלא מפריעות לחיי נישואין וחיי חברה תקינים, היא אפילו לא צריכה לספר לי על זה אלא אם יש לזה השלכות שעשויות לעניין אותי (מחלה תורשתית, תיק פלילי, חוב בשוק האפור)

על האנשים שהם בחרו בהם.

אני אישית הייתי מוכן לוותר על הבחירה (זה בונוס נחמד אבל לא חושב שבלי בחירה השמחה שלי היתה נפגמת), אבל אולי בזה אני חריג, ואולי זאת הסיבה לדעה שלי שהיא כנראה קצת חריגה כאן בנוף

ולדעתי במצב שתיארתי הפרט הזה הוא לא מהותי, לא משנה את הבחירה, ולא חשוב

"נמשך" זאת הגדרה מאד לא חד משמעית.

השאלה מה צריך ומה הוא. אם הוא עובר סף שמאפשר לו בוודאות לנהל את כל חיי המשפחה בצורה תקינה, אין שום בעיה והוא לא צריך לספר שהוא נמשך לגברים יותר מאשר לנשים. אם אין לנו וודאות כזאת, יש כאן בעיה, ולכן הוא חייב להודיע. זה מה שכתבתי מההודעה הראשונה וחזרתי וכתבתי

ש"להחמיר" זאת הגישה הנכונה כאן

כמו שציינתי, יש כאלה שעבורן עדיף לא לספר, והסיפור דוקא יגרום נזק

האם שווה לגרום את הנזק הזה כי אולי על זה היא תבטל?

לא בטוח בכלל. שאלה קשה, ואני לא בטוח שיש לי תשובה. אבל אני שולל את הוודאות

כתבתי מה לדעתי נכון במצב א ומה לדעתי נכון במצב ב. כל קורא נבון יחליט לבד באיזה מצב הוא נמצא. זה החלק שלו. אני לא רוצה שמישהו יעשה משהו כי ככה כתבתי בלי לחשוב מה נכון במקרה שלו.

כל נושא? לא יודע. לדעתי בהרבה מקרים יכול להזיק.

אם בעלך סיפר לך משהו שכבר לא משפיע על החיים שלו בכלל אבל את לא באמת מסוגלת להבין מה עובר עליו ואת כל הזמן בספקות אם הוא אוהב אותך?

בפסקה השניה הבעת עמדה חשובה מאד.

אין לי וודאות שכל אשה תרגיש כך, לדעתי זה נושא לאנשי מקצוע שתחומם שתפקידם להעריך מה הבעיה ומה חומרתה ומה ההתנהלות הנכונה בתחום.

אנשי מקצוע בהקשר הזה הם אנשים שעבדו עם כמות גדולה של מטופלים ולכן יש להם נסיון לגבי סיכויים, סיכונים, ודרכים נכונות לפעול

אני מניח שתהיי בזוגיות לא מושלמת ולכן את צריכה לקחת בחשבון שיקולים כאלה.

אם הבחור יגיד "הייתי מספר לך אבל הרגשתי שאת לא תביני ולכן עדיף שלא תדעי בכלל כדי שתהיי רגועה" או "התייעצתי עם אנשי מקצוע שאמרו לי שבדרך כלל זוגות שלא מספרים חיים טוב וזוגות שכן מספרים יש להם סיכוי גבוה להתגרש" (לא טוען שזה נכון, מעלה טיעון לצורך הדיון) - אם גם במקרה כזה תכעסי על הבחור זה לדעתי חמור מאד.

ברור לי שיש נשים שחושבות ככה, גם אם אני לא מסכים עם העמדה שלהן

אמרתי שיכול להיות שיש מיעוט גדול ואפילו רוב דומם שבעצם היו מעדיפות לא לדעת על בעיות שלא מפריעות להן

הטענה שזה בגלל שאני לא נשוי היא טענה שאני עוד יכול להבין, על אף שברור לי שזוגות שונים מנהלים זוגיות שונה

ולא אמרתי "בחור יכול להתחתן עם מישהי שהוא לא נמשך אליה, ופשוט שישקר לה ויגיד שהוא כן". ברור שזה רעיון גרוע.

מה שאמרתי היה:

1 זה שמישהו נמשך לגברים לא אמור להיות רלוונטי לגבי אשתו. ולכן גם אין צורך לספר לה (כמובן, אם זה גורם לו לעשות דברים שיפריעו לה אז זאת בעיה, אבל אם הוא בסך הכל נמשך לגברים באותה מידה שגבר רגיל נמשך לנשים - לא ברור לי מה הבעיה איתו. שהוא לא רוצה נשים אחרות?)

2 אם מישהו לא נמשך לנשים אבל לאשתו כן  - ברמה מספיקה (ואני לא המומחה לענייני נישואין לקבוע מה רמת המשיכה הנדרשת כדי להתחתן), לדעתי אין בעיה מבחינת היכולת לנהל זוגיות טובה. פשוט כי כל זוג מתנהל על בסיס משיכה "ברמה מספיקה" - הרי ברור שיש זוגות שהמשיכה ביניהם היא יותר ויש כאלה שאצלם זה פחות. לא נראה לי שצריך להבדק במעבדה בשביל לדעת כמה משיכה יש. אם למישהו יש ספקות, שילך להיבדק.

את מניחה הנחות, ועל סמך זה את אומרת שאני טועה ושהוא צריך לנהוג בצורה מסוימת.

אני העליתי אפשרויות, וטענתי שצריך להתחשב באפשרויות מסוימות לפני קבלת החלטה.

להעלות אפשרויות זה תמיד בסדר ונכון, להכני עוד שיקולים לחשבון זה תמיד בסדר ונכון.

אבל להחליט שאם הוא נמשך לגברים לא יכול להיות שהוא יוכל לנהל חיי משפחה תקינים, זה קפיצה די משמעותית.

יש שאלה אחת חשובה, והיא השאלה אם אפשר לנהל חיי משפחה תקינים, ואז השאלות המשניות הן רק על מה שנצרך לזה.

אני מסכים - וכבר כתבתי את זה - שאני לא מבין לעומק עד כמה זה חשוב בגלל שאני לא נשוי.

אני מרשה לעצמי לומר שיכול להיות שיש גם נשואים שלא יבינו כמה זה חשוב לאחרים.

באותה מידה שהיה חשוב לך לציין שמשיכה היא דבר חשוב בקשר

היה חשוב לי להדגיש שלא כל אדם שיש לו נטיות הפוכות לא מסוגל לנהל חיי משפחה תקינים כולל הכל. ולא צריך לשנות את הנטיה, מספיק לוודא שהוא מסוגל לזה.

והתגובות שלך רק הראו שיש קושי מנטלי לנתק את השאלות (כי בדרך כלל הן באות ביחד, אבל הן לא חייבות להישאר ביחד)

וזאת הסיבה שהיה לי חשוב לדייק ולהסביר את העמדה שלי.

אכתוב שוב את שתי הטענות שלי, בקצרה, פשוט כדי שיהיה ברור בדיוק מה אמרתי, אני אפילו לא חושב שאת באמת חולקת על זה

1 מה שחשוב לקשר זאת רמה מסוימת של משיכה של הבעל לאשה והאשה לבעל (אני לא יודע מה המינימום הנדרש, משאיר ליועצים מקצועיים).

יש דברים שיכולים לפגוע אבל לא חייבים לפגוע, והם המשיכה לאנשים אחרים בני אותו מין או לא, ועוצמה לא תקינה של המשיכה בין בני הזוג. אם יש חשש, כדאי להתייעץ עם אדם מקצועי. אבל זאת שאלה נפרדת וחשוב לא להתבלבל בין שתי השאלות

2 כל דבר שלא רלוונטי לקשר, אבל דיבור עליו יכול להזיק לקשר, יתכן שעדיף לא לומר. אני מניח שיש אנשים חכמים ממני שיוכלו לשמוע את פרטי המקרה ולייעץ

עמותת כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים

בהצלחה!

מאד ממליץ לך לא לקבל על עצמך את "ההגדרה העצמית" הזו.

היום נהייתה אג'נדה כזו, כאילו יש כאלה ויש כאלה. וזה עצמו יכול לגרום לאנשים לקבל כנתון ש"זה הם".

זה לא נכון. אפשר לומר שיש איזשהם משיכות לכיוונים שונים, אלו דברים שניתן לעבוד עליהם.

[רק כעת ראיתי שאיזה מכון בפינלנד דומני, בדק אצל חצי מליון אנשים, ע"י שאלונים ובדיקות גנטיות. גילה שרק אצל אחוז מהם יש התאמה בין חמישה דברים ששייכים לגנום האנושי, לבין נטיה כזו, וגם אצלם זה לא הגורם העיקרי. משמע, ניתן לעבוד על דברים. לא לקחת כ"נתון" סגור. הן ביחס למה שנראה שיש משיכה, הן ביחס למה שנראה שאין]

להגיד ש"אהבה תלוה במשיכה" זה לא נכון. לאהוב זה לאהוב. לאהוב את האדם. והשונות בין בחור לבחורה, יכולה ליצור, כשמתאימים, אהבה מההשלמה ההדדית.  נכון שהצד של ה"משיכה", נותן איזשהו "דלק" מאחרי הקלעים.  מלבד מה שזו תופעה שקיימת בפני עצמה, במידות כאלה ואחרות. אין זהות בין המושגים; הם יכולים מפעם לפעם לעורר זה את זה.

ובדרך כלל, אין דבר כזה ש"מיד כשרואים את השני", אוהבים אותו..  

ומי שמה שיש אצלו זו רק "משיכה", על זה נאמר, "אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה".. וזה יכול לקרות תוך זמן לא רב..

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).