אתם לא מרגישות קצת מופלות ביחס לבנים? לדוגמא: בשמחת תורה אתם מסתכלות מהצד איך הבנים רוקדים, או בפורים שהבנים שותים ואתם מסתכלות מהצד או שבתפילה אסור לכם לשיר בקול כדי שהגברים לא ישמעו.
לא מעצבן אתכם??? ממש מעניין אותי לדעת איך זה נתפס אצלכם ואיך בכל זאת אתם חוגגות את שמחת תורה ואת פורים
(דרך אגב אני בן)
יותר מאיש ואשה?
גם אצל איש ואשה יש הבדלה ברורה.
מה ההבדל בין זה לבין כהן-ישראל?
(חוץ מזה שכל השנה יש חוויה רוחנית בדמות שיעורים...)א. לא, לא מפריע לי. בשמחת תורה איפה שאני גרה מסתובבים בכל העיר וכזה, ואז זה באסה שאני לא יכולה לרקוד. באסה, אבל אני לא מרגישה מופלית. אני גאה, ואני חושבת שזו פשוט דרך אחרת בעבודת ה', כמו בפורים. אז העניין של הבנים בפורים זה להשתכר, והעניין של הבנות זה לרקוד, לשמוע מגילה, לשמוח ולהידבק מהשמחה של הבנים.
בקשר לפורים- זה הכי לא מסכה בעולם!!! אתה מוציא את כל מה שאתה מסתיר, כל ההעמדת פנים, ורואים רק את מי אתה באמת. רק בפורים אתה יכול לדעת על אדם את כל הפנימיות הכי עמוקה שלו. זה בדיוק העניין של 'נכנס יין יצא סוד', לא? האמת הכי אמיתית ועמוקה...
אולי כי אצלנו אין הפליה בשמחת תורה כשהגברים רוקדים יש עזרת נשים פתוחה עם ריקודים מטורפיםם
ובפורים.. אני לא מתחברת בשום צורה לאלכוהול.. ואני ממש שמחה גם בל זה..
מה שאולי כן מפריע לי- זה לראות בשיא הקיץ בנים עם מכנסים וחולצות קצרות ולחשוב- אבל למה לי אסורר
הוא מקשיב לי אני מקשיבה לו. להרגיש נחיתות בזוגיות זה נורא ואיום ולא משנה אם את אישה או אתה גבר. זה הורס את כל מה שזוגיות צריכה לבנות.
לא יכולה לשיר? אני יכולה לשיר. ליד נשים.
הם אלו שלא יכולים לשמוע אותי. בעיה שלהם. ולא רק אותי, את כל בת אחרת ששרה בסביבתם. מסכנים. צריכים להתעסק במשהו כשהנשים שרות כדי לא לשים לב לשירה.
להסתיר את עצמי?
אוקיי, זה קשה. אבל תחשבי מה האיסור שלהם. אשכרה לא להסתכל על אישה. תנסי את יום אחד כשאת עוברת ברחוב עמוס, יום אחד. חצי שעה. סגור? תנסי חצי שעה לא להסתכל על בנים (לא לראות, אמרתי להסתכל.) ותגידי לי אם הצלחת. עכשיו תכפילי את זה בכמה כי היצר של הבנים יותר חזק ומבחינתם זה לא 'סתם לא להסתכל' כמו שאמרתי לך, אלא יש ממש איסור לזה. והמשיכה המינית לא מפסיקה עם האיסור.
רוב האנשים חושבים שאני חלשה?
חה. מה? רוב המגזר חושב שהאישה חלשה?!
הגוף של האישה שונה משל הגבר. נקודה. מה שכיום אולי, אנחנו מגדירים חזק (שרירים חזקים ויכולת פיזית לרוץ למרחקים וכד') האישה באמת פחות כזו מהגבר. מוכח. אבל בואי, אי אפשר להגיד שאין לה חוזק.
אישה יכולה לעשות הרבה דברים ביחד בו זמנית, לשים לב לפרטים קטנים שהגבר בחיים לא היה שם לב אליהם, לחנך, לארגן, לדאוג, לטפל ולרוץ אחרי הילד בו זמנית. ועוד מלא דברים שהגבר גרוע בהם. ללדת. אחותי, ללדת! תביאי לי אדם אחד שחושב שהלידה היא פעולה שמבטאת חולשה.
ואתן בעשר במקרה הטוב איזה הפליה
כל שלוש שעות ולפני זה היריון שגורם לחוסר שינה ואז הקימה ב-5 בבוקר תיראה כמו פינוק.
בנים צריכים להספיק סוף זמן ק"ש. בנות צריכות להספיק סוף זמן תפילה.
אשה שלא שרה בקול רם בתפילה לא מפלים אותה
היא אגואיסטית
אכפת לה מעצמה.
היא רוצה קדושה
היא רוצה להתקרב לה'
אתה באמת חושב שהדרך של אשה להתקרב לה' זה פריצות??
זה לא נכון. אסור לאשה לשיר בנוכחות גברים.
ב. את רוצה קדושה? יופי.
הדרך שלך לעשות את זה זה צניעות. לשיר בשקט בעזרת נשים זה צניעות.
את רוצה קדושה.
מה כפת לך ממי ששומע?
הרצונות שלי מורכבים. אין לי רצון אחד שלם ומדוייק. יש לי הרבה רצונות.
נכון שיש לי רצון לקדושה, אבל יש לי גם רצון להשמיע את הקול שלי, ולא להרגיש חנוקה.
ואתה יודע מה, לפעמים זה כל כך מעורבב, שמרוב שאני רוצה קדושה, אני רוצה לשיר את זה בכל הכח מהגרון שלי, ולא רק בשקט.
אני מרגישה שכשמתייחסים לקדושה בתור הדבר היחידי שאני אמורה לרצות, זה מצמצם את האישיות שלי. יש באישיות שלי המון קולות וערכים וצדדים, והעבודה הגדולה היא לברר את הדברים וגם לבחור לפי הסיטואציה.
ועדיין, למרות שזה קשה לי אני משתדלת לא לשיר בקול חזק מדי כשבנים שומעים, גם בגלל התחשבות וגם בגלל קבלת סמכות ההלכה.
ההערה העיקרית שלי היתה לגבי השימוש שלך במילה אגואיסטית. אני מרגישה שהיא לא שייכת כאן. אם הייתי אגואיסטית יכול להיות שלא הייתי שומרת מצוות בכלל (בהקצנה) כי הייתי דואגת רק למה שמתחשק לי באותו רגע.
שאת לא שרה בקול רם.
הרצון לקרבה לה' הוא הדבר הכי חשוב.
שזה כולל למצוא עבודה, להצליח בבגרות, ולהיות עם חברים.
וזה גם כולל תפילה ותורה ועבודת המידות.
אשרייך!
שמחה במצוות סוכה, אך כשלא נוח לי מותר לי לאכול לחם בבית תחת המזגן, מנענעת לולב, אך לא חייבת כל הזמן, בקיצור תודה למי שעשני כרצונו.
נשים (אשכנזיות - לכל הפוסקים, ספרדיות - לרוב הפוסקים) חייבות גם. אולי מערבית פטורות.
הלכה למעשה
לכתחילה טוב שנשים יתפללו בכל יום תפילת עמידה של שחרית ושל מנחה, ואם יתפללו רק תפילה אחת ביום - יצאו ידי חובתן. ואף שלדעת רוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, מכל מקום כיוון שמדובר בדין שהוא מדברי חכמים, הרוצות להקל רשאיות לכתחילה לסמוך על דברי הסוברים שנשים חייבות בתפילה אחת ביום. וטוב שתפילה זו תהיה תפילת שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית תתפלל מנחה, ובדיעבד אם לא הספיקה להתפלל מנחה תתפלל ערבית.
והנוהגות להסתפק בברכות השחר וברכות התורה - יש להן בדוחק על מה לסמוך, אבל אין ראוי לנהוג כן, מפני שלדעת רובם המכריע של הפוסקים חובה להתפלל עמידה לפחות פעם אחת ביום.
זה לספרדיות. הרב מלמד אמנם לא מחלק, אבל אם תסתכלי, תראי שכל הפוסקים שהוא מביא לתפילה אחת, הם אחרונים ספרדים. הרב יצחק יוסף והרב רימון מחלקים במפורש בין אשכנזיות, שחייבות לפחות שחרית ומנחה, לבין ספרדיות, שראוי שתתפללנה, אבל יוצאות יד"ח בתפילה אחת.
אבל שנינו יודעים שזה לא נכון, כמו שכבר הביאו פה בשם הרב מלמד.
נ.ב. אתה לא חושב שזה קצת צבוע מצדך, לאור מה שאמרת בשיחה הקודמת שלנו?
בנוגע לסוף: ברצינות - בכלל לא חשבתי שהתנהגתי בצביעות.
אבל אני גם בנאדם, ואני יכול לטעות.
בכנות, אם תסביר לי, אני מוכן לנסות לתקן.
אבל אולי כדאי לעשות את זה בשרשור אחר?
יש הבדל בין לפסוק כדעת מיעוט, לבין להציג אותה כדעת הרוב וכעיקר הדין. אפילו הרב עובדיה, שהקל בדין זה אולי יותר מכל הפוסקים, כתב במפורש שזו קולא דחוקה מאוד וממש לא דעת רוב הפוסקים. אני לא רואה סיבה לקבל דברים חסרי מקור של רב עלום מהאינטרנט, מול מקורות מוצקים של גדולי הפוסקים בכל הדורות.
עונה במסר.
רק חשוב לי לומר למי שקוראת -
את המקורות שצ'יאל הביא בהודעה האחרונה אני מבין באופן שונה מאוד.
אני חוזר בי, אתה כלל לא צבוע. אני מתנצל על האמירה, אף שאני לא זז מדעתי. (ואני עדיין חושב שאתה טועה בגדול).
טיפות של אוראבל דעת רוב הפוסקים לא כך (אני יכול להביא מקורות).
זה לא עסק של בנים.
בנות, פשוט תשאלו רב (אם אתן רוצות).
הוא כנראה יגיד לכם דברים שונים מאוד מצ'יאל.
(כן, אני הולך להעתיק את ההודעה הזאת
לכל תגובה שתכתוב אי פעם בנושא )
עריכה: אני מתכוון, רק בגלל זה אני לא עונה כאן
רק אם היא עסוקה בטיפול בהם אופן שאין לה זמן כלל (ובמצב כזה, גם גבר פטור מעיקר הדין).
תעשי מה שבא לך.
אני אוהבת את המקומות שפשוט יש מחיצה והבנות ממש רוקדות או שעושים ערב רק לבנות ואז הבנים הם המסכנים שמפסידים חוויות של בנות. אבל לא הייתי שמחה שהבנות היו ממש רוקדות עם ספר התורה... זה הורס את כל המיוחד.
מופלית בכלל. זה פשוט דברים שונים. יש דברים יותר כיפיים אצל בנים ודברים יותר כיפיים אצל בנות.
חוץ מזה שדווקא ממש נחמד לי שאני יכולה להסתכל על הבנים רוקים וגם לרקוד בעצמי ולהם אין את שתי האפשרויות...
לגבי אלכוהול, אף פעם לא ביררתי את הנושא היות שאותי זה ממש לא מושך ושמחה מאוד גם בלי זה.
ואני כבר אמא לכמה ילדים...) ושיהיו לי 3 דד-ליינים ביום (זה מורגש יותר שעובדים בסביבה חילונית ושכבר יש משפחה וילדים ובטיולים).כי כשמסתכלים על המציאות במבט עמוק,
מבינים שד' ברא כל מין עם המבנה הנפשי-רגשי-רוחני-גופני שלו.
ובהתאם לכך את המצוות שמתאימות לאותו מבנה. חוץ מזה שיש פתרונות לבעיות שהבאת(הרקדת נשים בשמחת תורה נניח)
אני גם מבינה שיש דברים שיש לי בתור אישה שגבר לא יכול לחוות או לקיים.
במיוחד מה שקשור להבאת ילדים ועוד כל מיני דברים רוחניים שיש לנו בתור נשים.
לפעמים אני קצת מתבאסת שאני לא יכולה ללמוד תורה כמו שגברים לומדים,(ובכללי מקנא בביינישים וכדומיהם
)
אבל מפנימה שלי יש את הלימוד והמינון שמתאים לנשמה שלי- (מידות,חינוך,מוסר,תנ"ך וכולי)
ושהעבודה הרוחנית שלי נוכחת בתחומים אחרים, נפלאים וחשובים לא פחות
שגם הם בונים את הקומה הרוחנית בעם ישראל.
וכמובן שאפשר להיות שותפה בלימוד תורה של הבעל וזה מחייה ומשמח לא פחות!
למרותת שברוב הדברים שאמרת זה לא מפריעה...
ליי מפריעע למשלל שבמעיין נגיד בנים מורידים תבגדיםם וקופציםם ואנחנוו צכות לחשובב אם יש לי למה להחליפפ וזההה.. קיצוררר
זה שבנים מורידים בגדים במעין זה גם לא בסדר
אני אישית מקפיד להיכנס עם חולצה
אנחנו שמחות שזכינו לשמור על עצמנו!!
ואל תדאג חוגגים גם אצלינו. בשמחת תורה יש רחבת ריקודים גם בעזרת נשים ובפורים יותר נחמד להיות מהצד שצוחק על השיכורים.. ויש אצלנו הרקדות ופעילויות לנשים..
וזכינו ובע"ה גם נזכה לשמש בתור אשה ואמא בעם ישראל יש יותר טוב מזה??
לדעתי עצם שאילת השאלה מצביעה על התרבות המערבית ובתוכה הפמיניזם שכ''כ מוטבעים בנו..
חיכיתי בכוונה לאחרי שמחת תורה, וכשהייתי בביה''כ בערב חג וצפיתי בהקפות חשבתי על השאלה שעלתה כאן.
הנחת היסוד שלנו צריכה להתחיל בבראשית. בריאת העולם וכולי. למה השם ברא אותנו? למה הוא ברא שני מינים?
''עזר כנגדו''. זה לא סתם 'עזר', זה 'כנגדו'.
אם השם ברא אותנו, אז יש לנו תפקיד שונה בעולם, כי אחרת אחד ממנו לא היה נברא. כמו שאין אדם שתפקידו דומה לזה של חברו, כך אין בריה שנצרכת כמו חברתה.
אז מה התפקיד של כל אחד? זו כבר שאלה אחרת.. אבל בקשר לעניין הזה- לא התפקיד שלי לרקוד עם ספרי תורה או לשיר ושייצפו בי כל הבנים, לא התפקיד שלי ללמוד תורה, משנה, גמרא וכולי לעומק, לא תפקידי לקיים את מצוות עשה שתלויות בזמן, ועוד כמה דברים.. ולמה? כי זה לא הטבע שלנו!! תפקידנו מתאים לטבענו ולהיפך.
תפקידנו הוא לעבוד עבודה יותר פנימית, יותר אישית ובחירתית, לא לחוצה וקצובה בזמן ובאמצעים, ללדת ולהיות אמא בישראל וללמוד תורה בצורה מעשית כדי לקיים בית יהודי ולחנך בחינוך יהודי.
אז לא. אני לא מקנאה, בטח שלא מרגישה מופלית. לדעתי אין במה לקנא.
צריך להגיע לשמחה ולהשלמה במה שאני- איזהו עשיר וכולי..
אם כבר מעצבן איפהשהו הקטע הזה- זה במקומות כמו הופעות או כאלה כשאין מקומות ישיבה נפרדים או מחיצה שתיתן לנו לרקוד ולהתנהג בחופשיות ובכיף.. ובנים- נשמח שתשירו בקול יותר באירועים, כדי שגם אנחנו נוכל קצת.. זה כל מה שמצופה ממכם
והערה לגבי אפליה לאורך הדורות- מצטערת לנפץ, אבל אצל היהודים זה אף פעם לא היה. כן כן, הפמיניזם הגיע מהגויים, מרבות ימי הביניים שלהם. אצלנו תשימו לב- כמה התורה מגדילה את הנשים ושמה אותם במקומן הראוי, והאמת שדי נמאס מכל הנושא. לא חושבת שזה מוביל לאנשהו, אבל אם מישהי תשמח שמה שהיא בזכות זה- אשרינו!! שנה טובה לכולם!
לפעמים אנחנו רוצות להתחלף אבל רק לפעמיים...
כמו בסוכות אב רק בקטע של הריקודים.. ובפורים...
שהרב קנייבסקי הגיע עצבן אותי שרק לגברים נתנו להתקרב והבנות העיפו אותם לצד
אבל חוץ מזה
אין כמו בנות...
חחח צודקת...
אבל בקשנו שיוסיפו..וכמובן שזה מה שהם עשו
זה שזה מעצבן לא אומר שאני מרגישה פחות שווה.. להפך . פשוט יותר קשה
אני הייתי בהקפות שניות בר"ג, ונכון שדי צפוף שם אבל מי שרוצה לרקוד שם יכולה, והמציאות היא שיש בשעות הכי עמוסות בערך 500 בנות, וזה בלי לספור את כל התחלוה שקורה שם... יש לזה הרבה מאוד יתרונות
וזה שאני צריך לא להגיע לשם אם אני צריך לתלות משהו/להוריד משהו/ לקרוא למישהי/כל מיני כאלה, זה לא פחות אפליה מזה שאתן לא יכולות לשיר. אז נכון שזה מעצבן, אבל לפני שאת רוצה להכריע לפה או לשם תביני גם את האפשרויות שיש לך כמו (לחלק מהפוסקים) להתפלל פעם אחת ביום וגם זה לא במניין ובלי תפילין, לא להיות חייבת לשבת בסוכה כל החג (לדוגמה כשחם בחוץ ואת רוצה מזגן), להיות פטורה מכל העניין של שמירת העיניים ולא לחשוב שבע פעמים כשאת רוצה ללכת למעיין אם את יכולה מצד מי שיהיו שם (לא מצד עצמך) [כן אני יודע שיש בזה עוד כמה בעיות חוץ ממי שיהיו שם], להיות פטורה מעוד הרבה מאוד מצוות עשה שהזמן גרמן שאין פה המקום להאריך בהן. לכל מטבע יש שני צדדים וחבל מאוד להתעלם מאחד הצדדים. אני לא ח"ו מזלזל בכל מה שיש לנשים אבל לומר ק את הצד שלכן בלי לחשוב הפוך זה לא הדבר הכי יפה בעולם, יש שיאמרו אפילו די מזלזל...
כל חג יש לו עניין אחר, אז בשמחת תורה העניין זה ללכת ולרקוד עם הספר תורה. אז כן, זה מעצבן. מבאס. אבל לא מפלה!!
הלכתי, ראיתי את כל הבנים רוקדים וקינאתי ביכולת. בשמחה האמיתית הזאת, כי מי שלא רוקד עם הספרי תורה הרבה פחות מרגיש... אבל אז, בהקפות שניות (גם בר"ג;)) אז אתה מבין משהו עמוק יותר. שכמו בפורים, העניין שלך זה לא הלרקוד\ להתבשם\ לא משנה, העניין שלך זה בשמחה טהורה פנימית, בלי קשר ליין או לריקוד. זה פשוט עושה את זה מבפנים. ואני אישית השנה בישיבה לא ככ הסתכלתי על בנים. רקדתי, והוצאתי את כל מה שלא יכלתי לרקוד בשמחתורה, והבנים לא עניינו אותי. השמחה היא פשוט מגיעה!
וחץ מזה- את ממשיכה את עמ"י ומתקנת את העולם! קראתי אפשהו, ספר ממש יפה, לא זוכרת איך קראו לו... שכל אישה שנולדת, ואז מביאה ילדים, זה מתקן את העולם!
ובקטע של לשיר- כן מעצבן כשחברים של אח שלי או החוריישיבה באים, ואז אני לא יכולה לשיר. אבל אם יש הרבה, זה כיף גם רק להקשיב. כמו שאת באה להופעה מקשיבה, וזה עושה לך את זה ואת נהנית...
בשמחת תורה עמדתי בעזרת נשים ורק רציתי להיות גבר. לא לרקוד באולם מחוץ לבית הכנסת, אלא ממש לשמוח עם התורה. להשתגע, לקפוץ, לא כמו ריקודים של בנות שכולן במעגל ויש תנועות שצריך לדעת לעשות. לשמוח באמת.
פורים זה אחד החגים שאני הכי פחות אוהבת, פשוט בגלל שאין לי מה לעשות בו. משלוחי מנות, משתה, קריאת מגילה... ואז פשוט כמה שעות ריקות שאני מחכה שיגמר החג.
כשאנחנו בטיול השבט ואחרי שאוכלים הבנים עושים זימון בשקט, בצד, כי לא אכפת להם אם נשמע או לא. למרות שגם אנחנו צריכות לענות לזימון, למרות שזו אחת המצוות האהובות עלי. כי הם לא מודעים לזה.
כשבמדורת ל"ג בעומר החברות שלי ואני לא יכולות לשיר שירים שאנחנו אוהבות, כי אנשים מסתכלים עלינו כאילו מינימום הטרדנו אותם מינית.
ועוד ועוד ועוד.
תכלס, דפוק להיות בת דתייה.
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.
ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?
רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...
תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.
כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.
האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?
האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?
או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?
העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.
מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה? (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)
אולי לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי?
זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...
הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...
אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?
לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.
זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...
אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...
עכשיו מבינים קצת יותר??
אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...
חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך.
אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??
אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...
כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...
בקיצור מורכב ביותר...
למה אפשר לחוש בדידות ברמה כמעט משתקת והאם זה אמיתי ומה אפשר לעשות עם זה?
אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?
אתה לא חבר בתנועת נוער?
זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)
א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך?
מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?
תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.
ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...
