קראתי בשבת את כל הספר הפלאי הזה, והגעתי לפסוק הזה וחשבתי,
לעולם אנחנו בגדר עת לרחק מחבק. ורשי פירש, לעשות גדרים על גדרים שלא להגיע לחבק.
לשמור חזק חזק על הידיים לא מספיק
לא נתראה.
קמתי לפתוח לדודי ומעי המו עלי
דודי חמק עבר
רחקנו מהחיבוק
וכמה מחכה אני לך
כמהה
אתן לך רוח של קדושה ואהבה, תן לי בית להשכין אותם בו.
בוא כבר.

