אמנם אצלנו הם נפרדו בגיל צעיר יחסית (וזה תסכל אותי נוראות!), אבל זה בהחלט חסך בהתחלה כשהם היו ביחד - במקום ללכת לשני גנים, הלכתי לאחד 
אצלנו בגיל צעיר שניהם היו אכלנים יחסית, וגם זה באמת חסך - בכלים, בהכנת אוכל, ובהרדמה... יש לנו תמונה מתוקה ומצחיקה ששניהם ישנים בכיסאות האוכל שלהם אחרי ארוחה טובה... 
ולסעיף השלישי שלך אני מוסיפה - שגם המריבות מתוקות! אצלי הם בנים, והם בדיוק בגיל של מריבות ו"ללכת מכות". וזה פשוט מדהים ומצחיק לראות אותם קורעים זה את זה במכות - ורגע אח"כ הם משחקים ביחד ועושים הצגות ודואגים זה לזה כאילו כלום!
ומוסיפה עוד:
* יש משהו נחמד (לצד המשהו המעצבן) בזה שאנשים נעצרים ברחוב ליד העגלה כדי להתבונן מקרוב, או בזה שאנשים פתאום שמים לב: "הי, הם תאומים!" ומתלהבים ומתרגשים בשבילנו... 
* יש משהו כיף בהשתייכות ל"מועדון האקסלוסיבי" הזה של הורים לתאומים 
* מרגש לראות את האחווה החזקה ביניהם, ואיך שהם רצים כמעט תמיד להיות זה עם זה...
* בזכות גידול התאומים, שחייב אותי להבדיל בניואנסים דקים אפילו בסגנון הבכי שלהם, הבנתי ההורית והבחנתי ההורית התחדדו מאוד... אם בין שני הגדולים לא תמיד הבחנתי מי מהם זה שהתעורר ובוכה בלילה - הרי שכשמדובר בקטנים שאחרי התאומים אני כבר לא מתבלבלת... שלא לדבר על הבחנות מהותיות יותר...
* משהו חמוד אצל תאומים זהים: זה מצחיק כשאחרים (כולל אבא שלהם, לפעמים!) לא מבדילים ביניהם. זה מצחיק שהאחים הצעירים שלהם בהתחלה קוראים להם באותו השם, ובטח לא מבינים איך האח הזה נכפל פעמיים... והכי מצחיק - שהם בעצמם כשהיו קטנים היו מסתכלים במראה ואומרים את השם של התאום שלהם!
בקיצור, תאומים זה חומר נרחב לבדיחות ולדברים משעשעים... 