בחג התבהר לי שבנוסף לזה - לכל איש יש סיפור.
סיפור שלא מקבל ביטוי ממשי.. שלא ניכר על פניו של האדם.
כזה שאולי נחשפים אליו אם זוכים לרכוש אמון וחיבור.
וכשאני נפגשת עם מישהו (לאו דווקא בדייטים אבל בא לי לרשום את זה כאן
) אני נפגשת עם סיפור. סיפור שאולי לעולם לא אשמע. תהליך שאולי לעולם לא אקח בו חלק.
אבל הוא לגמרי שם איתנו.
בין אם הספר הוא עב כרס ובין אם הוא בן יומו.
וכשאני נפגשת עם מישהו - אני פוגשת סיפור.
אני פוגשת את כל מה שאני לא רואה ולא יודעת.
והמפגש הזה מצריך ממני לבוא עם הרבה ענווה. הרבה הרבה רגישות.
להבא, כשתפגשו מישהו (גם לא בדייט.. אמרנו
✌)תזכרו שאתם נפגשים עם סיפור חיים.
תזכרו שלא הכל אתם יודעים ולא הכל אתם מבינים.
תשתדלו לבוא עם מודעות כזאת. אני מקווה שהיא כבר תביא איתה את הענווה והרגישות.
בהצלחה לנו בחזרה לשיגרה (אם יש דבר כזה).
