את כותבת יפה ועצוב.

וזה שכבר אפילו את לא יכולה כבר לראות אחרים נשואים באושר, אאוץ'.

יש לי שתי עצות מזווית אישית:

א. לקחת הפסקות קצרות. (בזה צריך להשתמש בתבונה לפעמים זה פועל הפוך).

ב. לבוא בגישה פתוחה לגמרי ולא מחייבת, ואפשר גם להדגיש לפני. אל תחייבי את עצמך לבוא במוד מסויים, תבואי כאילו את הולכת לקניות בסופר. אם ייצא - ייצא.

ג. לשים דגש על הכירות בלתי אמצעית. הבעיה בבלינדייטים זה שחסרה התלהבות. אם את נמצאת היכן שהוא ונדלקת על מישהו, עופי על זה. והלשתדל להסתובב קרוב לשמנת

את כבר הרבה זמן?

ומזתומרת שאת לא מהבחורות שנדלקות? אף פעם לא התלהבת על מישהו?

'לשחק את המשחק שלפני חתונה' - דהיינו קשר רציני? משהו ספסיצפי בזה? מה משחק בזה?

את מדברת על פחד מפגיעה בכללי או פגיעות מיותרות?

אם אני לא טועה יש ר' צדוק שאומר על "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" שדווקא בדבר שנכשלים בו, סימן שיש את הכוח והפוטנציאל הכי חזק.. זה מורגש.

מהפחד מלהכנס למצב שבו יכול להיות דבר מפחיד (דהיינו הפגיעה)?

מה שהזכיר את לי את ר' צדוק, זה זה שהזכרת שכל פעם שאת רואה זוג צעיר חמוד אז זה גורם לך להסתגר. כי זה נוגע לך בנקודה אמיתית שקיימת בך. לכן האפשרויות זה או הזדהות או ההסתגרות. מזכיר לי שכאני מפחד מדבר כזה אני מסתגר אך דווקא זה שיש קושי של הסתגרות זה אומר שסימן שאני נוגע במשהו אמיתי ושהוא שם. זה מפחיד אותי כי זה זה.. מפה לשם יש עדיין את השאלה איך באופן פרקטי נפתחים לעניין ושואבים כוחות, אבל עצם זה שדווקא הגילוי הקשה של הכשלון (או במקרה הזה, הפחד) מורה על הפוטנציאל. זה יכול אולי קצת לעודד..

ובכביכול אם לא להיה קשה לך סימן שזה לא זה.. חפש משהו אחר חח

אבל זה שלב שעוברים.

שמעתי מהרבה אנשים שהם התחתנו ברגע שהם התייאשו לגמרי....

אבל ברצינות, גם הפחד שאת מתארת וגם הכאב הם לגמרי מובנים, והם גם חלק מהתהליך. זה ממש בריא שאת רואה את התהליך שלפני כתהליך שצריך לעבור לפני אבל את יודעת שהוא מיועד למטרה... 

והקנאה - או בשם אחר שתקראי לרגש הזה - גם ממש הגיונית. זה חשוב. זה אומר שאת מעכלת את המצב שלך, כדי שתוכלי להשתמש בידע הזה בהמשך. אבל הפנמה של מציאות שאנחנו לא אוהבים זה תהליך מאד כואב.

אני מקווה ומציע שתחפשי כוח. זה הדבר שהכי חשוב לך. כמה שיותר כח כדי להמשיך גם כשכואב, גם כשאת בתהליך של הפנמה של מציאות לא רצויה - פשוט כדי שלא תשקעי. זה לא ירפא את כל הכאב, אבל זה יאפשר לך להתקדם גם כשכואב, ולכן גם הכאב יכאב פחות.

באמת מקווה שתמצאי את הכוח שאת צריכה, כדי שהכאב הבריא והנורמלי הזה לא יפגע בך

הכוח שאת כותבת שחסר לך, אני חושב

אז נכון שאת כותבת שחסר לך אותו אז זה לא חכמה להגיד שזה מה שאת צריכה... מצד שני, לדעתי באמת זה מה שיכול לעזור להתגבר (וכנראה גם את מרגישה ככה ולכן שמת את זה בכותרת), ולכן כדאי להתמקד בזה

ברגע שיש את הכח הנפשי (וקצת קשור גם לכח פיזי, של תחושה של בריאות ושלמות פנימית) הרבה יותר קל להתמודד

ונחזק אחת את השניה

והפחד נהיה משתק

ברמה כזו, שהוא גורם לך לבחור להישאר רווקה,

העיקר לא להיפגע

ולא להישחק

תגידי, מה את עושה כדי למלא תא האנרגיות שלך?

זה הדבר הראשון שחשוב שתעשי, תיצרי גירסה מיטבית של הפי.

אח"כ, תסכימי לפגוש את הפחד, ולנבות לראות איך לעבור אותו.\מה ייתן לך כוח, לקחת את הסיכון שתישחקי ותיפגעי

כדי לשחק על המגרש של לקראת חתונה, עד שתמצאי?

ואם את לא מצליחה להביא את עצמך לדייט בטוב, ובאנרגיה טובה שמצמיחה שיחה טובה , 

זה הזמן מצויין להיעזר.

הרבה אור וטוב 

ושאת יודעת לקבל את הרגשות של עצמך
ובאה לדייט באנרגיה טובה.

ושאת אופטימית שזה יעבור!!!

הפתיחה שלך נשמעה אחרת לגמרי...

מקסימה, שיהיה לך רק טוב
והודעות על כמה טוב לך וכיף לך,ומתקדם קשר ובע"ה בשורות טובות.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות