ולהשלים עם מה שהיה.

צפייה לא ראלית שאין שום אפשרות לנסות לממש אותה צפויה להוביל לתסכול.

אולי גם להשאיר את מה שהיה כי גם אם זה לא התממש למה שציפינוף למדנו מזה התקדמנו מזה וכן, זה גם נוגע עכשיו.

מקווה שהנוהג הזה הוא רק עד החתונה לפחות.

אתה כותב יפה ורגיש והכל

אבל קח בחשבון שזה לא יגרום נחת לאף בחורה שתצא איתה..

יש לכם עולם פנימי יפה 

אבל אני אישית פחות מתחברת להורדת הדברים לחיי המעשה ..חח.. בהצלחה.

טועה אני או שלפי הסקר כאן

רואים שהבנים יותר רגשניים והבנות יותר ת'כלסיות ונפטרות ממזכרות?..

לגברים ולנשים יש דרך אחרת להתמודד מול הרגש שלהם, וחשוב מאוד להכיר את ההבדלים.

אז בהכללה גסה, גברים פחות פוחדים מן הרגשות שלהם, כיוון כוס קרמית מן האהובה העתיקה לא מזיזה להם מיתר כל כך גדול בלב, מקסימום קצת סנטימנט, געגוע או כעס. אצל נשים זה יותר משמעותי. וטמונים כאן גם עוד כמה סודות בענייני מגדר, שעוד לא בא זמנם להתגלות.

בכל מה שקשור לקשר חדש, עדיין לא קרה לי, אבל אני משער שיש קשר חדש ומשמעותי, או שלפחות מנסים להפוך אותו למשמעותי, חלק מן התהליך הוא להתפטר מן הדברים הישנים. ולא רק כי יש בהם משמעות כה גדולה, כי אולי אין, אלא בעיקר כדי לכבד את בת הזוג, כי אצלה זה יעורר רגשות מסויימים, כפי שאת זועקת כאן.

לא מכיר את החויה 

לדעתי - כך לפחות אצלי - לבנים יש יותר יכולת לפרק רגש למרכיבים שלו, ואצל בנות הרגש הוא טוטאלי יותר

ואז הבנים יכולים לשמור על המזכרת וזה רק מזכרת

ואצל הבנות לשמור על המזכרת זה לשמור על הבחור ואז הן פשוט נפרדות מזה או כדי ללא לשמור עליו או כי זה איבד משמעות

(קצת קשור לסקר אחר פה לגבי אם גבר יכול לאהוב יותר מאשה אחת)

אני עושה מאמץ להבין רגשית מה אתם כותבים

אבל אומרת לכם שתכלס הבחורה תפגע עד עמקי נשמתה אז כדאי לכם להתחיל להרגיל את עצמכם להפרד ממזכרות לפני שהיא תגיע.

אני ממליצה אותו הדבר גם לבנות הרגשניות..

אז רגע, אתה טוען שאם תגלה שהבחורה שלך  שומרת מזכרות אז כן תפגע כי היא בנויה אחרת?

אני לא שומר כלום בין השאר כי לא קיבלתי כלום... אני יוצא עם בנות קמצניות. אבל גם אם היה לא הייתי שומר

אבל גם לא נתתי שום דבר שאיננו מתכלה לבחורה, בדיוק בגלל זה

אני לא לגמרי מזדהה עם הצד שהשיר הנפלא שלו ציין, אבל זה אחד משני צדדים שאני מבין את שניהם

חוץ מזה, לא כל מזכרת אפשר להשמיד - אני לא הולך לעקור ספסלים בפארק, לפוצץ מסעדות, לייבש את הים ולהחשיך את השקיעות ואת אורו של הירח;

והרבה "מזכרות" הן רוחניות או מנטליות - צורת חשיבה או הסתכלות על העולם שלמדתי ממישהי, משפט חכם שמישהי אמרה לי, תכונה יפה של מישהי שאני משתדל לחקות... אז הן הולכות איתי. אני לא רוצה לשכוח. וכאן השיר המאד יפה הוא ממש משמעותי - הן בנו חלק ממי שאני, ולכן הן חלק ממני.

וחיינו אינם מחשב,

שנוכל למחוק ממנו דברים כאוות נפשנו.

זה קצת מזה וקצת מזה,

כמו החיים,

כמו היום והלילה,

הלבד והביחד,

הטוב והרע,

האת והאני,

הכאן והשם,

האז והעכשיו.

זה מדהים שאתה מצליח לנסח כל כך טוב וכל כך מדויק וכל כך מהר בלי לאבד מההיבט האמנותי

אבל השאיפה צריכה להיות כן להשאר עם הלימוד ,התובנות,הצמיחה והגדילה 

אבל לנקות מהלב את כל הנשים של החברים שלך 

ולהיות כמו אדם וחוה ,היא היחידה ואתה היחיד.

אני מבין שצורת החשיבה הנשית שוללת את זה. אבל האנשים האחרים הם לא אבק. הם בני אדם כמונו וכמוך. אנחנו לא נרצח זכרון רק כי הוא לא בא לך טוב. כשהוא ילך לבד הוא ילך. ומהנסיון, ברגע שבא משהו משמעותי במקום הזכרון, הזכרון מפנה לו את המקום הזה ויושב במקום אחר, של זכרונות בלי מטען רגשי.

ברור שכשאומרים את זה לאשה צריך להזהר כי היא לא תמיד מסוגלת להתחבר לזה.

ובכללי אני שואל, אם כך אז מה הגבול?

תחשבו על זה, שאת אותם דברים מחר האישה יכולה תגיד לכם..

תחשבו שהיא פתאום הולכת להיפגש עם בחורים שהכירה מהעבר בטענה שלא מוחקים אנשים וזכרונות..

תסכימו איתה? 

עקרונית אנחנו לא מעודדים שיחה סתמית, ובטח לא מעודדים שיחה רגשית, בין גברים לנשים שלא במסגרת המשפחה.

ולכן אם מדובר במעשה שלא מעודדים אותו, אז לא עושים אותו, לא בגלל הזכרון אלא כי הוא מעשה לא נכון

אבל מעשים סבירים שלמדתי אותם ממישהי הם דברים שכן ראוי לשמור עליהם, ולא צריך לשלול ממנה את הקרדיט על זה גם אם ניתקנו קשר. אפילו קצת יותר מזה - את ההערכה למישהי על תמיכה רגשית בתקופה הקשה שיצאתי איתה, שזה קצת יותר גבולי

אני כותב בגרשיים לשמור, 

כי כל דבר טוב שלמדנו ממישהו אני באמת לא חושב שאפשר למחוק ויש סיבה בכלל למחוק. 

זה נהיה חלק מאיתנו וכרגע זה שייך לנו.  וזה לא מורגש כמזכרת ולא אמור להיות כמזכרת.

(בתקווה שהגבר לא מתחיל בעקבות המעשה לשבח את הבחורה מהעבר בפני אישתו )

יותר התכוונתי למי שבעד שמירת מכתבים, מזכרות, וכדומה - דברים מוחשיים.  

אז זה לא מופנה אליך

אני חושב שמזכרות ששומרות על זכרון צריכות להעזב, באותה מידה שאנחנו רוצים שהזכרון ייעזב. יכול להיות שהכי בריא זה לשמור על המזכרת עד שהיא מאבדת משמעות.

הביטוי "לרצוח זכרון" אולי היה חריף מדי בהקשר הזה. הוא נכון יותר בהקשר קרוב, של לחשוב מחשבות רעות על אנשים שהכרנו והערכנו רק כדי לשכוח אותם - דבר שיש אנשים שממליצים עליו ואני חושב שהוא רע מאד.

וזה לא רחוק כל כך, כי בשלב הזה בדיון עברנו לדבר לא על מזכרות פיזיות אלא על מזכרות רוחניות וההתייחסות אליהן

כשאני אומרת לנקות אני  מתכוונת 

קודם כל להתחיל בהבנה שלא צריך לעשות אידיאליזציה לשמירה של זכרונות וחוויות מהסוג שעליו אנחנו מדברים -זוגיות,

מותר לתת לרגש להשתחרר לבד ולא לקשור אותו אלי באמצעים חיצוניים, קושר וגם עלול לקבע, יש גם מצבים כאלה.

ובכלל כל הרעיון של שמירת החפצים מה"אקסיות" מרגיש לי לא הכי תורני, אני יודעת שזה נשמע שיפוטי, מצטערת על זה.(נסה לדלג מעל זה איכשהו..)

אני מבין מה את אומרת, אבל זה דבר מורכב. יש שני צדדים, וכאן אני תופס את הצד שאני מייצג - קצת בגלל שאין לי קשר נוכחי, קצת בגלל שזה צד גברי יותר, ועוד סיבות.

לשחרר את הרגש שיוכל לדעוך - זה בסדר גמור.

עם חוויות הסיפור שלי הוא קצת אחר, זה באמת נושא קשה - לשחרר חוויה? לשמר? אין לי תשובה, וכמו שכתבתי אני מבין את שני הצדדים

ולדעתי עצם קיומם של חפצים מהאקסית הוא לא "תורני" (ביטוי שאני לא אוהב, אבל נניח לזה, גם ככה כתבתי פה יותר מדי), אבל אם נניח היא קנתה לי עט, לא הייתי ממהר לזרוק אותו רק כי אני יודע מי קנתה אותו.

כולי מוחמא כמחבת להכנת אומלטים, וכפופקורן עסיסי לפני סרט

כמנהג המקובל לחזק את הקשר כפי שציינת.
אולם כל מה שלפני, זה מתנות בחיריות, לאדם שאולי יהיה בחיינו, ואולי לא

למרות שלא היה צורך בהרבה השמדות עד כה.

בדרך הרגילה- יש רגשות שדועכים עם הזמן

בדרך לא רגילה- ניתוק כבלים אנרגטיים אצל אנשים שיודעים לעשות את זה

מחילה אם פגעתי בשרשור ההוא... 

בנות הביאו לך חולצות??? 

(מאמינה שהתשובה היא לא.. )

לא ידעתי שבנות נותנות מתנות כאלה בקשרים... 

חשבתי שאתה לא מדבר עם בנות באישי

לא משאיר כי הקשר נגמר ועבר, ולא מחזיר כי זה עשוי לפגוע

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי