ולהשלים עם מה שהיה.

צפייה לא ראלית שאין שום אפשרות לנסות לממש אותה צפויה להוביל לתסכול.

אולי גם להשאיר את מה שהיה כי גם אם זה לא התממש למה שציפינוף למדנו מזה התקדמנו מזה וכן, זה גם נוגע עכשיו.

מקווה שהנוהג הזה הוא רק עד החתונה לפחות.

אתה כותב יפה ורגיש והכל

אבל קח בחשבון שזה לא יגרום נחת לאף בחורה שתצא איתה..

יש לכם עולם פנימי יפה 

אבל אני אישית פחות מתחברת להורדת הדברים לחיי המעשה ..חח.. בהצלחה.

טועה אני או שלפי הסקר כאן

רואים שהבנים יותר רגשניים והבנות יותר ת'כלסיות ונפטרות ממזכרות?..

לגברים ולנשים יש דרך אחרת להתמודד מול הרגש שלהם, וחשוב מאוד להכיר את ההבדלים.

אז בהכללה גסה, גברים פחות פוחדים מן הרגשות שלהם, כיוון כוס קרמית מן האהובה העתיקה לא מזיזה להם מיתר כל כך גדול בלב, מקסימום קצת סנטימנט, געגוע או כעס. אצל נשים זה יותר משמעותי. וטמונים כאן גם עוד כמה סודות בענייני מגדר, שעוד לא בא זמנם להתגלות.

בכל מה שקשור לקשר חדש, עדיין לא קרה לי, אבל אני משער שיש קשר חדש ומשמעותי, או שלפחות מנסים להפוך אותו למשמעותי, חלק מן התהליך הוא להתפטר מן הדברים הישנים. ולא רק כי יש בהם משמעות כה גדולה, כי אולי אין, אלא בעיקר כדי לכבד את בת הזוג, כי אצלה זה יעורר רגשות מסויימים, כפי שאת זועקת כאן.

לא מכיר את החויה 

לדעתי - כך לפחות אצלי - לבנים יש יותר יכולת לפרק רגש למרכיבים שלו, ואצל בנות הרגש הוא טוטאלי יותר

ואז הבנים יכולים לשמור על המזכרת וזה רק מזכרת

ואצל הבנות לשמור על המזכרת זה לשמור על הבחור ואז הן פשוט נפרדות מזה או כדי ללא לשמור עליו או כי זה איבד משמעות

(קצת קשור לסקר אחר פה לגבי אם גבר יכול לאהוב יותר מאשה אחת)

אני עושה מאמץ להבין רגשית מה אתם כותבים

אבל אומרת לכם שתכלס הבחורה תפגע עד עמקי נשמתה אז כדאי לכם להתחיל להרגיל את עצמכם להפרד ממזכרות לפני שהיא תגיע.

אני ממליצה אותו הדבר גם לבנות הרגשניות..

אז רגע, אתה טוען שאם תגלה שהבחורה שלך  שומרת מזכרות אז כן תפגע כי היא בנויה אחרת?

אני לא שומר כלום בין השאר כי לא קיבלתי כלום... אני יוצא עם בנות קמצניות. אבל גם אם היה לא הייתי שומר

אבל גם לא נתתי שום דבר שאיננו מתכלה לבחורה, בדיוק בגלל זה

אני לא לגמרי מזדהה עם הצד שהשיר הנפלא שלו ציין, אבל זה אחד משני צדדים שאני מבין את שניהם

חוץ מזה, לא כל מזכרת אפשר להשמיד - אני לא הולך לעקור ספסלים בפארק, לפוצץ מסעדות, לייבש את הים ולהחשיך את השקיעות ואת אורו של הירח;

והרבה "מזכרות" הן רוחניות או מנטליות - צורת חשיבה או הסתכלות על העולם שלמדתי ממישהי, משפט חכם שמישהי אמרה לי, תכונה יפה של מישהי שאני משתדל לחקות... אז הן הולכות איתי. אני לא רוצה לשכוח. וכאן השיר המאד יפה הוא ממש משמעותי - הן בנו חלק ממי שאני, ולכן הן חלק ממני.

וחיינו אינם מחשב,

שנוכל למחוק ממנו דברים כאוות נפשנו.

זה קצת מזה וקצת מזה,

כמו החיים,

כמו היום והלילה,

הלבד והביחד,

הטוב והרע,

האת והאני,

הכאן והשם,

האז והעכשיו.

זה מדהים שאתה מצליח לנסח כל כך טוב וכל כך מדויק וכל כך מהר בלי לאבד מההיבט האמנותי

אבל השאיפה צריכה להיות כן להשאר עם הלימוד ,התובנות,הצמיחה והגדילה 

אבל לנקות מהלב את כל הנשים של החברים שלך 

ולהיות כמו אדם וחוה ,היא היחידה ואתה היחיד.

אני מבין שצורת החשיבה הנשית שוללת את זה. אבל האנשים האחרים הם לא אבק. הם בני אדם כמונו וכמוך. אנחנו לא נרצח זכרון רק כי הוא לא בא לך טוב. כשהוא ילך לבד הוא ילך. ומהנסיון, ברגע שבא משהו משמעותי במקום הזכרון, הזכרון מפנה לו את המקום הזה ויושב במקום אחר, של זכרונות בלי מטען רגשי.

ברור שכשאומרים את זה לאשה צריך להזהר כי היא לא תמיד מסוגלת להתחבר לזה.

ובכללי אני שואל, אם כך אז מה הגבול?

תחשבו על זה, שאת אותם דברים מחר האישה יכולה תגיד לכם..

תחשבו שהיא פתאום הולכת להיפגש עם בחורים שהכירה מהעבר בטענה שלא מוחקים אנשים וזכרונות..

תסכימו איתה? 

עקרונית אנחנו לא מעודדים שיחה סתמית, ובטח לא מעודדים שיחה רגשית, בין גברים לנשים שלא במסגרת המשפחה.

ולכן אם מדובר במעשה שלא מעודדים אותו, אז לא עושים אותו, לא בגלל הזכרון אלא כי הוא מעשה לא נכון

אבל מעשים סבירים שלמדתי אותם ממישהי הם דברים שכן ראוי לשמור עליהם, ולא צריך לשלול ממנה את הקרדיט על זה גם אם ניתקנו קשר. אפילו קצת יותר מזה - את ההערכה למישהי על תמיכה רגשית בתקופה הקשה שיצאתי איתה, שזה קצת יותר גבולי

אני כותב בגרשיים לשמור, 

כי כל דבר טוב שלמדנו ממישהו אני באמת לא חושב שאפשר למחוק ויש סיבה בכלל למחוק. 

זה נהיה חלק מאיתנו וכרגע זה שייך לנו.  וזה לא מורגש כמזכרת ולא אמור להיות כמזכרת.

(בתקווה שהגבר לא מתחיל בעקבות המעשה לשבח את הבחורה מהעבר בפני אישתו )

יותר התכוונתי למי שבעד שמירת מכתבים, מזכרות, וכדומה - דברים מוחשיים.  

אז זה לא מופנה אליך

אני חושב שמזכרות ששומרות על זכרון צריכות להעזב, באותה מידה שאנחנו רוצים שהזכרון ייעזב. יכול להיות שהכי בריא זה לשמור על המזכרת עד שהיא מאבדת משמעות.

הביטוי "לרצוח זכרון" אולי היה חריף מדי בהקשר הזה. הוא נכון יותר בהקשר קרוב, של לחשוב מחשבות רעות על אנשים שהכרנו והערכנו רק כדי לשכוח אותם - דבר שיש אנשים שממליצים עליו ואני חושב שהוא רע מאד.

וזה לא רחוק כל כך, כי בשלב הזה בדיון עברנו לדבר לא על מזכרות פיזיות אלא על מזכרות רוחניות וההתייחסות אליהן

כשאני אומרת לנקות אני  מתכוונת 

קודם כל להתחיל בהבנה שלא צריך לעשות אידיאליזציה לשמירה של זכרונות וחוויות מהסוג שעליו אנחנו מדברים -זוגיות,

מותר לתת לרגש להשתחרר לבד ולא לקשור אותו אלי באמצעים חיצוניים, קושר וגם עלול לקבע, יש גם מצבים כאלה.

ובכלל כל הרעיון של שמירת החפצים מה"אקסיות" מרגיש לי לא הכי תורני, אני יודעת שזה נשמע שיפוטי, מצטערת על זה.(נסה לדלג מעל זה איכשהו..)

אני מבין מה את אומרת, אבל זה דבר מורכב. יש שני צדדים, וכאן אני תופס את הצד שאני מייצג - קצת בגלל שאין לי קשר נוכחי, קצת בגלל שזה צד גברי יותר, ועוד סיבות.

לשחרר את הרגש שיוכל לדעוך - זה בסדר גמור.

עם חוויות הסיפור שלי הוא קצת אחר, זה באמת נושא קשה - לשחרר חוויה? לשמר? אין לי תשובה, וכמו שכתבתי אני מבין את שני הצדדים

ולדעתי עצם קיומם של חפצים מהאקסית הוא לא "תורני" (ביטוי שאני לא אוהב, אבל נניח לזה, גם ככה כתבתי פה יותר מדי), אבל אם נניח היא קנתה לי עט, לא הייתי ממהר לזרוק אותו רק כי אני יודע מי קנתה אותו.

כולי מוחמא כמחבת להכנת אומלטים, וכפופקורן עסיסי לפני סרט

כמנהג המקובל לחזק את הקשר כפי שציינת.
אולם כל מה שלפני, זה מתנות בחיריות, לאדם שאולי יהיה בחיינו, ואולי לא

למרות שלא היה צורך בהרבה השמדות עד כה.

בדרך הרגילה- יש רגשות שדועכים עם הזמן

בדרך לא רגילה- ניתוק כבלים אנרגטיים אצל אנשים שיודעים לעשות את זה

מחילה אם פגעתי בשרשור ההוא... 

בנות הביאו לך חולצות??? 

(מאמינה שהתשובה היא לא.. )

לא ידעתי שבנות נותנות מתנות כאלה בקשרים... 

חשבתי שאתה לא מדבר עם בנות באישי

לא משאיר כי הקשר נגמר ועבר, ולא מחזיר כי זה עשוי לפגוע

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.